בוהדנה נ' קלאסיק נעליים בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וכן הלנת פיצוי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לביטוח. עוד התבקש בית הדין להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 1 ולחייב את הנתבע 3 בחיובי הנתבעת 1.

2.התובעת עבדה אצל הנתבעת 1 החל מ-1.6.91 כמנהלת ואחראית חנות למכירת נעליים הנמצאת באילת. הנתבע 3 הוא הבעלים והמנהל בנתבעת 1.

3.הנתבעת 1 (להלן: קלאסיק) הפעילה שלוש חנויות למכירת נעליים באילת, שכאמור באחת מהן עבדה התובעת. הנתבעת 2 היא חברה פרטית שהוקמה על ידי הנתבע 3, מר אליק טל (להלן: טל), המנהל והבעלים של קלאסיק, וקאמאו שיווק נעליים בע"מ (להלן: קאמאו).

4.בתחילת שנת 2009 נקלעה קלאסיק לקשיים כספיים. בשל כך פנה טל לקאמאו, וביחד הקימו את נתבעת 2 (להלן: דאדא). לפי הסכם המייסדים מיום 1.3.09 בין קלאסיק לקאמאו, חנות אחת אחת בקניון מול הים תופעל על ידי דאדא. בהמשך נחתם נספח להסכם, ביום 23.7.09, לפיו גם שתי החנויות האחרות בקניון מול הים והקניון האדום יופעלו על ידי דאדא. בהסכם ונספחיו הוסכם כי טל ימשיך לנהל את החנויות (הסכם המייסדים והנספח לו צורפו כנספח א' לתצהירו של טל במסגרת הבקשה לביטול עיקולים וכן כנספח ב' לתצהיר התובעת; להלן: הסכם המייסדים או ההסכם).

5.כעולה מעדותו של מר טל לפנינו, סמוך למועד שהוקמה דאדא, קלאסיק "היתה בתהליך של הדרדרות" ולא יכלה לפרוע את מחויבויותיה. כניסתה של דאדא אמורה היתה "... לשקם את החנויות ולהכניס אותם למסלול של עבודה חיובית" (פרוטוקול מיום 17.1.13 עמ' 19 ש' 9-13). לקראת סוף 2009 התגלע סכסוך בין טל לקאמאו בעקבותיו פנו הצדדים לבוררות בפני השופט סטרשנוב. ב-21.9.10 נחתם הסכם פשרה חלקי (להלן: הסכם הפשרה) לפיו טל וקאמאו יקבלו כל אחד חנות וגורל החנות השלישית נשאר להכרעת הבורר (העתק הסכם הפשרה צורף ביום 14.11.13).

6.כחלק מהסכם הפשרה נקבע כי דאדא תפסיק פעילותה ותפטר את העובדים. בהתאם לכך, פיטרה דאדא את התובעת, פיטורים אשר נכנסו לתוקף ביום 1.10.10 (סעיפים 1-2 להסכם הפשרה; סעיפים 31-33 לסיכומי קלאסיק וטל). ראו גם דברי ב"כ התובעת בדיון מיום 21.9.11, כי "מספר ימים לאחר הגשת כתב התביעה, התובעת פוטרה על ידי הנתבעת 2" (פרוטוקול עמ' 9 ש' 7). גם התובעת אישרה קבלת מכתב פיטורים מדאדא, למרות שלטענתה הוא "לא היה רלוונטי" לגביה (פרוטוקול עמ' 24 ש' 20-30).

טענות התובעת

7.התובעת טענה כי עבודתה הסתיימה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים מכל אחד מן הנתבעים, ביחד ולחוד. לטענתה, החובה על נתבעת 1 קמה נוכח העובדה שהיא זו שהעסיקה את התובעת משך 19 שנה, כאשר גם לאחר חילופי המעסיקים עם נתבעת 2, המשיכה נתבעת 1 להעסיקה בפועל, יחד עם נתבעת 2. ביחס לנתבעת 2, הרי שזו לא רק ידעה מהן זכויותיה של התובעת ולא דאגה להסדירן עם חילופי המעבידים, אלא שבהתנהגותה אפשרה לנתבעת 1 להמשיך ולהעסיק את התובעת, במקביל לנתבעת 2, כאשר האחת מנפיקה תלושי שכר לתובעת והאחרת משלמת בפועל את שכרה. התובעת טענה עוד, כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 1 ולחייב את נתבע 3 בחיובי הנתבעת 1. זאת נוכח חוסר תום הלב בהתנהגותו של טל, אשר הבריח מנתבעת 1 את כל נכסיה וזכויותיה, על רקע הסתבכות במיזם עסקי אחר; הסתיר ממנה את ההסכמים עליהם חתם עם קאמאו, כדי לייחס לה הסכמה במשתמע לעבור לעבוד אצל דאדא, כל זאת תוך שהוא מבטיח לה פעם אחר פעם כי זכויותיה לא ייפגעו.

