השופט י' דנציגר:
לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לנמק מדוע לא ימיר את שנת השירות הסדיר הנוספת (השנה השלישית) לה נדרשו 33 העותרות, להתנדב בשנת שירות קבע, באופן שבו העותרות תהיינה זכאיות בשנת השירות הסדיר הנוספת למלוא הזכויות להן היו זכאיות אילו בשנה זו היו משרתות בתנאי קבע.
רקע עובדתי
1. נשים המתגייסות לצה"ל במסלול העתודה האקדמית נדרשות מלבד שירות סדיר שאורכו שנתיים להתנדב לשנת שירות סדיר נוספת טרם תכנסנה לתקופת שירות הקבע לה התחייבו כחלק מתנאי הקבלה למסלול העתודה האקדמית. בעתירתן תוקפות העותרות את הדרישה להתנדבותן לשנת שירות סדיר נוספת. העותרות טוענות כי בעניינן יש להפוך את שנת ההתנדבות הנוספת לשנת שירות קבע. העותרות דנן התגייסו לצה"ל במסלול העתודה האקדמית במחזורי גיוס נובמבר 2003 ונובמבר 2004. לטענתן, בסיום תקופת לימודיהן האקדמיים ועם חזרתן לשירות בצה"ל התברר להן לראשונה כי הן נדרשות לשירות סדיר שאורכו שלוש שנים, ולא שנתיים כפי שמשרתות ברגיל נשים בצה"ל, זאת נוסף על התחייבותן לשרת שלוש שנים בשירות קבע.
2. ביום 16.9.2008 קבלה העותרת 1 (להלן: העותרת) בפני נציב קבילות החיילים (להלן: הנקח"ל) על הארכת השירות הסדיר משנתיים לשלוש שנים. במסגרת הקבילה הלינה העותרת על כך שהחתמתה על טפסי ההתחייבות ביום החיול נעשתה בהליך מזורז במסגרת "שרשרת החיול", תחת לחץ ומבלי שניתנה לה אפשרות אמיתית להבין את תוכן ההתחייבות. עוד טענת העותרת כי במסגרת שרשרת החיול הובהר למתגייסות כי מי שלא תחתום לאלתר על טפסי ההתחייבות לא תוכל להשתלב במסלול העתודה האקדמית. עוד ציינה העותרת במסגרת קבילתה כי עובר לחזרתה לשירות, לאחר השלמת לימודיה האקדמיים, לא ידעה וגם לא הובא לידיעתה כי שירות במסלול העתודה האקדמית כרוך בשנת שירות סדיר נוספת.
3. ביום 18.11.2008 השיב הנקח"ל לעותרת כי על יסוד ממצאי בירורו מצא כי בהתאם להתחייבות עליה חתמה עם הצטרפותה למסלול העתודה האקדמית הינה מחויבת בתקופת שירות סדיר שמשכה 36 חודשים. הנקח"ל הבהיר לעותרת כי כלל ההוראות בהצהרת ההתנדבות עליה חתמה ובכלל זה גם נספחיה מבהירות סוגיה זו היטב. טענותיהן של העותרות הועלו ביום 22.10.2009 בפני ראש מדור עתודה אקדמית בצה"ל. ביום 10.1.2010 התקבלה עמדת הפרקליט הצבאי הראשי לפיה אין הוא סבור כי יש מקום להתערבות בקביעת רשויות הצבא לפיה העותרות חייבות בשירות חובה שמשכו 36 חודשים.
