ביהמ"ש לא יכריע בשאלת ביטול הפקעה לאחר תשלום פיצויים עד להשלמת החקיקה בעניין

השופט י' דנציגר:

           לפני עתירה לביטול הפקעה שנרשמה על חלקה 369 בגוש 6578 בעיר רעננה (להלן - החלקה), אשר בוצעה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן- המשיב). כמו כן מבוקש בעתירה להורות על מחיקת ההערות הרשומות לטובת המדינה בלשכת רישום המקרקעין בגין ההפקעה.

העובדות

1.        עניין לנו בחלקה הנמצאת במזרח העיר רעננה, סמוך לכביש מספר 4. שטח החלקה כיום הינו 2,281 מ"ר. יש לציין כי טרם ההפקעה היה שטחה של החלקה חלק משטחה של חלקה אחרת, חלקה 133, ששטחה 2,774 מ"ר. חלקה 133 היתה רשומה על שם העותרת.

2.        ביום 20.5.73 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן - פקודת הקרקעות). על פי ההודעה הופקעה חלקה 133 בשלמותה, שכן היא היתה דרושה לשר האוצר "באופן דחוף לצרכי הציבור".

3.        כפיצוי בגין ההפקעה, קיבלה העותרת בשנת 1976 מן המשיב, סכום בסך 156,671.58 לירות.

4.        זהו המקום לציין כי חלקה 133 פוצלה לשתי חלקות: חלקה 368 וחלקה 369, נשוא העתירה שלפנינו. לטענת העותרת פיצול זה של חלקה 133 נעשה לאחר מתן הפיצויים (ראו: סעיף 5 לעתירה), ואילו המשיב טוען כי פיצול החלקה נעשה כבר בשנת 1965. נטען כי באותה שנה הופקע חלק מחלקה 133 בשטח של 493 מ"ר לצורך הרחבת כביש מספר 4 (ראו: סעיף 4 לתגובת המשיב), כאשר חלקה זו שהופקעה הינה חלקה 368.

5.        על אף המחלוקת לגבי מועד פיצול החלקה נדמה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי חלקה 368 אכן הפכה לחלקת דרך המהווה חלק מכביש מספר 4. המחלוקת נותרה לגבי חלקה 369 אשר לטענת העותרת, לא נעשה בה דבר מיום ההפקעה.

6.        ביום 23.11.00 פורסמה תכנית בניין עיר רע/2008/1 לאיחוד וחלוקה של חלקות. על פי התכנית הפכה חלקה 369 למגרש תמורה מספר 2512 ושטחה הוקטן מ-2,281 מ"ר ל-1,134 מ"ר. ייעוד החלקה על פי התכנית הינו "אזור מגורים ג'". על פי התכנית ניתן לבנות על החלקה 11 יחידות דיור, בבניין שיכלול קומת קרקע וחמש קומות.

           התכנית מקצה את החלקה לעותרת, שהינה הבעלים הרשום של החלקה, אם כי יוער, כי הערת אזהרה בדבר הפקעת החלקה, רשומה לטובת המדינה.

7.        ביום 27.7.04 פנתה העותרת למשיב בדרישה לבטל את ההפקעה על החלקה. ואולם, חרף תזכורות ששלחה, לא התקבלה תשובת המשיב, ומשכך עתרה העותרת לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו.

           בהסכמת הצדדים הועברה העתירה לבית משפט זה (ראו: החלטת כב' השופטת ש' גדות מיום 23.3.05).

טענות העותרת

8.        העותרת טוענת כי לא היה צורך בהפקעה של חלקה 133 בכללותה. על פי הנטען, ההפקעה, שהיתה דרושה כאמור באופן דחוף לצרכי ציבור, לא מומשה לגבי חלקה 369 במשך למעלה מ-30 שנה. עוד נטען כי עצם הפיצול של חלקה 133 לשתי חלקות, כאשר רק חלקה 368 הפכה לדרך, מוכיח כי הצורך האמיתי בהפקעה היה לצורך "דרך" בשטח מוגבל של 493 מ"ר ואילו את יתרת השטח כלל לא היה צריך להפקיע. מכאן, שלטענת העותרת הפקעת כלל חלקה 133 היתה חסרת פרופורציה בהשוואה לצורך הציבורי. עוד נטען כי הפקעת חלקה 133 בכללותה מהווה פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכות הקניין של העותרת. לבסוף נטען כי נוכח אישור תכנית בניין העיר ושינוי ייעוד החלקה למגורים, ברור כי אין יותר צורך בחלקה ופקע הצידוק להפקעת החלקה לצרכי ציבור.

           העותרת מציינת כי כנגד ביטול ההפקעה ומחיקת ההערות הרשומות לטובת המדינה בלשכת רישום המקרקעין, תהיה היא מוכנה להחזיר למשיב את דמי הפיצוי שקיבלה עבור חלקה 369.

תגובת המשיב

9.        המשיב מציין בתשובתו כי בשנת 1965 הופקע כאמור חלק מחלקה 133, בשטח של 493 מ"ר, לצורך הרחבת כביש מספר 4 וזאת בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל.

           בהמשך, בשנת 1973 הופקעו 17 חלקות קרקע באזור השרון הדרומי. בין החלקות שהופקעו היתה חלקה 133. ההפקעות נעשו לבקשת חברת מקורות לצורך ביצוע קידוחי מים, במסגרת מפעל המים "שרון דרומי". על פי הנטען, הפקעת הקרקעות נעשתה לאחר עבודה מקצועית-הידרולוגית שביצעה חברת מקורות, אשר נכללה מאוחר יותר בתכנית מים שאושרה על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה, ביום 28.11.71. ואולם, זמן מה לאחר ההפקעה ולאחר שבוצע קידוח, התברר כי סוג הקרקע בחלקה 133 אינו מתאים לקידוח המתוכנן ולפיכך הפסיקה חברת מקורות לעשות שימוש בחלקה.