בג"ץ 3922/14 הוועד הציבורי ואח' נ' ,היועץ המשפטי לממשלה - פרקליטות המדינה ואח'

הנשיאה מ' נאור:

           בגדרה של העתירה שלפנינו התבקשנו להורות לרשויות התביעה להגיש כתבי אישום נגד המשיבים 5-3, קצינים במשטרת ישראל, בגין מעשיהם בהפגנה. 

רקע

1. ביום שישי, ה-27.5.2011 התקיימה בראס אל עמוד שבמזרח ירושלים הפגנה של קבוצה המכונה "סולידריות שייח' ג'ראח". הקבוצה נהגה להפגין דרך קבע כנגד התיישבות יהודים בשכונות במזרח ירושלים. באותו יום שישי, סביב השעה 16:00, החלו להתאסף כ-150 מפגינים, יהודים וערבים, למול הכניסה ל"מעלה הזיתים". ההפגנה התקיימה בדרך המובילה לחניית המבנה המכונה "מתחם מוסקוביץ'". תחילה עמדו המפגינים מצוידים בשלטים משני צדי הדרך. לאחר זמן, ירדו חלק מהמפגינים ונעמדו על הדרך, מה שהאט את קצב זרימת התנועה. בשלב מסוים נוצר חיכוך בין מפגינים לבין תושבי המתחם, והאווירה התלקחה. בהמשך, חלק מהמפגינים התיישבו על הדרך כדי לחסום אותה, ואחזו זה בזה בשילוב גפיים. הצדדים חלוקים בשאלה האם בשלב מסוים הוכרזה ההפגנה כהתקהלות בלתי חוקית, וכן בדבר ההצדקה להכרזה כזאת. כך או כך, השוטרים החלו לפזר את המפגינים כדי לאפשר מעבר כלי רכב, פעולה שלאור התנגדות המפגינים הייתה כרוכה בהפעלת כוח. גם העותרים וגם המדינה הגישו לנו סרטונים המתעדים את ההפגנה ואת החיכוכים שהיו בה.

2. העותרים 10-2 היו בין הנוכחים בהפגנה והם טענו כי נפגעו מאלימות משטרתית. חלקם אף נעצרו במהלך ההפגנה, אך לא הוגשו נגדם כתבי אישום. ביום 30.5.2011, כשלושה ימים לאחר ההפגנה, הגישו העותרים ומפגינים נוספים תלונה לידי מח"ש בכל הנוגע להתנהלות המשטרה בהפגנה. ביום 18.7.2011 הועברו לידי מח"ש ראיות שונות ובכללן דיסק עם צילומים. במסגרת החקירות במח"ש, המשיב 3, ששימש באותה עת כמפקד תחנת שלם במחוז ירושלים, נחקר בחשד לשימוש בכוח שלא כדין בכך שדרך על זרועה של העותרת 4; המשיב 4, ששימש באותה עת כראש מחלקת חקירות תחנת שלם, נחקר בחשד להטרדה מינית; המשיב 5, ששימש באותה עת כסגן מפקד מרחב ציון, נחקר בחשד לשימוש בכוח שלא כדין בכך שדרך על ידי מפגינים ובכך שבעט בחזה של מפגין; בנוסף, נבדקה במח"ש תלונתו של העותר 2 בדבר גניבת מכשירו הסלולארי. לאחר כשבעה חודשים, ביום 8.2.2012, הודיעה מח"ש שחקירת התלונות הסתיימה ושהתיק הועבר לטיפולו של פרקליט. לאחר כשנה וחצי, ביום 19.11.2012, הודיעה מח"ש שהוחלט לסגור את תיק החקירה כנגד המשיבים 5-3 בעילה של העדר עניין לציבור.

           ביום 21.3.2013 – ולאחר שנתקבלה ארכה לשם כך – הוגש ערר, שהתמקד בעילת סגירת התיק. מח"ש התעכבו בהעברת הערר למחלקת העררים, ולכן רק ביום 30.12.2013 התקבלה תשובת המחלקה – שדחתה את הערר. הדחייה נומקה בכך שהשוטרים עשו שימוש בכוח סביר שנדרש בנסיבות העניין עקב התנגדות המפגינים וסירובם לשתף פעולה עם השוטרים. הפעם, העילה לסגירת התיק הייתה העדר אשמה. לנוכח שינוי עילת הסגירה הגישו העותרים ערר נוסף ביום 11.3.2014, שבו הציגו את הראיות התומכות – לדידם – בגרסתם לעניין אשמת השוטרים. כעבור שלושה ימים, ביום 17.3.2014, ניתנה החלטה שדוחה גם את הערר השני, בנימוק שלא הובאו בו טענות או ראיות חדשות. ביום 2.6.2014 הוגשה עתירה זו.

ההליכים לפנינו

3. ביום 29.6.2015 התקיים דיון בפנינו. בדיון העלנו שאלה בפני באת כוח העותרים האם העתירה שיקפה את שהתרחש בהפגנה, או שמא היא ציירה תמונה פסטורלית מדי. באת כוח העותרים הסכימה לחזור בה מן העתירה אם צפייה בסרטונים תלמד כי אכן ישנו פער בין התיאור שבעתירה לבין מה שהתרחש בהפגנה. בתום הדיון הוסכם – כי העותרים יבחרו חמשה קטעים שבהם נראית לשיטתם אלימות בלתי מוצדקת של שוטרים ויעבירו אותם למדינה; כי המדינה תגיש את צילומיה-היא; וכי כל הראיות יוגשו במשותף לבית המשפט. ביום 7.9.2015 הגישו הצדדים סרטונים מטעמם.

           אדגיש כבר כאן: ככלל אין בית המשפט בודק בכגון דא את הראיות ואולם סברנו כי אם מתוך הצילומים עולה תמונה חד משמעית המצדיקה העמדה לדין, אולי ראוי לנהוג אחרת. בסופו של דבר, לאחר צפייה בסרטונים שהגישו הצדדים לבקשתנו, מסקנתי היא כי אין בהם כדי להצדיק התערבות בשיקול דעת היועץ המשפטי.