ביהמ"ש חייב סבתא שערבה לשובו של נכדה מחו"ל במלא סכום הערבות עקב אי חזרתו במועד

פתח דבר:

מדי יום מבטלים בתי המשפט לענייני משפחה צווי עיכוב יציאה מן הארץ כנגד קטינים, לאחר שהם מתרשמים שמונחת בפניהם ערבות ראויה שהיא בבחינת תמריץ שלילי אפקטיבי שיש בו למנוע הרחקה שלא כדין של הקטינים מישראל ו/או אי החזרתם במועד.

אך רק לעיתים רחוקות יחסית, אכן קורה שהורה שלקח עמו קטין לחו"ל, לא מחזירו לישראל במועד או בכלל. מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים מצערים.

במקרה שלפניי, בוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ ביחס לבנו של התובע בכפוף להמצאת התחייבות לפצותו בסך 70,000 ש"ח באם לא יושב בנו עד ליום 31/10/09. חלפו הימים ונקפו השעות ולא זו בלבד שהקטין לא הוחזר, הקשר עמו אף נותק. תחת טיול למוסקבה, נמצא בדיעבד כי אמו הרחיקה אותו לקנדה במטרה להגר ולא לשוב ארצה בעת הקרובה. בסופו של יום הושב הקטין לאחר מאבק משפטי של האב בקנדה (ולאחר הגשת התביעה לאכיפת הערבות) וכעת על בית המשפט להכריע האם לאכוף ההתחייבות לפצותו אם לאו ואם כן, האם על החיוב להיות מלא או חלקי בזיקה לשיקולי צדק וכלל נסיבות העניין.

הסוגיות שמעוררת התביעה שבפניי היו אלה:

• כיצד יש לסווג כתב ערבות להבטחת חזרתו של קטין ארצה ?
• האם מדובר בחוזה, בערבות, בהתחייבות לשיפוי, או במסמך מעורב?
• כיצד יש לפרש הוראות ההתחייבות : האם על פי לשון החוזה או על פי נסיבות חיצוניות (הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה וקדמו להתחייבות) והאם יש באופי הפרשנות שתחול כדי לשנות התוצאה?

• האם מדובר בהכרעה של "הכל או לא כלום" - האם יש לערבה עילה למניעת אכיפת מלוא או חלק מההתחייבות לשיפוי על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)?
•  

א.       ההליך:

1.         בתובענה שבפני עותר התובע (להלן : " האב") לאכיפת ומימוש כתב ערבות בסך 70,000ש"ח, אשר נחתם על ידי הנתבעת (להלן : " הערבה") על מנת להבטיח את שובו ארצה של בנו הקטין -  א.ק. (להלן : " הקטין").

ב.         רקע עובדתי בקצרה:

2.         האב ובתה של הערבה (להלן : " האם"), ניהלו מערכת יחסים ממנה נולד בנם הקטין. יש לציין, כי הצדדים מעולם לא נישאו וכי הקטין גדל במשמורתה הבלעדית של האם במהלך כל הזמנים הרלבנטיים לתובענה זו.

3.         במהלך חודש יוני 2009 הגישה האם לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת תביעה לצו עשה כנגד האב וכנגד משרד הפנים ובמסגרתה עתרה להורות למשרד הפנים להנפיק דרכון לקטין, על מנת שיוכל לצאת עמה ועם משפחתה לחו"ל.

בסיס אותה תביעה היה טענת האם, כי הוריה מעוניינים לקחת הקטין לטיול בקפריסין בחודש אוגוסט 2009 וכי היא עצמה מתעתדת לצאת עמו לחו"ל בחג סוכות, תוך שהיא מדגישה כי מדובר בטיול בלבד. עוד הוסיפה האם, כי אין לה כל כוונות לנסוע לחו"ל מבלי לשוב ארצה (ראה: עמ' 1 שורות 23-24, 27 לפרוטוקול בתמ"ש 23518-06-09 מיום 21/7/09).

התובע מצדו, התנגד לתובענה וטען, כי האם מתכוונת להגר לקנדה וכי היא עורכת הכנות בסתר מזה כשנתיים ומחצה (שם, בעמ' 2 שורות 7-8). עם זאת טען האב, כי הוא נכון להגיע להסכמות.

4.         אי לכך ובמסגרתו של אותו דיון, הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של החלטה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, ובמסגרתו הסכים האב להנפקת הדרכון וליציאת הקטין מהארץ בכפוף לקיומם של מספר תנאים מצטברים לרבות עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין שיבוטל בכפוף להעמדת ערב שהוא צד שלישי שיחתום על כתב ערבות בסך של 70,000 ש"ח. יש לציין, כי באותן הסכמות נקבע כי בכל מקרה לא יצא הקטין את הארץ עם אמו לתקופה העולה על חודש ימים (ראה עמ' 4 שורות 12-29, עמ' 5 שורות 5-10 לפרוטוקול לעיל).

5.         במהלך חודש ספטמבר 2009 ביקשה האם לצאת עם הקטין מהארץ, בהתאם להסכמות לעיל ולשם כך העבירה לבית המשפט מסמך המהווה למעשה את אותו כתב ערבות צד שלישי עליו הוסכם בדיון במעמד הצדדים. המסמך נחתם בידי הערבה. למותר לציין, כי כתב הערבות עליו חתמה הערבה נערך, אומת ואושר בידי בא כוחן דאז של האם ושל הערבה עוה"ד פ.ג..