ההליכים
1. עניינה של התובענה שבפנינו הוא בהגבלת חופש עיסוקו של הנתבע, כך שלא יתחרה בתובעת, לא יפנה ללקות התובעת ויפצה את התובעת בסך של 300,000 ש"ח בשל טענות התובעת כלפיו על כך שהוא נהג עמה בחוסר תום לב ובדרך של תרמית.
2. התביעה הוגשה ביום 22/5/08, ביחד עם בקשה למתן סעד זמני (בש"א 2644/08) באותו ענין. הבקשה נקבעה לדיון ביום 26/5/08, ובעת הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה על מחיקת הבקשה.
במקור, הוגשה התביעה על ידי התובעת וכן על ידי בעל השליטה בה, מר חיים שוקרון (שייקרא להלן: "
חיים"), אך בהמשך, לבקשתו הוא הפסיק להיות תובע, והתובעת הנוכחית נותרה כתובעת יחידה בתביעה.
3. בהעדר הסכמה בין ב"כ הצדדים על דיון מזורז בתביעה (אף שהיתה המלצה להגיע להסכמה כזו), קויים בתיק דיון מוקדם, שבו פורטו המוסכמות והפלוגתאות, ובהמשך הוגשו תצהירי עדות ראשית.
בפתח ישיבת ההוכחות (הראשונה) ניסינו להביא את הצדדים לידי הסכמה, אך נכשלנו בכך. לכן, לא היה מנוס משמיעת עדויותיהם של המצהירים, וכך עשינו.
אותה ישיבה נקטעה מעט לפני סיומה, בשל כך שאחד מנציגי הציבור נאלץ לעזוב את בית הדין במהלך הישיבה. לפיכך, נקבעה ישיבת המשך, שבסיומה - ביקשו ב"כ הצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב. כך הם עשו (אם כי הנתבע הגיש את סיכומיו רק מספר ימים לאחר תום המועד המוארך להגשת הסיכומים).
אלה העובדות
4. התובעת היא חברה העוסקת בשיווק חלפים לכלי רכב. היא מצויה, כאמור, בשליטתו של חיים. לתובעת יש חנות ומחסן בטבריה. בין לקוחותיה של התובעת מצויים מוסכים בטבריה ובאזור, וכן לקוחות מזדמנים. עיקר מכירותיה של התובעת (כ-70% מהמכירות) הוא למוסכים.
רואה החשבון הקבוע של הנתבעת הוא רו"ח יניב בחרי, אשר יש לו משרד בטבריה (והוא ייקרא להלן: "
יניב").
5. הנתבע הוא תושב טבריה, אשר מאז שחרורו מצה"ל, בשנת 2000, עסק גם הוא (כשכיר) בענף של שיווק חלפים לכלי רכב. תחילה, עבד הנתבע בבית עסק בטבריה ("ורדי חלקי חילוף") ולאחר מכן, בערך בשנת 2004, עבר הנתבע לעבוד בבית עסק בפתח תקוה, ששמו "פתח תקוה חלפים", המצוי בבעלותו של מר אמנון פרג' (שייקרא להלן: "א
מנון"). היחסים בין אמנון לבין הנתבע, היו טובים. הנתבע ציין כי הוא חש כאילו הוא בן של אמנון.
6. בינואר 2008 נולד לנתבע בן נוסף, ועקב כך הוא העדיף להפסיק את הנסיעות היומיומיות בין טבריה לבין פתח תקוה, וסבר שעדיף לו לעבוד באזור טבריה. הנתבע חשב על האפשרות להפוך להיות עצמאי, ולהקים בטבריה בית עסק לממכר חלקי חילוף לכלי רכב.
7. הנתבע שוחח על תוכניותיו עם שניים מחבריו, ובהמלצת מי מהם הוא פנה (ביחד עם חבריו) בחודש פברואר 2008, להיפגש עם יניב, במשרדו, כדי להתייעץ עמו על סיכויי הקמת העסק. הפגישה התקיימה והנתבע העלה בפני יניב את הרעיון של הקמת העסק.
8. יניב חשב על האפשרות להביא לשיתוף פעולה בין הנתבע לבין התובעת. הוא פנה אל חיים (עדיין במהלך פברואר 2008), והציע לו את הרעיון לשתף את הנתבע כשותף בתובעת (ייתכן שלאחר תקופה מסויימת שבה הנתבע יועסק כשכיר).
חיים הגיב בחיוב על הרעיון האמור.
9. לפיכך, יזם יניב פגישה בין חיים לבין הנתבע.
10. לקראת הפגישה שהתעתדה להיערך במשרדו של יניב, נפגש יניב לבדו עם הנתבע, ביום 5/3/08. במועד זה, מסר יניב לעיונו של הנתבע מסמך (דף אחד) שהודפס מתוך תוכנת Excel ובו מעט (מאד) פרטים על התובעת, וכן הצעה של התובעת לאופן ההתקשרות עם הנתבע. (לשם התאמת המונחים שלנו לאלה שבהם השתמשו העדים שהעידו בפנינו, נקרא להלן לאותו מסמך בשם "
מסמך האקסל". ציטוט ממסמך האקסל נביא בסעיף 11 להלן).
בטרם הצגת המסמך לנתבע, החתים יניב את הנתבע על מסמך אחר, שכותרתו: "כתב התחייבות לשמירת סודיות בטרם מצגת".