ביהמ"ש: התנהלות שופרסל באשר להחזרת דמי פיקדון עבור בקבוקים ריקים- תקינה

1.                  1.                  המבקשים מלינים על סירובה של המשיבה לשלם להם ולצרכנים אחרים את דמי הפיקדון עבור בקבוקי משקה קל שהיא מקבלת מהם, בכסף מזומן, כאמור בחוק הפיקדון על מיכלי משקה תשנ"ט-1999 (להלן: חוק הפיקדון). המשיבה נוהגת לשלם למחזירי הבקבוקים הריקים בשוברי זיכוי המוגבלים לשימוש תקופה מסוימת, היינו לרכישת מוצרים חליפיים בחלק מסניפיה בלבד.

בהתנהלותה זו של המשיבה, מפרה היא, לטענת המבקשים את הוראות חוק הפיקדון ו"מתעשרת" על חשבון ציבור צרכניה.

2.                  2.                  תלונה או טרוניה זו של המבקשים התגבשה, כמקובל וכנהוג במקומותינו בעת האחרונה, לתובענה אליה צורפה הבקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית.

אין כל ממש בטרוניה זו של המבקשים. בוודאי שאין כל יסוד או בסיס

לבקשתם להכיר בתביעה שהגישו נגד המשיבה על יסוד טרוניה זו,כתובענה

ייצוגית.

3.                  3.                  טוענים המבקשים בבקשתם, כי המשיבה סירבה לשלם למבקשים עבור מיכלי משקה ריקים את דמי הפיקדון במזומן ובמקום זאת שילמה להם בשוברי זיכוי מטעמה (ס' 1 לבקשה). עובדה זו שהיא, כאמור, הבסיס לטרוניותיהם ולטענותיהם, נסתרת על ידם מיניה וביה, בכתב סיכומיהם.

טוענים המבקשים בס' 9 לכתב הסיכומים כי:

"הנתבעת אינה משיבה לצרכנים את דמי הפיקדון במזומן (הדגשות במקור)... אלא אם הצרכן דורש במפגיע תשלום במזומן וגם אז הוא נשלח לדרך ייסורים ארוכה עד הקופה הראשית."

גרסה זו שונה בתכלית מטענתם, כפי שהועלתה בכתב התביעה ובבקשה להכיר בה כייצוגית, לפיה הנתבעת או המשיבה אינה מאפשרת כלל תשלום במזומן. המבקשים מאשרים, אפוא, בסיכומיהם את טענת המשיבה שהובאה כבר בתגובתה לבקשה, לפיה המשיבה אכן משלמת את דמי הפיקדון במזומן לכל המבקש זאת (בין במפגיע, כטענת המבקשים, ובין אם בלשון דיבור רגילה).

אמנם, במקרה כזה נשלח הצרכן "לדרך ייסורים ארוכה עד הקופה הראשית", אך עובדה זו אינה מצביעה על התנהגות מפרת חוק מצד המשיבה, ובודאי אינה מקנה לו זכות או עילת תביעה כלשהי בשל כך.

ובכלל, מוטב היה להימנע מתיאורים ציוריים מוגזמים מעין אלה כדי ליצור "יש מאין" לגבי התנהלות המשיבה בענין זה.

4.                  4.                  יתירה מכך, מלשון ס' 6 לחוק (חוק הפיקדון), לומד ב"כ המבקשים כי השבת דמי הפיקדון עבור הבקבוקים היא בתשלום במזומן ולא בדרך של זיכוי כפי שנוהגת המשיבה.

"פרשנות" זו של לשון החוק אינה מבוססת ונוטה אני לדחותה. לא ברור מאין הסיקו המבקשים כי תשלום דמי הפיקדון עבור הבקבוקים לפי חוק הפיקדון חייב להיות אך ורק בכסף מזומן. ס' 6(ג) לחוק מחייב את המשיבה לשלם דמי הפיקדון, אך לא צוין, ולו ברמז, כי יש לעשות כן אך ורק במזומן.

המשיבה מסיבותיה ושיקוליה, מציעה את החזר דמי הפיקדון בהנפקת תעודת זיכוי הניתנת למימוש מיידי, לא רק על ידי קניית מוצרים שונים בסניפיה ("זיכוי מותנה") אלא אף על ידי קבלת כסף מזומן בקופת הסניף - הכל לפי רצונו או בחירתו של הלקוח.

לציין כי במקרים לא מעטים יעדיף דווקא הלקוח לקבל תעודת זיכוי באמצעותה ישלם עבור מוצרים שהוא רוכש במרכול, על פני תשלום במזומן של סכומים קטנים באופן יחסי.

(ראה תצהירו של בני סעידי מטעם המשיבה שלא נסתר).

אף אם עובר הלקוח "דרך ייסורים" בדרכו לקופה, עדיין אין בכך כדי להצביע על אי קיום מצוות המחוקק על ידי המשיב.

תוהה אני היכן על הלקוח המחזיר את הבקבוקים הריקים לקבל את דמי הפיקדון בכסף מזומן, אם לא בקופת המרכול או בקופה הראשית ומדוע את הדרך לשם מכנים המבקשים "דרך ייסורים.