תמצית נימוקי העתירה
4. העותרות - באמצעות בא כוחן, עו"ד ש' המאירי - טוענות כי משך שירות החובה של נשים בצה"ל בשירות סדיר הוא 24 חודשים בהתאם לסעיף 16(1) לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות ביטחון). חרף זאת, לפי סעיף 16א לחוק שירות ביטחון ישנם תפקידים מסוימים שנקבעו על ידי שר הביטחון ואושרו על ידי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אליהם תוכלנה נשים להתנדב ולשרת כדין "יוצא צבא גבר", דהיינו לשירות סדיר שמשכו 36 חודשים. בתקנות שירות ביטחון (קביעת תפקידים לשירות נשים בהתנדבות), התשס"א-2001 (להלן: התקנות), שהותקנו מכוח סעיף 16א לחוק שירות ביטחון, נקבעה רשימת תפקידים (להלן: הרשימה) בהם דין "יוצא צבא אישה", שתתנדב לשרת באחד מהם, כדין "יוצא צבא גבר". העותרות מדגישות כי מקצוע "עתודאית" צורף לרשימת התפקידים הקבועה בתקנות במסגרת תיקון התשס"ה-2005, דהיינו - לאחר שהן גויסו לצה"ל ונדרשו להתחייב לשנת שירות סדיר נוספת. לכן טוענות העותרות כי במועד גיוסן, צה"ל לא היה מוסמך לדרוש מנשים העתידות לשרת במסלול העתודה האקדמית להתנדב לתקופת שירות סדיר נוספת מעבר ל-24 חודשים. בהקשר זה מוסיפות העותרות לטעון כי לנוכח ההשלכות הקשות של הגיוס לשירות סדיר בצה"ל, הן מן ההיבט של הפגיעה בזכויותיהם של המשרתים והן מן ההיבט הכלכלי, ולנוכח רצונו של המחוקק למנוע מצה"ל לנצל את כוחו כדי לכפות על מתגייסים שירות סדיר נוסף, דרש המחוקק, במסגרת חוקים שונים, כי פגיעה בזכויותיהם של המשרתים בצה"ל, כגון הארכת תקופת שירות סדיר, תעשה אך ורק בהתאם להוראת חוק מפורשת.
5. בנוסף לכך, טוענות העותרות באשר לתוקף התחייבותן לשרת שנה נוספת בשירות סדיר מעבר לתקופה שמשרתות נשים בצה"ל. לטענת העותרות, החתימה על טופס ההתחייבות ונספחיו נעשתה במהלך שרשרת החיול ביום גיוסן. העותרות מדגישות כי יום הגיוס מלווה בלחץ ובהתרגשות רבה. לטענת העותרות, החתמתן על טופסי ההתחייבות באופן זה פגעה ביכולתן להבין ולבחון באופן רציני וענייני את מהות התחייבותן כלפי צה"ל.
תמצית תגובת המשיב
6. לטענת המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד א' הר-אבן - העותרות אינן מתכחשות להתחייבותן לשרת שש שנים אך מבקשות להחשיב את שנת שירות החובה השלישית כשנת שירות קבע, ומשכך מדובר בעתירה המתמקדת הלכה למעשה בסעד כספי ולכן דינה להידחות. עוד טוען המשיב כי לעותרות לא נגרם כל נזק היות שממילא הן מודות בכך כי ידעו שאורך השירות הצבאי לו הן מחויבות עומד על שש שנים. כמו כן טוען המשיב כי תמורת התחייבותן זכו העותרות להטבות רבות כמו למשל דחיית שירותן הצבאי, השתתפות צה"ל בשכר הלימוד, שיבוצן בתפקידים מקצועיים וצבירת ניסיון בתחום עיסוקן. לעומת זאת טוען המשיב כי הוא שינה מצבו לרעה תוך הסתמכות על התחייבותן של המשיבות לשירות חובה שאורכו שלוש שנים. בהקשר זה מוסיף המשיב כי השלכותיה של קבלת העתירה אינן מסתכמות ב-33 העותרות דנן שלגביהן העלות הכספית עומדת על 4.7 מיליון ש"ח, אלא תשפיע גם על תנאי שירותן של יותר מ-300 עתודאיות נוספות בעלות כספית של 48 מיליון ש"ח.
7. עוד טוען העותר כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי ושינוי מצבו לרעה כמפורט לעיל. כך למשל, לגבי העותרת, טוען המשיב כי העותרת התגייסה ביום 6.11.2003. כארבע שנים לאחר מכן בתחילת חודש יולי 2007 החלה את שירותה הצבאי בפועל, רק בחלוף למעלה משנה, ביום 16.9.2008, הגישה קבילה לנקח"ל. ביום 18.11.2008 דחה הנקח"ל את הקבילה. רק בחלוף כשנתיים ממועד דחיית הקבילה ובחלוף כשבע שנים ממועד גיוסה ובחלוף כשלוש שנים ממועד תחילת שירותה הצבאי בפועל הוגשה העתירה. בהקשר לטענת השיהוי, טוען המשיב כי חלק מהעותרות כבר סיימו את שלוש שנות שירות והחלו את שירות הקבע וחלקן האחר של העותרות עומד בפתח הכניסה לשירות הקבע. עוד טוען המשיב כי הרוב המכריע מקרב העותרות לא פנה לרשויות הצבא בטענה העומדת ביסוד העתירה אלא בשלהי שנת 2009, עת היו בעיצומו של פרק שירות החובה וחלקן אף היו נתונות בעיצומה של שנת שירות החובה השלישית.
