ביהמ"ש גזר על נשא איידס שאנס את אשתו, איים עליה וכלא אותה כליאת שווא שש שנות מאסר

א.         מבוא

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע שתי עבירות של אינוס כלפי אשתו- עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן-החוק), איומים-עבירה לפי סעיף 192 לחוק וכליאת שווא-עבירה לפי סעיף 377 לחוק.

כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין, הנאשם והמתלוננת נשואים מזה כ-14 שנה ולהם שלושה ילדים. במהלך שנת 2004 התגלה כי הנאשם נשא HIV ועל רקע זה הודיעה המתלוננת לנאשם כי היא אינה מעוניינת בקיום יחסי מין עימו. במועד שאינו ידוע במהלך השנים 2008-2009, בהיותם בבית, בעל הנאשם את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית. בתחילה ביקש ממנה לקיים יחסי מין, המתלוננת סירבה.

הנאשם אמר לה כי יהרוג אותה, אחז בחוזקה בידיה, הפשיט אותה והתפשט, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כל אותה עת ניסתה המתלוננת להשתחרר מאחיזת הנאשם בידיה והזיזה את גופה בכוונה להתנגד למעשיו.

במועדים שונים במהלך השנים 2012-2011 ועד למעצרו של הנאשם ביום 2.6.2012, בהזדמנויות רבות, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה שיהרוג אותה, יחנוק אותה וכי עדיף שהחיים של שניהם יסתיימו, בנוסף איים עליה בפגיעה שלא כדין בבני משפחתה.

בתאריך 1.6.2012 בסביבות השעה 23:15 בסלון הבית, בעל הנאשם את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית. הנאשם אמר למתלוננת כי הוא רוצה לקיים יחסי מין וכי לא יעזוב אותה עד שיקיימו יחסי מין, אחרת יהרוג אותה. המתלוננת סירבה וביקשה שיעזוב אותה לנפשה. הנאשם אחז בחוזקה בידיה, הפשיט אותה, התפשט, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כל אותו זמן ביקשה המתלוננת שיפסיק, ניסתה לקום והזיזה את רגליה וידיה, בכוונה להתנגד. בעקבות המתואר לעיל, ביקשה המתלוננת לצאת מהבית. הנאשם כלא את המתלוננת בביתם כליאת שווא, נעל את הדלת, ומנע ממנה להתקשר בטלפון הנייד, או לצאת מהבית עד למחרת בבוקר.

ב.         ראיות לעונש

לנאשם אין עבר פלילי. מטעם הנאשם העידו 7 עדים לענין העונש: אימו, שתי אחיותיו, שני חבריו, ושני עדים ממקום עבודתו. אימו של הנאשם ושתי אחיותיו תארו את המצב המשפחתי, הנאשם הבן הבכור ולו 6 אחים ואחיות, אביו נפטר בעת שעלתה המשפחה לארץ והנאשם מילא את חלקו של האב כלפי אימו ואחיותיו, כך למשל דאג לגידול אחותו הקטנה, מגיל 14 עת נפטר האב. הן ביקשו את רחמי בית משפט, והתחשבות במצבו הבריאותי בעת גזירת הדין.

חברו מ' תאר את התנדבותם המשותפת, את דאגת הנאשם למשפחתו ואת אופיו הטוב, תיאור דומה נשמע מפי החבר י'.

מעסיקו, תאר את חריצותו וכשרונו של הנאשם, נימוסיו ואופיו השקט. חברו לעבודה תאר את אופיו הנוח של הנאשם, עזרתו לזולת ודאגתו למשפחתו.

ג.          תסקיר נפגעת עבירה

שרות המבחן ערך  תסקיר לגבי מצבה של המתלוננת, לאחר פגישה עימה ושיחה עם העובדת הסוציאלית המטפלת בה ובבנותיה בלשכת הרווחה. המפקחת המחוזית לנפגעי עבירות מין התרשמה כי המתלוננת עברה טראומה קשה והיא עדיין חיה אותה. גם היום מתקיימים אלמנטים פוגעניים של השפלה, הכתמה, בושה ואשמה וכן של אלימות ופחד מפני הלא נודע ואף חשש לחייה. על פי הערכת העובדת הסוציאלית המתלוננת שרויה במצב טראומטי מתמשך כשהיא מגוננת על עצמה ועל בנותיה. בשל נתוניה האישיים, התמיכה המשפחתית והעזרה המוסדית העריכה המפקחת המחוזית לנפגעי עבירות מין כי קיימת פרוגנוזה שיקומית חיובית, אך זאת לאחר תהליך ממושך, השקעת זמן ומאמצים. המתלוננת אינה מצפה לפיצוי כספי, חשוב לה שיוחמר עימו הדין, ויובהר כי היא הקרבן האמיתי וככל שיורחק לזמן רב יותר מחייה, כך ירווח לה יותר והיא תוכל להתפנות לשקם את עצמה ולדאוג לבנותיה.

ד.         תמצית טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה בטיעוניה בכתב (ט/1) ובע"פ ביקשה לקבוע כי מתחם העונש ההולם הינו בין 4 ל-8 שנות מאסר ולגזור על הנאשם עונש בתוך המתחם וכן מאסר על תנאי לתקופה מרתיעה. היא שמה דגש על חומרת מעשיו של הנאשם שביזה והשפיל את הקרבן, למרות היותו נשא של נגיף HIV ולמרות שהיה מודע לפחדה של המתלוננת מהידבקות או הריון, אנס את המתלוננת פעמיים ובצורה שיטתית נהג לאיים עליה ולהפחידה במהלך השנתיים שקדמו למעצרו. לתמיכה בטענותיה הפנתה לפסקי דין שונים (ט/2), בהם הוטלו עונשי מאסר של 4 שנים, 66 חודשים, ו-10 שנים.

ב"כ הנאשם בטיעוניו בכתב (ס/1) ובע"פ ביקש לקבוע כי המתחם ההולם עומד על  עונש של בין 6 חודשי עבודות שירות ל-24 חודשי מאסר, תוך הפנייה לפסקי דין (ס/2) ולטענתו יש לגזור על הנאשם במקרה זה עונש מתון ביותר.  העונשים על פי פסקי הדין אליהם הפנה היו 24,30,36 חודשי מאסר, 4, 4.5 ו-6 שנות מאסר (בנסיבות חמורות יותר לטענתו) וגם 4 ו-6 חודשי עבודות שירות.

לדבריו, הנאשם אדם נורמטיבי, מעולם לא נחקר במשטרה עד המקרה הנוכחי, אביו נפטר בטרם עלתה המשפחה לארץ והנאשם מאותו שלב טיפל באימו המבוגרת ומשמש כאב לאחיותיו הצעירות ממנו. הוא עבד במקום עבודה מסודר מזה 17 שנה, חולה באיידס וסובל ממחלות נלוות כפי שפורטו בתיקו הרפואי. לגבי עבירות האינוס יש לראות בהן לטענתו, עבירות הנמצאות ברף הנמוך, ללא גרימת נזק למתלוננת וללא חבלות, כשהנאשם עשה שימוש בקונדום. בנוסף הדגיש את התנאים הקשים בהם הוא מוחזק במעצר, ואת ההתייחסות אליו כאל חיה.

בתום הטיעונים, תאר הנאשם את תנאי מעצרו הקשים בשל מחלתו, ביקש להתחשב בו, במצבו הבריאותי והנפשי הקשה, למען ילדיו, אימו ומשפחתו.

ה.         דיון