ביה"ד הארצי לעבודה: הטרדה מינית יכולה להתרחש גם במהלך שיחה חד פעמית

השופט שמואל צור

פתח דבר

1.         בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעה שהגישה אלמונית, עובדת רשות המסים (להלן- העובדת), נגד פלוני שהיה ממונה עליה במקום העבודה (להלן - הממונה), לתשלום פיצוי כספי בסכום של 150,000 ש"ח. עילות התביעה היו הטרדות מיניות בעבודה ומעשי התנכלות מצד הממונה, לפי החוק למניעת הטרה מינית, תשנ"ח - 1998 (להלן - החוק למניעת הטרדה מינית או החוק). העובדת הגישה את התביעה גם נגד המדינה כמעסיקתה. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הגיעו העובדת והמדינה להסכם של פשרה לפיו שילמה המדינה לעובדת פיצוי כולל וחד פעמי בסך של 30,000 ש"ח מבלי להודות באחריות. להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין.

בפסק דינו של בית הדין האזורי בין הצדדים שבפנינו (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מר מיכאל בר-און ומר מנחם כהן; עב 1050/04), נדחתה תביעת העובדת נגד הממונה שהתבססה על עילת הטרדה מינית. לעומת זאת, התקבלה תביעת העובדת בעילה של התנכלות. בית הדין קבע, בדעת רוב, כי מעשי ההתנכלות מצד הממונה היו ברף נמוך וחייב אותו לשלם לעובדת פיצוי בסך של 15,000 ש"ח. בנוסף, חייב בית הדין את הממונה לשלם לעובדת שכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח. 

2.        הממונה והעובדת ערערו על פסק הדין. ערעורו של הממונה (ע"ע 432/07) מתייחס לעצם קבלת התביעה בעילה של התנכלויות ולחלופין לעניין גובה הפיצוי. במסגרת ערעור זה הגישה העובדת ערעור שכנגד הכולל השגות על פסיקת בית הדין האזורי בעניין ההתנכלות.

ערעור העובדת (ע"ע 439/07) מתייחס לדחיית תביעתה בעילה של הטרדה מינית. במסגרת ערעור זה הגיש הממונה ערעור שכנגד בעניין דחיית בקשתו למחיקת סעיפים בכתב התביעה בשל התיישנות בכל הקשור לאירוע מיום 3.1.01.

נפתח בתיאור הרקע העובדתי, נעמוד על עיקרי הדיון בבית הדין האזורי ופסק דינו ועל טענות הצדדים בערעורים. לאחר מכן נפנה למסגרת המשפטית וליישומה על העניין שבפנינו.

הרקע העובדתי

3.        וזו השתלשלות הדברים הצריכה לענייננו, כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל  החומר שהובא בפנינו:

א.        העובדת, רואת חשבון במקצועה, החלה לעבוד באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בנציבות מס הכנסה (להלן- הנציבות) בשנת 1990. בשנת 1993 שובצה העובדת במחלקת שומת מקרקעין בנציבות והחל משנת 1996 היא הועסקה בתפקיד של מפקחת במחלקת שומת מקרקעין. חוות הדעת התקופתיות על המשיבה לשנים 1998-1999 היו טובות מאוד.

ב.        הממונה, כלכלן בהשכלתו, החל את עבודתו בנציבות בשנת 1990. בין השנים 1995 - 2000 כיהן הממונה כמנהל תחום ביקורת פנים בנציבות. בשנת 1990 הכירו העובדת והממונה בקורס מפקחים של אגף מס הכנסה. באותה תקופה היה ביניהם קשר אינטימי חד פעמי ומאז התראו מפעם לפעם, ללא קשר מיוחד.

ג.         בחודש אוגוסט 2000 מונתה העובדת לתפקיד ממונה שמאי מחוז לתקופה של חצי שנה. חודש לאחר מכן מונה הממונה לתפקיד מנהל מחלקת שומת מקרקעין והיה הממונה הישיר עליה.

באותה תקופה, היו הממונה והעובדת נשואים לבני זוג.

ד.         בחודש יוני 2001 הגישה העובדת במשטרה תלונה נגד הממונה על הטרדה מינית (מוצג נ/15). בתלונה נאמר, בין היתר, כי ביום 3.1.01, במהלך פגישה אישית ביניהם במשרדו של הממונה, הוא אמר לה כי היא "מעוררת בו חשק", "בא לו עליה", "בואי נפסיק לעבוד, יש דברים טובים יותר לעשות" וכי הוא מעוניין לקיים עימה יחסי מין. העובדת טענה כי הבהירה לממונה מייד ובאופן חד משמעי שהיא אינה מעוניינת בכל קשר מיני או אחר עמו החורג ממסגרת יחסי העבודה. עוד טענה העובדת כי באותו ערב היא התקשרה לחברה לעבודה והשאירה לה הודעה במשיבון ולמחרת סיפרה לה על האירוע. בין החודשים ינואר-מרץ 2001, במהלך פגישות עבודה שוטפות בין הממונה לעובדת, המשיך הממונה להעיר לה ולהציע לה הצעות בעלות אופי מיני.

            בחקירתו במשטרה טען הממונה כי מעולם לא הטריד מינית את העובדת והפגישות שהתקיימו ביניהם היו על רקע מקצועי ונסבו על ענייני עבודה שוטפים. עוד טען הממונה כי היחסים המתוחים בינו לבין העובדת החלו מיום כניסתו לתפקיד. לטענתו, העובדת סירבה לקבל את מרותו, את הנחיותיו ואת דרכי הניהול שהנהיג במחלקה.

בסופו של דבר נסגר התיק הפלילי נגד המערער מחוסר ראיות מספיקות.

ה.        ביום 8.8.01 פנתה העובדת למר צדוק ארבל, סגן נציב למינהל ומשאבי אנוש בבקשה להפריד בינה לבין הממונה בטענה על התנכלויות מצידו מאז הגשת התלונה במשטרה. כחודש לאחר מכן השיב מר ארבל לעובדת כי העביר את בקשתה לטיפולו של הממונה על התביעה והמשמעת בנציבות. במקביל פנה הממונה אל הממונה עליו מר אהרון אליהו, סגן נציב מס הכנסה לענייני מיסוי מקרקעין,  בטענה כי מאז כניסתו לתפקיד פעלה העובדת בניגוד להנחיותיו ולמדיניות שהנהיג במחלקה.

ו.         ביום 23.9.01 התקיים מכרז למשרה של ממונה (שמאי מחוזי). העובדת הגישה מועמדות לתפקיד, אך למשרה נבחרה עובדת אחרת, אליה פנה הממונה בהצעה להגיש מועמדות.

ז.         ביום 16.12.02 פנתה העובדת לממונה בבקשה לסייע לה בקידום לדרגת מפקח ראשי. ביום 5.3.03 השיב לה הממונה כי אין היא  "עומדת בנורמות ובקריטריונים לקידום המבוקש".

ח.        העובדת פנתה לנציבת מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בבקשה שתבדוק את החלטת הממונה שלא לאשר את קידומה (מכתב של המשיבה מיום 16.12.02). פניה זו לא נענתה.