בחינת התקשרות כונסים עם צד ג' במסגרת פירוק שיתוף, עילות תביעה, בחינת העיסקה ומצגים שנטען כי הוצגו

השופט חגי ברנר:

מבוא

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (כב' השופט, כתוארו אז, נ' שילה) מיום 26.7.2012, אשר דחה את תביעתה של המערערת, בה ביקשה לבטל החלטה קודמת של בית המשפט שאישרה התקשרות בהסכם קומבינציה, וכן ביקשה להעביר מתפקידם את כונסי הנכסים שמונו לצורך ביצוע ההסכם.

2. המערערת ושני אחיה, הם המשיבים הפורמליים 3 ו- 4 ( שלושתם ביחד להלן: "האחים"), ביקשו לפרק את השיתוף ביניהם במגרש בגבעתיים. לשם כך מונו ביום 30.8.2001 באי כוחם של האחים לכונסי נכסים, על מנת שהמגרש יימכר בדרך של עסקת קומבינציה. כונסי הנכסים, הם המשיבים 1 ו- 2 ( להלן ביחד: "הכונסים") הזמינו הצעות ממציעים שונים. לבסוף נבחרה הצעתה של קבוצת קונים, הם המשיבים 5- 8 ( להלן: "קבוצת מועלם"), וזאת בהמלצתו של מי ששימש בשעתו כשמאי מומחה מטעם בית המשפט, מנחם מלוכנא, שמצא כי הצעתה של קבוצת מועלם היא הטובה ביותר. ביום 11.7.2004 נכרת הסכם קומבינציה בין האחים לבין קבוצת מועלם, שהוצג על ידי הכונסים בפני בית המשפט לענייני משפחה כעסקת קומבינציה המקנה לאחים 50% מהזכויות, כאשר 35% מתוכן הן זכויות בדירות שייבנו, ועוד 15% הן זכויות הניתנות באמצעות תשלום מזומן ( להלן: "הסכם הקומבינציה" או "ההסכם").

3. ביום 26.4.2007 ביקשו הכונסים מן האחים להעביר לקבוצת מועלם סכום של 39,873 דולר, בהיותו תשלום עודף ששילמה קבוצת מועלם מעבר למה שהיתה מחוייבת לשלם לפי ההסכם. או אז התעורר אצל המערערת החשד שמא חלקם של האחים בעסקת הקומבינציה נמוך משיעור של 50%, ולטענתה, לאחר בירור שערכה, התברר לה כי כך הוא הדבר וכי הלכה למעשה, חלקם של האחים בזכויות לפי העסקה הינו 25% בלבד, ולא 50% כפי שהציגו הכונסים.

4. המערערת טענה עוד כי נודע לה שאחד מהכונסים, עו"ד ..., הוא המשיב 1, ניהל עוד קודם לכריתת ההסכם עסקים עם אחד מחברי קבוצת מועלם, וכאשר סיפרה על כך לכונס הנכסים השני, עו"ד ...., הוא המשיב 2, הוא הביע זעזוע של ממש ואף אמר כי ההסכם " נולד בחטא ומהווה טומאה".

5. בעקבות כך הגישה המערערת את תביעתה בבית המשפט קמא. לתביעה צורפה חוות דעת שמאי מטעמה, הוא השמאי דן אורמן, שקבע כי בפועל מקבלים האחים 24.65% בלבד מהזכויות בעסקת הקומבינציה.

6. בין השאר טענה המערערת כי עו"ד ..... התרשל בתפקידו וכי הוא נטול כל בקיאות במאטריה הרלבנטית לתפקידו ככונס. באשר לעו"ד.... נטען כי הוא נגוע בניגוד עניינים בעקבות קשרים עסקיים שיש לו עם קבוצת מועלם, אותם הסתיר מהאחים ומעו"ד.... עוד טענה המערערת כי ההסכם מוטה לטובת קבוצת מועלם בשורה של ענינים, כי החברה הקבלנית שאמורה לבנות את הבנין במסגרת הסכם הקומבינציה (.....) היא חדלת פרעון, וכי עו"ד .... העדיף שלא כדין את הצעתה על פני הצעה של חברה קבלנית רצינית בשם .....

