בוסתנאי פריבה נ' אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש

פסק דין

האם התובעת פוטרה שלא כדין ממקום עבודתה בנתבעת? זוהי השאלה שבה עלינו להכריע בתיק.

העובדות הצריכות לעניין

הנתבעת הנה עמותה הפועלת בתחום בריאות הנפש, במטרה לקדם ולשפר את היכולות התפקודיות של נפגעי נפש בקהילה בתחומי חברה, תעסוקה ודיור.

התובעת עבדה בנתבעת כחמש-עשרה שנה מיום 20.09.1993 ועד ליום 30.11.08, הוא מועד פיטוריה. במהלך שנות עבודתה, קודמה התובעת עד אשר מונתה להיות מנהלת סניף נתניה של הנתבעת ומילאה תפקיד זה עד לפיטוריה.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, בתחילת שנת 2008, בסמוך לאחר שהוחלפה שידרת ההנהלה בנתבעת, הורעו תנאיה מאוד, באופן שנאמרו כלפיה אמירות "מתריסות, פוגעניות ובוטות באשר לאופייה, כישוריה ותפקודה..."

כמו כן, כתוצאה משינויים ארגוניים בנתבעת, נדרשה התובעת להתנייד למרחקים בתחבורה ציבורית כחלק מדרישות תפקידה. בנוסף, הנתבעת הוסיפה לה תפקיד של "מנהלת דיור מוגן", והכל "במסגרת הרעת תנאים מכוונת כחלק ממסע ההתשה כנגד התובעת".

ביום 30.06.08 התקיימה שיחת בירור בין התובעת לבין שתיים ממנהלות הנתבעת, הגב' עתליה דרעי והגב' מיטל כהן-בורד (להלן – "שיחת הבירור הראשונה"). שיחה זו ארכה שלוש שעות, ולטענתה, התובעת הבינה בתום אותה שיחה, כי היא מפוטרת. כחיזוק לטענתה, הפנתה לפרוטוקול השיחה, שם נרשם מפיה של הגב' עתליה דרעי: "אני לא בטוחה שיש דרך חזרה, לא בטוחה שאחרי המכתב יש מקום לתקן דברים".

ביום 13.07.08 התקיימה שיחת בירור נוספת עם התובעת (להלן – "שיחת הבירור השנייה"), בנוכחות מנכ"ל העמותה והסמנכ"ל שלה. לטענתה, חשה התובעת מושפלת, בין היתר, בשל העובדה שנקצבו לה 20 דקות בלבד באותה שיחה ואף לא ניתן לה עותק מהפרוטוקול.

לטענת התובעת, ההחלטה לפטרה היתה כבר מוגמרת בשלב זה, ועוד בטרם נערך לה שימוע פורמאלי, שכן במכתבו מיום 03.08.08, כתב ב"כ הנתבעת אל באת כוחה, בין היתר: "לנוכח טענותיה החריפות של מרשתך... אכן היה רצוי אם מרשתך תסיים את עבודתה במסגרת מרשתי וזאת בהסכמה".

ביום 11.09.2008 קיבלה התובעת מכתב הזמנה לשימוע, ובו נרשם המשפט: "הוחלט לסיים את העסקתך בעמותה", וביום 25.09.2008 התקיים השימוע עצמו.

כשבועיים לאחר מכן, ביום 06.10.2008, קיבלה התובעת הודעה כי הוחלט לפטרה, וכי פיטוריה ייכנסו לתוקף ביום 30.11.2008.

טענותיה של התובעת, בתמצית, הנן, כי לא נשקלו שיקולים עניינים בטרם פיטוריה, ואלה שפורטו במכתב סיום ההעסקה היו פורמאליים בלבד, שכן הוחלט על התוצאה מראש; הליך השימוע היה פגום ביסודו, התנהל למראית עין בלבד, ובאופן כללי, התנהלותה של הנתבעת, שהנה גוף דו מהותי, למן קבלת ההחלטה לפטרה, נעשתה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי; אין בסיס לטענה ל"חוסר התאמה" בין התובעת לנתבעת; היעדר נימוקים מבוססים, אי עריכת פרוטוקול מדויק, היעדר נוכחות של כל חברי הועד המנהל ואי רישום מדויק של הליך השימוע מיום 25.09.08 – "כל אלה מעידים כי טעמים פסולים עומדים בבסיס החלטת הפיטורים...".

כל אלה, טוענת התובעת, הנם בבחינת פגמים מהותיים שנפלו בהליך פיטוריה, ועל כן היא זכאית לסעד הצהרתי, לפיו פיטוריה נעשו שלא כדין; לפיצויים בגין פיטוריה שלא כדין בגובה 12 משכורות; לפיצוי בגין צבירת זכויות פנסיוניות לעתיד בגובה 6 משכורות; לפיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה בשמה הטוב בשיעור של 150,000 ₪ ולמענק הסתגלות בגובה שלוש משכורות.

להגנתה, טענה הנתבעת, כי כחלק מהחלפת ההנהלה הבכירה אצלה במהלך 2007, הוחלפה הגישה הניהולית והמקצועית והתקבלו החלטות שונות הנוגעות לשינויים מבניים ולשינויים בהיררכיה הניהולית, ובכלל זה צמצום כוח האדם השכיר בעמותה. על מנת להימנע מפיטורים, הוחלט על איחוד וצמצום של משרות.

כחלק מהשינוי המבני, הוחלט, בין היתר, לחלק את הפעילות הארצית של הנתבעת למרחבים גיאוגרפיים חדשים, באופן, שסניף נתניה, אותו ניהלה התובעת, ואשר תפקד עד לאותה עת כסניף כמעט עצמאי, ישויך למרחב הכרמל והוכפף מנהלית לעומדת בראשו.

במסגרת השינויים המקצועיים, נדרשו מנהלי הסניפים להשתתף במפגשים קבוצתיים, אחת לחודש בערך, שעסקו בעניינים מקצועיים וניהוליים.

לטענת הנתבעת, התובעת סירבה להשלים עם השינויים הארגוניים, לרבות העובדה שהסניף אותו ניהלה הוכפף לאחראית מרחב הכרמל, הגב' רחלי וולך (להלן – "הגב' וולך"). התובעת סירבה להשתתף בפגישות המרחב ואף הורתה לעובדים הכפופים לה בסניף נתניה להימנע מכך. כמו כן, יצאה התובעת לחופשה מבלי שקיבלה על כך אישור מוקדם וכן הפנתה לסמנכ"לית המקצועית מכתב תלונה אודות הגב' וולך ושלחה עותק ממנו למשרד הבריאות. מכתב זה כולל את בקשתה של התובעת להעביר את הגב' וולך מתפקידה כאחראית עליה וכמדריכה שלה.

ואולם, לטענתה הנתבעת, לא רק סירובה של התובעת לקחת חלק בפעילות של מנהלי הסניפים וסירובה לקבל את מרותה של הממונה עליה, הביאו, בסופו של דבר, להחלטה על פיטוריה, כי אם גם כשלים שהתגלו באופן ניהולה את הסניף, דבר שבא לידי ביטוי בדו"ח ביקורת חריף, וכן בכך, שבמשך תקופה של שנה אחת עזבו לא פחות מ- 39 עובדים את הסניף, בשעה שבהתאם לתקן, עובדים בו 31 עובדים בלבד.