השופט א' רובינשטיין:
א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי בית המשפט יקבע שהיא זכאית להחזר מלא של הוצאות המשפט הפלילי, אשר התנהל נגדה באשמת הפרת אמונים. העותרת זוכתה מאשמה, בעקבות חזרת התביעה מכתב האישום.
רקע
ב. ביום 6.5.01 הוגש כנגד העותרת כתב אישום, בגין עבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שימשה העותרת כשוטרת סיור בתחנת נתב"ג, ואחר כך כמנהלת מחלקת אבידות ומציאות. העותרת הואשמה בכך שבשנים 2000-1995 השיגה עשרות אישורים המאפשרים למחזיקים בהם גישה חופשית עד למטוס הנוסעים (אישורים מסוג א' ו-ב'), או גישה חופשית עד לעמדת ביקורת הגבולות בנמל התעופה (אישור ג'). נטען, כי אלה נמסרו ללא היתר הממונים, לשימושם האישי של חבריה ומקורביה של העותרת. מכוח האישורים ניתנה גישה חופשית לשטחים המוגבלים בכניסה בנמל התעופה, ללא כל בדיקה בטחונית.
ג. ביום 13.10.02 הודיעה התביעה כי לאחר עיון חוזר והערכה מחודשת מבקשת היא לחזור בה מכתב האישום נשוא התיק, וכי עניינה של העותרת יועבר לבירור משמעתי. בעקבות זאת, זוכתה העותרת בהתאם לסעיף 94 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982. עם הזיכוי חזרה העותרת לשירות המשטרה.
ד. חרף האמור, לא ננקטו כנגד העותרת צעדים משמעתיים. ביום 25.12.02 פנתה העותרת לועדה לסיוע משפטי של המשטרה (להלן הועדה) בבקשה לקבלת החזר הוצאות המשפט הפלילי בו זוכתה, וזאת על פי נוהל "סעד משפטי לשוטרים - נוהל הפעלה" (להלן הנוהל). לבקשה צירפה קבלות שכר טרחה על סך 50,000 ש"ח. הועדה דחתה את בקשתה, בנימוק שהעבירה בה הואשמה לא נעברה לשם מילוי תפקידה.
ה. ביום 19.6.03 פנתה העותרת לנציבת קבילות שוטרים וסוהרים (להלן נציבת קבילות השוטרים או הנציבה) בעניין החזר ההוצאות. הנציבה פנתה לועדה, וזו תמכה יתדותיה בהודעות העותרת בחקירתה במחלקה לחקירות שוטרים ובהודאתה שם, ונותרה בעמדתה. נציבת קבילות השוטרים שבה ופנתה לועדה ביום 27.7.03, וביקשה את התייחסותה לשאלה האם העבירה נשוא כתב האישום היתה קשורה למילוי תפקידה של העותרת כאמור בסעיף 5(א)(2) לנוהל (במובחן מהשאלה האם נעשתה תוך כדי מילוי התפקיד, כאמור בסעיף 5 (א)(1) לנוהל, כפי שיפורט להלן). עמדת הנציבה היתה כי ההחלטה שלא להחזיר לעותרת הוצאות משפטיות אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הנוהל, המבחינות באופן ברור בין העמדה לדין לבין הליך שהסתיים בזיכוי, וקובעות מהי הזכאות לסיוע משפטי בכל אחד מהמקרים. לגישתה, כאשר המדובר בזיכוי נדרש אך קשר למילוי התפקיד, בעוד שכאשר מדובר בתחילת ההליכים, שעה שאין תוצאתם ידועה, נדרשת זיקה משמעותית יותר לתפקיד. כן סברה נציבת קבילות השוטרים שמשמעות החלטת הועדה בעניינה של העותרת היא, כי מצבו של מי שזוכה מבלי שנדרש להשיב לאשמה, גרוע מזה של מי שזוכה לאחר ניהול ההליך המשפטי במלואו.
הועדה השיבה לנציבת קבילות השוטרים ביום 28.8.03 כדלקמן:
..."נכון הוא כי קיים הבדל ניסוחי בין הקריטריון לקביעת הזכאות כפי שנקבע בסעיף 5(א)(1) לנוהל - דרישת 'תוך כדי מילוי ולשם מילוי', לבין הזכאות על פי סעיף 5(א)(2) לנוהל - דרישת 'הקשור למילוי התפקיד'.
ואולם, גם הקריטריון האמור בסעיף 5(א)(2) קושר בין המעשה לגביו זוכה השוטר לבין מילוי תפקידו. יכולה להיות מחלוקת עד כמה אמיץ צריך להיות אותו "קשר" בין המעשה לבין מילוי תפקיד - לדעת חברי הועדה יש לפרש סעיף זה לאור הדרישה של "תוך כדי ולשם מילוי תפקיד" האמורה בסעיף 5(א)(1), תוך סטיה מעטה ממנו, ככל האפשר.
יחד עם זאת, ולמקרה הקונקרטי של הקובלת שבנדון, גם פירוש מרחיב של 'קשור למילוי תפקיד' אינו כולל מקרה כמו המקרה שלנו זאת לאור עדותה של הקובלת בעצמה כפי שכתבתי לכם במכתבי 219390 מיום 17.7.03. מי שמודה בעצמה בעדותה כי נתנה אשורי א' וב' פתוחים שלא לצורך תפקיד, אינה יכולה להיבנות מהקריטריון של 'קשור למילוי תפקיד'".
