בטול צו מניעה שניתן במעמד צד אחד בשל חוסר תום ליבה של מבקשת הצו

1.                 המקרה שהובא בפני הינו דוגמא מובהקת ומדויקת לאמרה: "מהומה רבה על לא מאומה".

2.                 בין הצדדים מתנהל הליך משפטי סבוך בשתי ערכאות (בית משפט זה ובית הדין הרבני), כאשר העניין שהובא להכרעתי הינו בקשת המבקשת למתן צו מניעה, אשר יאסור על המשיב להוציא מיטלטלין מהדירה המשותפת.

3.                 המבקשת הגישה תביעה בעניין רכוש ובמסגרתה הגישה בקשה למתן צו עיקול על המיטלטלין שבדירה. בהחלטתי מיום 15.6.11 קבעתי כי בעניינים כגון אלו, מן הראוי להגיש בקשה לצו מניעה ולא בקשה למתן צו עיקול.

4.                 כיוון שכך, שינתה המבקשת את כותרת בקשתה והגישה בקשה שכותרתה:

"בקשה דחופה למתן צו מניעה אשר יאסור על המשיב לבצע כל דיס פוזיציה

במיטלטלין המשותפים לצדדים בדירת המגורים ...

(להבטחת האיזון הרכושי בין הצדדים ולהבטחת המדור של הקטינים)"

5.                 יוזכר כי בקשה זו הוגשה במסגרת תיק רכוש, כך שכל שיקול בעניין מדורם של הילדים הינו זר להליך ואיננו חלק הימנו.

6.                 בבקשה, אשר נתמכה בתצהירה של המבקשת נכתב באותיות של קידוש לבנה על אודות פעולותיו של המשיב, כי זה נטל מהדירה פרטי ריהוט שונים וכי הוא מרוקן את הדירה, לאמור: "...תוך שהוא מרוקן את הדירה(!!!) ממש כך (!!!)". וכל זאת, לשיטתה של המבקשת: "במטרה להכניע את המבקשת, כך שאף יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו, על כל החומרה המשתמעת מכך".

7.                 בשים לה להצהרתה של המבקשת כי המשיב, בשעה זו ממש, מרוקן את הדירה, נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד וקבעתי דיון במעמד שני הצדדים.

8.                 בתגובתו, טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה משלל טעמים, כאשר העיקרי שבהם הוא כי דבריה של המבקשת אינם אמת הם. המשיב הכחיש לחלוטין כי נטל מיטלטלין מהדירה, קו"ח רוקן אותה מתכולתה.

9.                 בדיון שהתקיים בפני היום, ניסיתי להביא את הצדדים להסכמות, אולם ניכר כי עוצמת הלהבות הייתה גבוהה מכל גל שיכול היה לצנן מעט את האווירה בין הצדדים. לפיכך, הצדדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו בקצרה בע"פ בתום הדיון.

10.              יאמר כבר עתה כי תצהירה של המבקשת אין תצהיר אמת הוא ועוד ייאמר כי המבקשת לא הקפידה על האמת, אם לנקוט בלשון עדינה.

11.              בניגוד לתצהירה ולאמור בו, התברר כי המשיב לא רוקן את הדירה, לא מיניה ולא מקצתיה. לשאלת ב"כ המשיב, אילו פרטי ריהוט העלים המשיב מהדירה, השיבה המבקשת כי המשיב הגיע למקום עבודתה ונטל ממנה את תיקה האישי. כלומר, המבקשת נשאלה על הדירה ועל הריהוט והיא השיבה על מקום עבודתה ועל תיקה האישי. נותר רק להביע פליאה מה קשר מצאה המבקשת בין השאלה שנשאלה ולבין התשובה שהשיבה.

12.              לשאלת ב"כ המשיב מה מבין התכולה שפירטה נטל המשיב, השיבה העדה כי המשיב הודיע לה חגיגית כי הוא יוריד את הכפפות ויתחיל להראות לה מה הוא באמת יודע לעשות. שוב, אין כל קשר בין השאלה שנשאלה לבין התשובה שמסרה, מה שמלמד על אמיתות טענותיה של המבקשת.

13.              עדותה של המבקשת עמדה בסתירה לתצהירה ולמרות שהיא טענה בתצהירה כי המשיב מרוקן את הדירה, עדותה בפני לימדה כי במקרה הטוב היא ראתה צל הרים כהרים, ובמקרה הפחות טוב, וכפי שהתברר בפניי, לא היה צל ולא היו הרים.

14.              עדותו של המשיב הייתה עקבית ואמינה. המשיב השיב לכל השאלות שנשאל, ללא ניסיון להתחמק או להתחכם ותוך שהוא מתאר מסכת עובדתית שונה בתכלית השינוי מזו שמתארת המבקשת.

15.              ריבוי שאלות ב"כ המבקשת בדבר השלט של המזגן, מלבד היותו מיותר, הוא חשף, הלכה למעשה, את טיב ומשקל ראיותיה של המבקשת. התעקשותו של ב"כ המבקשת לשאול את המשיב שאלות מספר על אודות שלט קטן של מזגן, כאשר נטען כי המשיב מרוקן את הבית מתכולתו, איננו אלא ניסיון להיאחז בקש בתוך מים סוערים.

16.              הגשת בקשה לצו מניעה, השחרת והדגשת חלקים ניכרים הימנה, מתן תיאורים דרמטיים בדבר נזקים איומים שאו-טו-טו עלולים להתרגש על המבקשת - והכל תוך טיעון החוטא לאמת - אינם אלא שימוש לרעה בהליכי משפט.