היש לחייב את האב כי בעת שהותם של הילדים עמו ישמרו מצוות - לא ייסעו בשבת, לא יאכלו חמץ והבן יקפיד על חבישת כיפה? - זו עניינה של ההחלטה.
ברקע יסופר כי סכסוך המשמורת בין ההורים הינו קשה וטעון; לבית המשפט הוגשו חוות דעת של מומחים (חוו"ד מכון שלם בע"מ), תסקירים ודיווחים מיחידת הסיוע, עד כה כ-26 במספר.
האם והקטינים מתגוררים בירושלים. האם רופאה מומחית, בת למשפחה דתית ומקיימת מצוות; האב רופא, בן למשפחה חילונית, מקיים אורח חיים חילוני, נוסע בשבת ומקפיד, לטענתו, על עונג שבת; הילדים לומדים במוסדות חינוך ממלכתיים דתיים מאז שובם ארצה.
המחלוקת בין ההורים באשר לאורח החיים הדתי היתה מנת חלקם עוד בטרם פרץ המשבר הזוגי והוחרפה מאז הסכסוך.
בעניין הסדרי הראייה, ביקש האב להרחיב את הסדרי הראייה ואילו האם העלתה לא אחת, את חששה כי האב לא יכבד את מצוות הדת ולא ימשיך את הקו החינוכי בו היא מחנכת את הילדים. האב טען כי הוא מכבד את השבת יותר מהאם.
ועדת התסקירים שהתקיימה ביום 11.12.11 קבעה כי הסדרי הביקור של האב יורחבו, והאב יקפיד לשמור על אורח חיים דתי בזמן הביקורים (סעיף 5, עמ' 2 לתסקיר מיום 27.12.11).
בהתאם להמלצות התסקיר ועמדת ההורים, הורחבה מסגרת הזמן של האב עם הילדים, לרבות לינה בסופי שבוע.
בתסקיר המשלים מיום 27.3.12 בקשה עו"ס לסדרי דין את החלטת ביהמ"ש לעניין הסדרי ביקורים בשל העובדה כי עלה הספק האם האב מקיים את התחייבותו, לשמור על רצף חינוכי של הילדים בעת שהותם אצלו, ומכבד את אורח החיים הדתי של הקטינים. האם צירפה דו"ח חוקר
פרטי ממנו עולה כי האב מסיע את הקטינים בשבתות, והבן מסיר את הכיפה והציצית בזמן הביקורים.
אספרנצה אלון , שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה - חיפה
בהחלטתי מיום 5.4.12 בעניין הסדרי ראייה בחג הפסח פירטתי את עמדות כל אחד מההורים ולא ראיתי לנכון במסגרת החלטתי זו לשוב ולפרט עמדתם. בתמצית שבתמצית יאמר כי האם סבורה שהאב בהתנהגותו גורם לילדים סבל, בילבול, ותסכול. התנהלותו הפוגענית של האב - הורדת כיפה ונסיעה בשבת - פוגעת בהליכות ובאורח החיים הדתי של הילדים. האב, טען כי הוא קשוב לרצון הילדים וכי דרישת האם הינה כפייה דתית של ממש.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.5.12 לא הצלחתי להביא את הצדדים לידי הסכמה - שביל ביניים הוא שביל הזהב עבור הילדים - וכל אחד מהפרקליטים טען טענותיו, ואף שמעתי את הצדדים.
כל העוסקים בענייני קטינים מכירים בערכו ובחשיבותו של עקרון טובת הילד בכל החלטה שיפוטית. הפסיקה ראתה במונח "טובת הילד" עיקרון ראשון במעלה, עיקרון על, שיקול מנחה, שיקול מכריע ועוד. יחד עם זאת, עיקרון טובת הילד הוא טעון - בערכים, ברגשות, בהשקפות עולם - ועשויים להתגלע חילוקי דעות, באשר לתוכנו, בין על דרך כלל, בין במקרה פלוני נתון (בג"צ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, סעיף 11).
השאלה האם יכול בית המשפט לחייב את האב להקפיד כי הילדים ישמרו, בעת שהייתם אצלו, שבת וכשרות היא שאלה מורכבת ורגישה. החלטה זו מקפלת בתוכה מקבילית של שיקולים כאשר אחדים מהם מצביעים לכיוון אחד ואחרים על כיוון אחר. ההחלטה בסוגיה זו נוגעת בילדים, עוסקת בטובתם, אך משפיעה גם על הוריהם ונוגעת בזכויות יסוד של הוריהם.
" טובת הילד אינו מושג ערטילאי אשר טוב לכל סיטואציה, טובת הילד היא פרי איזונים בין אינטרסים שונים "
(ע"מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלוני, סעיף 4)
אני סבורה שראוי שלקטינים תהיה זהות דתית ברורה ושאינה משתנה בין "זמן אב" לבין "זמן אם". ראוי היה כי האב יתגמש לטובת ילדיו. "לבוא לקראת" אינו כלפי בן הזוג לשעבר, אלא בעיקר כלפי כל אחד מהילדים. מצופה מההורים כי, בתבונה וברגישות, ימצאו את שביל הזהב התואם את עמדתם ומקל על ילדיהם.
בהיעדר הסכמה, כל שנותר הוא להכריע בבחינת הרע במיעוטו.
עם כל הרצון לאפשר לילדים יציבות, ודאות ואורח חיים דומה מבחינה הלכתית בין בית האם לבין בית האב, ואין ספק כי זו טובתם האופטימלית, המהווה חלק מזכותם לחופש מחשבה, מצפון ודת (סעיף 14 לאמנה לזכויות הילד), אני רואה קושי להיעתר לבקשת האם כי תנאי לשהיית הילדים עם אביהם הוא התחייבותו כי הם לא יחללו שבת בעת שהותם עמו, שעה שהאב אינו שומר שבת.