ביהמ"ש העליון דחה עתירה לביטול הפקעת שטחים בגליל לצורך הרחבת העיר נצרת עילית

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו עתירה לביטול הפקעה שנרשמה על חלקה 30 בגוש 17471 שבאזור כפר משהד (להלן: החלקה).לטענת העותר יש להורות על ביטול ההפקעה שכן ממועד ההפקעה ועד היום לא מומשה מטרת ההפקעה.

רקע עובדתי

1.        עניינה של העתירה שלפנינו הינה בחלקה ששטחה כ-15 דונם אשר הופקעה בשנת 1976 מכוח פקודת הקרקעות, רכישה לצרכי ציבור (1943) (להלן: פקודת הקרקעות). העותר שלפנינו רכש את החלקה ביום 19.5.1973. יש לציין כי בשל פטירתו של מוכר החלקה פנה העותר בשנת 1994 לבית המשפט המחוזי בנצרת בתביעה לפסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של החלקה ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו.

2.        החלקה נשוא העתירה שלפנינו הינה חלק משטח של 4,722 דונם שהופקע הנמצא בתחומי הכפרים ריינה, משהד ועין מאהל. מטרת ההפקעה הייתה יישוב ופיתוח הגליל והרחבת העיר נצרת עילית באופן שיאפשר תוספת של 70,000-60,000 נפש לאוכלוסיית העיר.

3.        ביום 19.3.1976 פורסמה ברשומות הודעה בדבר ההפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות. הערה בדבר ההפקעה נרשמה בפנקסי רישום המקרקעין, אולם טרם פורסמה הודעה בהתאם לסעיף 19 לפקודת הקרקעות.

4.        חלק מהשטחים שהופקעו נוצלו למימוש המטרה הציבורית והם הועברו לתחום המוניציפאלי של העיר נצרת עילית לצורך תכנון והקמת שכונות מגורים ואזורי תעשיה. על החלקה נשוא העתירה דנן חלה תמ"א 22 - תכנית המתאר הארצית ליער וייעור (להלן: תמ"א 22) אשר אושרה בשנת 1995 ומעגנת את מעמדו של היער בישראל. החלקה מסווגת כ"יער נטע אדם קיים" וייעודה לשמש שטח ירוק פתוח הנועד לשרת את הציבור (ראו: סעיף 13 לתמ"א 22).

5.        זהו המקום לציין כי על פי החלטת בית משפט זה בבג"ץ 288/00 אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים, פ"ד נה(5) 673 (2001) נקבע כי תמ"א 22 אינה ניתנת לביצוע ללא עריכתן המוקדמת של תכניות מפורטות. המשיבים מציינים בתגובתם כי לאור פסק הדין החלו הרשויות לקדם תכניות מפורטות לשטחים הכלולים בתכנית. באשר לחלקה נשוא העתירה, מציינים המשיבים כי מהקרן הקיימת לישראל (האחראית על הכנת תכניות מפורטות ליערות שבניהולה) נמסר כי טרם אושרה תכנית מפורטת לאזור, אולם בכוונתה של הקרן הקיימת לישראל להגיש בזמן הקרוב לוועדה המחוזית לתכנון ובניה תכנית מפורטת בנדון. בכוונת הקרן הקיימת לישראל לייעד את החלקה וחלקות נוספות הסמכות לה ליער אשר מטרתו לשמש חיץ ירוק ושטח ציבורי פתוח שיהווה אזור בילוי ופנאי לתושבי האזור.

6.        להשלמת התמונה אבקש להעיר כי נוכח העדר התנגדות מצד המשיבים ניתן צו ביניים האוסר על הליכי פינוי של העותר מהחלקה (ראו: החלטת השופט א' גרוניס מיום 4.12.2007).

הטענות בעתירה

7.        העותר טוען כי יש להורות על ביטול ההפקעה שכן ממועד ההפקעה ועד היום לא נעשה שימוש כלשהו בחלקה. כן נטען כי על אף טענתם של המשיבים לפיה מטרת ההפקעה היתה לצרכי ציבור, בפועל אין כל צורך ציבורי בחלקה, נוכח העובדה שחלפה תקופה כה ממושכת ללא עשיית כל פעולה מצד המשיבים, כאשר לטענת העותר למעשה נזנחה מטרת ההפקעה.

8.        עוד מוסיף העותר וטוען כי במקרה דנן נהגו המשיבים בשיהוי ניכר במימוש ההפקעה, כאשר השיהוי חורג מגדר הסביר וגורם לעותר לנזק רב.

