תע"א
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
|
5646-03
01/01/2013
|
בפני השופט:
נטע רות
|
| - נגד - |
התובע:
1. שמחה בוסי
2. יהודית קליין
3. לאה רחל יוסף
4. שרה שטרן
5. רחל ברזל
6. צפורה מהצרי
7. לאה אנקונינה
8. איילה חיים
9. נצחיה שמואלי
10. מזל גמליאלי
11. חוה הורביץ
12. רומא שוקר
13. לאה דורון
14. רחל הרשברג
15. חביבה אייזנשטט
16. מרים דוריב
עו"ד ענת שני-רבה
|
הנתבע:
רשת הגנים של אגודת ישראל
עו"ד בן ציון שפר
עו"ד יפה צור
|
| פסק דין משלים |
רקע כללי
1. תחילתו של העניין שלפנינו הינו בתביעה למתן צו מניעה הקובע כי פיטורי התובעות היו שלא כדין ולכן בטלים הם וכן, בתביעה להצהרה על זכויות שונות הנגזרות מתפקידן כעובדות הוראה. משכך, ביום 26.2.09 ניתן ע"י בית דין זה פסק דין (חלקי) (להלן: "פסה"ד החלקי"), כדלקמן:
בית הדין קבע כי פיטוריהן של התובעות היו שלא כדין וכי הפיטורים לקו בפגמים מהותיים המצדיקים את אכיפת יחסי העבודה. זאת, מהטעם שלא קוים שימוע כהלכתו ולא ניתנה לתובעות בשום שלב הזדמנות אמיתית להעלות טענותיהן ביחס לעצם הפיטורים או לשטוח את הנסיבות הקשות של חלק מהן כשיקול לעניין הפיטורים. עוד מצא בית הדין וקבע כי פיטוריהן של התובעות לקו באפליה פסולה מטעמי גיל, כפי שפורט בפסק הדין הנ"ל. משכך, הורה בית הדין על מתן צו מניעה קבוע למניעת פיטוריהן של התובעות שהיו עדיין מועסקות בנתבעת.
כמו כן, נקבע כי היתה הרעה חד צדדית שלא כדין בתנאי עבודתן של התובעות.
בית הדין אף קבע כי התובעות זכאיות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים ע"י מוסדות חינוך רשמיים מכוח תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953 (להלן: "התקנות" או "תקנות חינוך ממלכתי").
2. קביעותיו של בית דין זה, כפי שהובאו בפסה"ד החלקי, אושרו במסגרת פסק הדין שניתן ביום 2.10.11 בבית הדין הארצי ב-ע"ע 203/09, לרבות הקביעה כי הוראות תקנות חינוך ממלכתי מקימות לתובעות זכאות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים ע"י מוסדות החינוך הרשמיים.
3. לאור האמור, נותר כעת להכריע במחלוקת הכספית ביחס לסכומים המגיעים לתובעות ברכיבים השונים אותם תבעו, כאשר ביחס לכך העידו בפני בית הדין העדים כדלקמן:
התובעות עצמן, למעט הגב' מרים דוריב, שנעדרה בעת מתן העדויות המשלימות מחמת מצב בריאותה. מטעם הנתבעת העידה הגב' טובה בלז.
4. ראשית נתייחס לפיצוי הכללי שנתבע ביחס לכלל התובעות - פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל אפליה אסורה מטעמי גיל ובהיעדר שימוע - ולאחר מכן נתייחס ליתר רכיבי התביעה וביחס לכל תובעת בנפרד. רכיבי תביעה הנובעים מהתנאים המוקנים לכל אחת מהתובעות בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי:
הכרעה
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל אפליה אסורה מטעמי גיל ובהעדר שימוע
5. אשר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל אפליה אסורה מטעמי גיל יאמר - כי לטעמנו גובה הפיצוי צריך להיגזר מחומרת הפגם שנפל בהתנהלות המעביד. זאת כפועל יוצא מההכרעה במספר שאלות שהובילה למסקנה בדבר היותה של התנהלות הנתבעת בגדר אפליה פסולה מחמת גיל, ואילו הן השאלות:
§ באיזו מידה שקל המעביד חלופה לפיטורים?
§ באיזו מידה העובד גילה נכונות אמיתית לאמץ חלופה לפיטוריו, ככל שהועמדה בפניו חלופה כאמור?
§ באיזו מידה גילו "המבוגר" של העובד עלול להיות בעל השלכות קשות על עתידו הכלכלי והתעסוקתי על רקע כישוריו, ניסיונו ומצב השוק.
§ באיזו מידה נושא המעביד באחריות ישירה לתוצאות הקשות של פיטורי העובד המבוגר, ככל שצפויות תוצאות כאמור? לדוגמא - האם הבטיח המעביד את זכויות הפרישה של העובד או שמא נמנע מלעשות כן בניגוד לדין.
6. בית הדין הארצי בפסק דינו ב-ע"ע 203/09 סבר כי מענה לשאלות אלה אף יתחום את מידת הפגיעה בכבודו של העובד המבוגר ובעיקר באפשרות קיומו בכבוד (ראה - סעיף 39 לפסק הדין, פסקה אחרונה).
7. במקרה דנן, כפי שתואר בהרחבה בפסה"ד החלקי, הנתבעת החליטה לפטר את כל העובדות הותיקות שצברו מעל 25 שנות ותק ואותן בלבד. לחילופין, הציעה להן "להסכים" להפחתה משמעותית בוותקן ולהעמדתו על 12 שנות ותק, בכפוף למתן ערבות מדינה להבטחת תשלום פיצויי פיטורים. הפחתה שיושמה בפועל ללא הסכמתן של התובעות ובלא שניתנה הערבות הנ"ל. מנגד, עובדות ותיקות פחות מהתובעות לא נדרשו לתרום משכרן לתוכנית ההבראה. זאת, מעבר להפחתה כללית זמנית בשיעור 10% בשכרם של כלל עובדי הנתבעת. הפחתה שקדמה למועד פיטוריהן של התובעות והוחלה אף לגביהן.
עוד עלה מהראיות - כי התובעות היו נכונות לנהל משא ומתן עם הנתבעת בנוגע לשינוי בתנאי העסקתן, כך שהן תשאנה בנטל הכלכלי של תוכנית ההבראה באופן מידתי ושוויוני בהשוואה לעובדים האחרים. נכונות זו התבטאה בפניות של התובעות לנתבעת, שלא נענו, הן באופן מאורגן והן באופן פרטני, לרבות הפניות באמצעות מגשרת, רבנים ואנשי ציבור חרדיים.