8. המשיב מציין כי תפקיד "העתודאית" לא נמנה עם התפקידים שנקבעו בתקנות עם התקנתן לראשונה בשנת 2001. עבודת המטה לבחינת הוספת מקצוע זה לרשימת המקצועות הקבועה בתקנות החלה לאחר מכן. עובר לחודש ספטמבר 2003 התגבשה אצל הגורמים המוסמכים בצה"ל ההמלצה בדבר הוספת מקצוע ה"עתודאית" לרשימה הקבועה בתקנות. אלא שהמלצה זו לא הועברה לבחינתו ולאישורו של שר הביטחון שכן עבודת המטה שנגעה למקצועות אחרים שהוספתם נבחנה טרם הושלמה באותה העת. עבודת המטה הכוללת בדבר עדכון הרשימה הסתיימה ביולי 2004, ובין היתר נכלל במקצועות אלו מקצוע "עתודאית". המשיב מדגיש כי כבר בשנת 2003, לאחר שהושלמה עבודת המטה בנוגע למקצוע "עתודאית" כאמור, נדרשו רשויות צה"ל לשאלה האם ניתן יהיה לקבל את התנדבותן של המועמדות לשירות ביטחון שביקשו להתגייס למסלול העתודה האקדמית עוד טרם תיקון התקנות, מתוך צפי כי עוד במהלך דחיית שירותן, וטרם תחילת השירות הצבאי בפועל, יכלל המקצוע ברשימה, ובתנאי שאם ידחה שר הביטחון את המלצת צה"ל לא תמומש ההתנדבות. הערכת הגורמים המוסמכים הייתה שאף אם עבודת המטה תמשך פרק זמן ניכר הרי שהיא תסתיים לפני תום לימודיהן האקדמיים של העתודאיות וטרם תחילת שירותן בפועל. מסקנתם של הגורמים המוסמכים בצה"ל הייתה כי אין כל מניעה משפטית לקבל התנדבות מותנית בכפוף להשלמת הליכי תיקון התקנות. לטענת המשיב, מאחר ומדובר היה בשינוי משמעותי במשך שירות החובה של העתודאיות הודגש הדבר בכנסים שתכליתם הייתה לעודד התנדבות למסלול העתודה האקדמית עוד טרם הגיוס וביום הגיוס עצמו.
9. המשיב מציין כי אמנם הדברים אמורים היו לבוא לידי ביטוי בטופסי ההתנדבות לשירות עליהם הוחתמו העותרות, באופן שיבהיר כי השינוי בתקנות עתיד להתרחש עוד במהלך תקופת דחיית השרות ולכן מתבקשת כבר בעת גיוסן גמירות דעתן לכך ששירותן הסדיר ימשך שלוש שנים. אלא שמחמת טעות העתודאיות במחזורים 2003/2004 ו-2004/2005 הוחתמו על טופס סטנדרטי אשר יועד למתנדבות למקצוע ששר הביטחון כבר קבע לגביו בתקנות שהשירות בו יהיה כדין "יוצא צבא גבר" בעוד שלא כך היו פני הדברים במועד החתימה. ואולם, לטענת המשיב ברור הוא כי מבחינתן של העתודאיות טעות זו בהצגת הסטאטוס המדויק של התקנות לא שינתה מצבן לרעה, והצורך בגמירות דעתן מצידן התממש גם בדרך זו. לטענת המשיב מספר שנים לפני סיום לימודיהן האקדמיים של העותרות, התקבל ביום 19.12.2005 התיקון לתקנות שהוסיף את מקצוע "העתודאית" לרשימה הקבועה בתקנות.