התובעת טענה כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה לסתור את טענותיה ביחס לפדיון חופשה, דמי הבראה ופנסיה.

טענות נתבעת 1 ונתבע 3

8.קלאסיק וטל טענו כי הקמתה של דאדא אכן באה על רקע קריסתה של קלאסיק, אך הדבר נעשה כפעולת הצלה, ולא כמרמה. אין כל פגם בהכנסת שותף חדש לעסק ומדובר במהלך עסקי לגיטימי. לטענתם, התובעת ידעה היטב על חילופי המעסיקים והסכימה להם, בכך שבחרה להמשיך לעבוד עבור דאדא. ממילא לא הוצגו לה מצגי שווא. בד בבד, דאדא ידעה היטב, או לכל הפחות עצמה עיניה, ביחס לזכויות העובדות הוותיקות שעברו אליה, ובהן התובעת.

ביחס להרמת מסך – טל טען כי לא היתה כל מרמה במעשיו ואין בהתנהגותו דבר המצדיק הרמת מסך. כאמור, מדובר במהלך עסקי לגיטימי. יתכן שניתן היה לבצע את חילופי המעסיקים בדרך טובה יותר, אך גם בכך אין כדי להביא להרמת מסך. בנוסף נטען, כי כל הטענות הנוגעות לפעילותו העסקית של טל בהקמת מלון הבוטיק או אי העברת כספים לפנסיה, בהקשר של הרמת מסך, מהוות הרחבת חזית ולפיכך אין לדון בהן.

עוד נטען, כי כלל לא ברור באיזו עילה עותרת התובעת לקבל פיצויי פיטורים. קלאסיק או טל מעולם לא פיטרו אותה. התובעת הסתירה את העובדה שקיבלה מכתב פיטורים מדאדא וממילא המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה. ככל שמדובר בטענה של התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, הרי שעילה זו לא הופיעה בכתב התביעה.

טענות נתבעת 2

9.דאדא טענה כי העסקה בין טל לקאמאו, בעקבותיה הוקמה דאדא, אינה מביאה כלל לחילופי מעסיקים. זאת בין היתר כיוון שקלאסיק כלל לא היתה צד להסכם המייסדים; לא הועברה כל התחייבות הקשורה לעובדים מקלאסיק לדאדא; הסכם המייסדים, אשר היה לשנה אחת בלבד, התייחס רק לזכות השכירות, ולא לעובדים; גם לאחר כניסת ההסכם לתוקף המשיכה קלאסיק להוציא תלושי שכר ולשלם לתובעת; טל המשיך לנהל בפועל את החנות ולתת הוראות לתובעת; דאדא לא קיבלה על עצמה כל מחויבות ביחס לזכויות העבר של העובדות הוותיקות, ואף הודיעה זאת לתובעת בכתב.

עוד נטען, כי התובעת עצמה העידה כי לא ראתה בדאדא מעסיקה שלה; כי טל התחייב בפניה כי הוא אחראי לזכויותיה; ולאחר סגירת החנות של קלאסיק המשיכה התובעת לעבוד עבור טל בחנות אחרת שלו.

דאדא טענה כי בפועל החליטה לשלם לתובעת ישירות ולהוציא לה תלושי שכר רק מתוך אחריות, לאחר שהסתבר כי טל לא יוכל לשלם לה נוכח הסתבכותו הכלכלית. טל הוא שפגע בזכויות התובעת, לא הסביר לה על חילופי המעבידים והטעה את התובעת באופן גס. לפיכך, גם אם ייקבע כי היו חילופי מעבידים, הרי שיש לראות באקט החילופים כפיטורי התובעת, כאשר החובה לתשלום פיצויי פיטורים במצב זה היא של המעביד הקודם.

ביחס לתביעה לפדיון חופשה והבראה – הרי שבהתאם לפסיקה, בעת חילופי מעבידים עובר הוותק לעניין זכויות אלה למעביד החדש, אך חיובי עבר בגין זכויות אלה אינם עוברים למעביד החדש.

הכרעה