תגובת המשיבים

9.        המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות. בפתח הדברים מציינים המשיבים כי העותר אינו רשום במרשם המקרקעין כבעל הזכויות בחלקה, הגם שלכאורה אין מניעה שיעשה כן. כמו כן נטען כי העותר לא מיצה הליכים בטרם פנה לבית משפט זה בעניין ביטול ההפקעה. לטענת המשיבים לא נמצאה כל פניה של העותר לביטול ההפקעה, בטרם הגיש את עתירתו.

10.      לגופו של עניין סבורים המשיבים כי החלקה נשוא העתירה, הינה חלק משטח נרחב שהופקע לצורך פיתוח הגליל והרחבת העיר נצרת עילית ומשכך, מטבע הדברים, מימוש ההפקעה של שטח כה גדול נעשה בהדרגה. עוד נטען כי מרבית שטח ההפקעה כבר מומש למטרה הציבורית, קרי, הרחבת העיר נצרת עילית, "והרשויות עובדות על המשך מימוש יתרת שטח ההפקעה, לרבות השטח נשוא העתירה דנן". כן נטען כי אין לבחון את חלקתו של העותר במנותק, וכי מימוש ההפקעה צריך להיבחן מנקודת מבט רחבה של כלל שטח ההפקעה. על פי הנטען, כל עוד המטרה הציבורית לשמה הופקע שטח מקרקעין הולכת וממומשת, אין לראות בכך שטרם מומשה המטרה הציבורית לגבי חלקה מסוימת הכלולה בשטח גדול שהופקע, כזניחת מטרת ההפקעה לגבי אותה חלקה פרטנית, וזאת אף אם חלפו עשרות שנים רבות ממועד ההפקעה.

11.      המשיבים מוסיפים וטוענים כי גם אם היה מקום לבחון את חלקתו של העותר במנותק ובנפרד, הרי שאין לקבל את הטענה לפיה מטרת ההפקעה נזנחה. על פי הנטען, מדובר בחלקה עליה חלה תמ"א 22, כאשר כפי שצויין לעיל בכוונת הקרן הקיימת לישראל לקדם באזור תכנית מפורטת אשר תייעד את החלקה ליער הפתוח לציבור שישמש חלק מאזור בילוי ופנאי לתושבי האזור. בהקשר זה מציינים המשיבים כי בשנת 2003 הגיש מינהל מקרקעי ישראל תביעה לסילוק יד נגד מחזיקים במקרקעין בחלקה 13 בגוש נשוא העתירה. התביעה באה על רקע דרישת המינהל כי המקרקעין יפונו לשם מימוש מטרת ההפקעה. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) קיבל את התביעה וקבע בהחלטתו כי השטח נדרש לפיתוחם של שטחים ציבוריים [ראו: ה"פ (מחוזי נצ') 106/03 מדינת ישראל נ' שחאדה (לא פורסם, 21.7.2003) (להלן: עניין שחאדה)]. ערעור שהוגש לבית משפט זה נמחק לאור המלצת בית המשפט [ראו: ע"א 7382/03 שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.9.2004)]. מן האמור עולה, לטענת המשיבים, כי ישנו צורך ציבורי מובהק בחלקה אשר נועדה לשמש כחלק מהשטחים הפתוחים של העיר נצרת עילית לטובת ולרווחת תושבי האזור.

12.      בהקשר זה יש לציין, כי לטענת המשיבים אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכותו של העותר להעלות טענותיו בפני מוסדות התכנון במסגרת התכנית המפורטת שתגיש הקרן הקיימת לישראל לחלקה.

13.      טענה נוספת שמעלים המשיבים עניינה חלוף הזמן ממועד ההפקעה. בענייננו מדובר כאמור בהפקעה אשר נעשתה לפני למעלה מ-30 שנים. המשיבים סבורים כי בחלוף זמן כה רב אין מקום לבטל את ההפקעה וזאת גם אם ישתנה הייעוד הציבורי המקורי שעמד בבסיס ההפקעה וגם אם הייעוד הציבורי לא מומש. בעניין זה מפנים המשיבים להצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006 (להלן: הצעת החוק). על פי סעיף 11 להצעת החוק מוצע להגביל את זכותו של הנפקע לתקופה של 25 שנים מיום פרסום הודעה לפי סעיף 7 לפקודת הקרקעות. בתום תקופה זו לא תהיה קיימת זכות להשבת הקרקע, וזאת אף אם מטרת ההפקעה לא מומשה. בעניין זה מפנים המשיבים לפסק הדין בבג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 9.2.2009) (להלן: פסק דין קרסיק) בו נקבע כי יש להמתין עד לסיום הליכי החקיקה לשם בירור הזכויות של העותרים. לאור האמור בפסק דין קרסיק סבורים המשיבים כי גם אם יימצא שיש ממש בטענת העותר, הרי שאין מקום להכריע בשאלה האם במקרה זה קמה לו זכות לביטול ההפקעה ויש להמתין לסיומם של הליכי החקיקה.