7. הכונסים וקבוצת מועלם כפרו מכל וכל בטענותיה של המערערת. עו"ד ...... אמנם אישר כי התבטא בעבר באופן חריף נגד עו"ד ...... אך הסביר כי הדברים נאמרו ב"עידנא דריתחא", וכי לאחר שבחן היטב את טענות המערערת, שוכנע כי העסקה נערכה ללא כל רבב והביאה לאחים, ולמערערת בתוכם, את התמורה הטובה ביותר שיכלו לקבל באותה עת. הכונסים צירפו לכתב הגנתם חוות דעת של השמאים מנחם מלוכנא ויורם ברק, שטענו כי חוות דעתו של השמאי מטעם המערערת היא שגוייה לחלוטין.

8. קבוצת מועלם טענה בנוסף כי תנאי ההסכם היו ידועים, ברורים וגלויים מראש וכי הצעתה של קבוצת מועלם היתה הטובה מבין כלל ההצעות שעמדו על הפרק באותה עת. עוד טענה הקבוצה כי נגרם לחבריה נזק כבד עקב העיכוב בבניית הבנין.

9. בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט קמא שמאי מומחה מטעמו, הוא השמאי ארז כהן, על מנת שיבחן את טענותיה של המערערת ואת אופן חלוקת הזכויות בעסקת הקומבינציה.

השמאי ארז כהן הגיש ביום 20.12.2010 את חוות דעתו השמאית, בה קבע כי הסכם הקומבינציה ביטא חלוקה של 49.5% תמורה לאחים, אך " האחוז הנ"ל מבטא בסבירות גבוהה עסקה של 50% כשמביאים בחשבון סטיית דיוק החישוב השמאי". בעקבות שאלות הבהרה ששלחה המערערת, תיקן השמאי כהן את חוות דעתו וקבע כי האחים קיבלו על פי ההסכם 48.8% מהתמורה.

10. המערערת לא הסתפקה ב- 43 שאלות ההבהרה ששלחה למומחה כהן, וביקשה לחקור אותו על חוות דעתו. המומחה אכן נחקר על ידה חקירה ממושכת, ולאחר מכן נערכו עוד ארבע ישיבות בהן נשמעו עדים שונים.

11. המערערת טענה כי נפלו שלוש טעויות מהותיות בחוות דעתו של השמאי כהן. הטעות הראשונה היא שהשמאי כהן הפחית שטח של 135 מ"ר מחלקה של קבוצת מועלם; הטעות השניה היא שהשמאי הניח בתחשיביו כי האחים קיבלו 10,000 דולר כחלק מן התמורה, שעה שלמעשה היה מדובר בהוצאה שעל קבוצת מועלם היה לשאת בה בתור שכ"ט כונסי הנכסים, ואין המדובר בתמורה שניתנה לאחים; הטעות השלישית היתה בקביעת מקדם של 20% בגין תשלום ששילמה קבוצת מועלם, שלא היתה לה הצדקה שכן מדובר בתמורה ששולמה רק בשנת 2007 ולא במועד כריתת ההסכם בשנת 2004. לדידה של המערערת, תיקון שלוש הטעויות הללו מוכיח כי התמורה שניתנה לאחים עמדה על 33% בלבד מן הזכויות, ולא 50% כפי שהבטיחו להם הכונסים.

12. המערערת אף הסתמכה על תעודת עובד ציבור של גב' יפה כחלון מרשות המיסים, ממנה ביקשה ללמוד כי האחים מקבלים 32% בלבד מהזכויות בעיסקה.

פסק דינו של בית המשפט קמא

13. בית המשפט קמא דחה את כל טענותיה של המערערת ולפיכך דחה את התביעה.

14. באשר לטעות הראשונה שייחסה המערערת לשמאי כהן, קבע בית המשפט קמא כי הזיכוי בגין 135 מ"ר שהוענק לקבוצת מועלם היה מוצדק, לנוכח העלות העודפת בה נשאה הקבוצה בגין בניית המרתף של הבנין.

באשר לטעות השניה שייחסה המערערת לשמאי כהן, קבע בית המשפט קמא כי הסך של 10,000 דולר מהווה חלק בלתי נפרד מהתמורה שקיבלו האחים ולכן היה מקום להביאו בחשבון כפי שעשה השמאי כהן.