ביהמ"ש המחוזי החמיר עונשה של עו"ד שהורשעה בהתנהגות שאינה הולמת את המקצוע

            הנה-כי-כן, בסופו של יום, נגזרו אפוא על המשיבה העונשים הבאים: השעיה בפועל למשך 6 חודשים והשעיה על-תנאי של 12 חודשים, שלא תבצע תוך 3 שנים עבירה דומה לאלו נשוא תיק זה; כמו-כן, הושתו על המשיבה קנס כספי בסך של 2,000 ש"ח, וכן הוצאות לטובת המערער, אף הן בסך של 2,000 ש"ח. 

2.         אליבא דקובלנה שהוגשה כנגד המשיבה בתיק בד"מ 36/07, המתלוננת, עו"ד ענת חוליאנו, עבדה כשכירה אצל המשיבה, מיום 1.9.04 עד ליום 17.4.05, תמורת שכר נטו בסך של 5,000 ש"ח, בתוספת החזרי הוצאות במסגרת עבודתה. המשיבה לא שילמה למתלוננת את שכרה במועד, ובכלל זה לא שילמה כלל את משכורתה בעבור החודשים 1.2.05-15.4.05, בסך מצטבר של 12,500 ש"ח נטו. לא-זו-אף-זו, המשיבה אף לא שילמה למתלוננת הוצאות שהגיעו לה, בסך של 437.8 ש"ח. בנסיבות אלו, התפטרה המתלוננת מתפקידה, ולחובה האמור של המשיבה כלפיה התווסף גם רכיב בגין פדיון חופשה בסך של 1,022.7 ש"ח. ביום 15.3.05 מסרה המשיבה למתלוננת המחאה על סך 5,347 ש"ח, אלא שביקשה ממנה לדחות את מועד פירעונה בשל העדר כיסוי בחשבון הבנק. דא-עקא, שהחוב לא נפרע, ומשכך, ביום 28.5.05 הציגה המתלוננת את ההמחאה לפירעון, או-אז הוחזרה זו על-ידי הבנק מחמת העדר כיסוי ועיקול החשבון. לפיכך, הגישה המתלוננת תביעה נגד המשיבה לבית הדין לעבודה בתל אביב. כתב הגנה לא הוגש, ועל-פי הסכם פשרה שגובש, התחייבה המשיבה לשלם למתלוננת סך של 14,000 ש"ח בחמישה תשלומים שווים, בסך של 2,800 ש"ח כל אחד. את התשלום הראשון שילמה המתלוננת (חלקו באיחור), ועל חשבון התשלום השני שילמה, אף כאן באיחור, סך של 1,000 ש"ח. בסופו של יום, עד למועד הגשת הקובלנה לא נפרע החוב דנן, ופסק הדין שניתן בהסכמה על-ידי בית הדין לעבודה לא בוצע. לאור המקובץ לעיל, הואשמה המשיבה בביצוע עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין, לפי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: " החוק"), וכן בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(3) לחוק. 

3.         במסגרת הכרעת הדין שניתנה קבע בית הדין, ביחס לאי קיום חיוב פסק הדין של בית הדין לעבודה, כלהלן:

"בחינת דברי המתלוננת וההתרשמות הישירה מעדותה, איננה מעלה ספקות ביחס לעובדות, כי אלו הסכומים ששולמו לה על חשבון פסק הדין (3,800 ש"ח, מתוך חוב כולל בסך של 14,000 ש"ח - צ'ס'). לעדות זו יש להוסיף את 'שתיקת' הנאשמת (המשיבה) בעניין, ואי הבאת שום עדות פרטנית, לסכומים אחרים ו/או נוספים ששולמו על ידה".

(סעיף 9 להכרעת הדין)

בדבר אי יכולתה הכלכלית של המשיבה - בעטיה לכאורה נבצר ממנה לשלם את החוב הפסוק - קבע בית הדין, כדלקמן:

"הנאשמת (המשיבה) בעדותה מתחמקת מלפרט ביחס למצבה הכלכלי, תוך הטחת האשמות במתלוננת, בב"כ הקובל (המערער), בלשכת עורכי הדין. בבית הדין יצרה רושם בלתי אמין, ולא ניתן להאמין לדבריה, כי נימוקיה לאי התשלום הינה אי יכולתה הכלכלית".

(סעיף 12(ד) להכרעת הדין)

בשל אי קיום פסק הדין של בית הדין לעבודה, ובגין אי מתן מענה לפניות לשכת עורכי הדין בעניין התלונה שהוגשה נגדה, הרשיע בית הדין את המשיבה בעבירות דנן.  

4.         באשר לחילול ההמחאה קבע בית הדין, כי מאחר שהמשיבה עדכנה את המתלוננת בדבר בעיית פירעונה וזו נאותה שלא להפקידה; נוכח העובדה שההמחאה הופקדה במועד רחוק ללא תיאום מראש עם המשיבה; נוכח העדר ראיות כי המשיבה ידעה אודות חילול ההמחאה עוד עובר להגשת התביעה לבית הדין לעבודה; ובשל העובדה כי סכום ההמחאה ממילא "נבלע" ונכלל בסכום התביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה - נוצר ספק סביר בטענת המערער, כי עסקינן בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ולכן זוכתה המשיבה מעבירה זו (סעיף 7 להכרעת הדין).

5.         לא למותר לציין, כי בהכרעת הדין מצא בית הדין לנכון לייחד מספר מילים לאופן ניהול התיק, תוך שציין כי חרף מתן ארכה להגשת סיכומים, והגם שהמדובר היה ב"בקשת שווא", לא מימשה המשיבה את זכותה, ובסופו של יום לא הגישה סיכומים מטעמה (סעיף 2 להכרעת הדין). לא-זו-אף-זו, בפתח גזר הדין שניתן ציין בית הדין, כי הגם שהמשיבה הייתה אמורה להגיש את סיכומיה לעונש בכתב עד מועד נתון, הרי שלא ניצלה גם זכות זו (סעיף 1 לגזר הדין). 

6.         בגדרי גזר הדין הביא בית הדין בכלל חשבון את שיקולי הענישה השונים, תוך שהתייחס למכלול טענותיה של המשיבה במהלך הדיונים כתקפות גם לעניין העונש. בהתחשבו, בין השאר, בהרשעות הקודמות של המשיבה ובדפוס התנהגותה, לרבות אי הגשת סיכומים לעונש מטעמה, גזר עליה בית הדין את העונשים כאמור לעיל.