10. לטענת המשיב אין בסיס לגרסתן של העותרות בדבר אי ידיעתן אודות הארכת השירות הסדיר כחלק מתנאיו של מסלול העתודה האקדמית. המשיב מדגיש כי העתודאיות הוחתמו על התחייבות זו ביום חיולן ומידע זה הובא לתשומת ליבן עוד קודם לכן במסגרת כנסים לעידוד ההתגייסות לעתודה האקדמית.
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינו בכתב העתירה ובתגובת המשיב על נספחיהם ושמענו את השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי שדבק בה [ראו למשל: אליעד שרגא רועי שחר המשפט המינהלי ב 214-193 (2008), מחמת קיומו של מעשה עשוי (שם, בעמ' 260-259) וכי בנסיבות העניין העתירה מכוונת לקבלת סעד כספי.
12. על רקע קביעתו העקרונית של בית משפט זה לפיה "...ראוי הוא - ו'ראוי' הוא מושג משפטי המצמיח זכות וחובה - ששלטונות צה"ל יקפידו הקפד היטב כי לא ייעשה שימוש יתר בכוחם לשיבוץ חיילים בתקופת שירותם הסדיר, כדי להשיג הסכמתם לשרת תקופות שירות נוספות בתנאי שירות חובה" [בג"ץ 1930/94 נתן נ' שר הביטחון, פ"ד מח(4) 643, 659 (1994) (להלן: עניין נתן)], אין להקל ראש בטענותיהן של העותרות בדבר העדר הסמכה חוקית, בשעתו, לדרוש התנדבותן של עתודאיות לשנה נוספת בתנאי שירות סדיר, ובדבר תקינות ההליך במסגרתו הוחתמו על התחייבותן לשנת שירות סדיר נוספת. מנגד, גם אין להקל ראש בטענותיו של המשיב כי העותרות היו מודעות בפועל להתחייבותן לשרת שנה נוספת בתנאי שירות חובה ובכגון דא כבר נפסק כי "בית המשפט הגבוה לצדק לא יושיט יד לעותר האומר להתכחש להתחייבותו או למבקש להפר חיוב שנטל על עצמו. ההלכה כי הסכמים יש לכבד - pacta sunt servanda - חותכת את שיטת המשפט לרוחבה, וכוחה עמה בשדה המשפט הציבורי ככוחה בשדה המשפט הפרטי, והרי היא ביסוד כל היסודות" (עניין נתן, בעמ' 655. עוד ראו האסמכתאות שם, בעמ' 657-655). יוצא איפוא, כי יש טעם מסוים הן בטענותיהן של העותרות והן בטענותיו של המשיב. ודוק, בנסיבות שנוצרו סבורני כי השיהוי שדבק בהגשת העתירה אינו מאפשר הושטת סעד לעותרות מהטעמים המפורטים להלן.
13. כפי שעולה מתגובת המשיב, שלא הופרכה על ידי העותרות, בשלב זה חלק מהעותרות כבר סיימו את שלוש שנות שירות החובה ונכנסו לפרק שירות הקבע וחלקן האחר של העותרות עומד בפתח הכניסה לשירות הקבע. כן עולה כי הרוב המכריע של העותרות פנה לרשויות הצבא בשלהי שנת 2009, עת היו בעיצומו של השירות הסדיר וחלקן אף היו נתונות בעיצומה של שנת השירות הסדיר השלישית. כפי שציין המשיב, העותרת 1 הגישה עתירתה רק כשנתיים לאחר שהקבילה שהגישה נדחתה על ידי הנקח"ל. הפועל היוצא הוא שהעתירה הוגשה רק לאחר שהעותרות נהנו מההטבות שניתנו להן במסגרת מסלול העתודה האקדמית באופן ששירותן נדחה לטובת לימודיהן, צה"ל השתתף במימון שכר הלימוד וכן הן שובצו לתפקידים מקצועיים שלא כמו יתר המועמדים לשירות ביטחון. בנסיבות דומות דחה בית משפט זה בעניין נתן עתירה בהדגישו כי "עיקר הוא כי באו אלינו לאחר שאכלו תוכו של פרי. באו אלינו מלכתחילה, אפשר אחרת היו פני הדברים" [דבריו של השופט (כתוארו אז) מ' חשין בעניין נתן, בעמ' 659] וכי אין העותרים יכולים להישמע "לאחר שהפיקו את טובת ההנאה שהובטחה להם בתמורה" (דברי השופט ג' בך בעניין נתן, בעמ' 659).