ו. בין נציבת קבילות השוטרים לועדה לסיוע משפטי נערכה ישיבה משותפת ביום 9.3.03, אך אף לאחריה נותרה הועדה בעמדתה, לפיה אין העותרת זכאית לסיוע. נציבת קבילות השוטרים ביקשה לזמנה לדיון נוסף, ואף ביקשה את התייחסות הועדה לשני מקרים דומים בהם אישרה החזר הוצאות. הטיפול בועדה התעכב, נוכח אי איושו של תפקיד היושב ראש. עם מינוי יושב ראש לועדה, חודש הטיפול בעניינה של העותרת והתקיים דיון נוסף. הועדה החליטה ברוב דעות (כנגד דעתה החולקת של נציגת הציבור) כי העותרת אינה זכאית לסיוע המבוקש.
וכך נאמר בהחלטה מיום 8.5.05:
"... לדעת חברי הועדה, כיון שמדובר בסיוע אותו המשטרה (בעצם מדינת ישראל) מעניקה לשוטריה, צריך שיתקיים קשר הדוק בין המעשה בגינו מובא השוטר לדין לבין מילוי תפקידו... לדעת חברי הועדה עצם העובדה שמפקדיה ידעו באופן כללי על כך שהיא נותנת אישורים לאנשים פרטיים אינה הופכת את המעשים הנ"ל אותם ביצעה, כפי שהיא אומרת במפורש בעדותה,למעשים שנעשו 'בקשר לתפקיד' לפי הפירוש של מושג זה כפי שהוסבר לעיל. לכל היותר ניתן לומר כי המעשים נעשו תוך כדי שירותה במשטרה אך לא לצורך מילוי תפקידה..." (החלטה מיום 8.5.05).
ז. לבקשת נציבת קבילות השוטרים נערכה ביום 15.11.05 ישיבה נוספת בועדה בעניינה של העותרת, אולם גם בה הוחלט כי העותרת אינה זכאית להחזר הוצאות משפט. ביום 3.2.06 פנה בא כוח העותרת לועדה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה. ביום 9.2.06 מסרה הועדה כי מאחר שעניינה של העותרת נדון בלא פחות מחמש ישיבות שונות של הועדה לסיוע משפטי, ובין השאר מטעמים של סופיות הדיון, לא נמצא מקום לערוך דיון נוסף בעניינה. עם זאת, נוכח הקושי הכלכלי עליו הצביעה העותרת, הועברה פנייתה לראש מחלקת פרט במשטרה, כדי לבחון הניתן לסייע לה באמצעות גוף זה.
ח. ביום 21.11.06 פנתה העותרת לסגן המפקח הכללי של המשטרה וליועצת המשפטית של המשטרה בבקשה נוספת. ביום 18.12.06 הושב לעותרת כי בקשתה לסיוע משפטי מוצתה, ואין מקום לעיון מחודש בהחלטה. העותרת פנתה למחלקת פרט במשטרה, ואושר לה סיוע בסכום של 6,000 ש"ח (כמסתבר, כהלוואה). כנמסר, תביעת העותרת לפי סעיף 80 לחוק העונשין נדחתה בשעתו.
העתירה
ט. בעתירה נטען, כי המעשים המיוחסים לעותרת בכתב האישום נעשו בתום לב, ללא קבלת טובת הנאה, ובמרבית המקרים נענתה העותרת לבקשות מפקדיה וגורמים משטרתיים אחרים; מכל מקום, העותרת לא נתנה כל אישור ללא הסכמת מפקדיה. הודגש, כי לא היה, ועדיין אין, כל נוהל מסודר בסוגיית מתן האישורים; והוטעמו עגמת הנפש והסבל הנפשי שנגרמו לה. עוד נטען, כי היא אינה זוכרת שאמרה בחקירתה שידוע לה כי מעשיה לא היו תקינים, כעולה מהנמקת הועדה כאמור. נטען לחוסר סבירות קיצונית בהחלטת הועדה ובפרשנותה לנוהל הרלבנטי. לטענת העותרת, אלמלא היתה עובדת ציבור, והיתה עושה את המעשים תוך כדי עבודתה, לא היתה יכולה לעבור את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום; זאת ועוד, הדין המשמעתי חל אך ורק על עניינים שמבוצעים במסגרת התפקיד ותוך כדי התפקיד. הוסף, כי כאשר מדובר בזיכוי, נדרש קשר למילוי התפקיד לשם החזר הוצאות משפט, בעוד שכאשר מדובר בתחילת ההליכים, אשר עדיין אין תוצאתם ידועה, הקריטריון לזכאות נוקשה יותר, ונדרש כי המעשה יבוצע לשם מילוי התפקיד. עוד נטען להפליה: לטענת העותרת, הנתמכת בעמדתה של נציבת קבילות השוטרים, במקרים דומים אחרים זכו הנאשמים להחזר הוצאות.
י. לטענת המשיבה דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטה. כעולה מלשון סעיף 5 לנוהל, הזכאות להחזר הוצאות מותנית בזיקה בין העבירה בה חשוד השוטר לבין תפקידו ועבודתו. זיקה זו משתנה בהתאם לאופי ההליכים המשפטיים השונים ובהתאם לשלב בו מצוי ההליך המשפטי. כך, בשלב הראשון, בו טרם התבררה המסכת העובדתית בפני בית המשפט, החזר ההוצאות מותנה בזיקה חזקה ביותר בין המעשה בגינו הוגש כתב אישום לבין תפקיד השוטר. לעומת זאת, נוכח הכרעת דין המזכה את השוטר מהאשמות נגדו, די בכך שהמעשה שנעשה "קשור למילוי תפקידו" של השוטר. יחד עם זאת, גם בשלב זה עצם הזיכוי בבית המשפט אינו מזכה אוטומטית בהחזר הוצאות משפט, ונדרשת זיקה של ממש בין העבירה לבין מילוי תפקידו של השוטר; לא די בכך שהמעשה בוצע במהלך העבודה.