בב"נ 28886-05-16 בן-ארי נ' מדינת ישראל

1.מונחת בפניי בקשה שהוגשה ביום 15.05.16, שכותרתה "בקשה לביטול צו הריסה מנהלי", כשלצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע של צו ההריסה.

2.לדברי המבקש, המשיבה הוציאה צו הריסה מנהלי ביחס למצוף/רציף העשוי מפלסטיק, כשלטענתו אין מדובר ב"בניין" כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבניה או החוק). לחילופין טען המבקש כי מדובר במצוף הנמצא במקום מזה מספר שנים ולכל הפחות חמש שנים, כך שהתנאי המקדמי להוצאת צו ההריסה המנהלי, הקבוע בסעיף 238א(א)(2) לחוק ולפיו הבניה הסתיימה לא יותר מ- 60 ימים מיום חתימת התצהיר על ידי מהנדס הוועדה המקומית, לא מתקיים.

3.בתגובתה טענה המשיבה, כי יש לדחות הבקשה על הסף וזאת מאחר והמבקש לא הראה כי קיימת לו זכות עמידה בנוגע למזח שנבנה שלא כדין, שכן בתצהירו לא ציין את זיקתו למקרקעין – מימי מפרץ אילת.

בנוסף טענה המשיבה, כי הבקשה לביטול הצו הינה תיאורטית, שכן הצו בוצע ואף מטעם זה אין מקום לדון בבקשה.

4.לגופה של בקשה טענה המשיבה כי מדובר במזח המחובר חיבור של קבע לקרקע ובהתאם לסעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה, מצריך היתר, שאין חולק שלא ניתן. המשיבה הפנתה בעניין זה לפסיקה, ממנה ביקשה ללמוד כי מבנה/מתקן במים המחובר חיבור קבע טעון היתר.

באשר לטענתו החלופית של המבקש טענה המשיבה כי הצו הוצא במועדים הקבועים בחוק, תוך שהיא מפנה לדו"ח הפיקוח (נספח ב' לתגובה מיום 30.06.16) ממנו ניתן ללמוד לטענתה כי בין התאריכים 24.03.16 ועד 28.03.16 נבנה מזח חדש המהווה בניה חדשה, כשצו ההריסה המינהלי הוצא ביום 17.04.16, תוך שהיא מבהירה כי גם הקמת חלק ממבנה או שיפוצו מחייבת קבלת היתר.

המבקשת הוסיפה וטענה כי המבקש לא הוכיח קיומן של העילות הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, המצדיקות היעתרות לבקשתו.

5.לבסוף טענה המשיבה כי הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים של המבקש. לדברי המשיבה צו ההריסה בוצע ביום 09.05.16, כשהמשיבה גררה את המזח החדש מהמקום בו הוצב למרינה ואולם ביום 10.05.16, הוחזר המזח למקומו, לאחר שנלקח ללא רשות מהמעגנה במרינה. מפקח מטעם המשיבה הבהיר לבת זוגו של המבקש כי לקיחת המזח והצבתו מחדש הינו מעשה חמור הנוגד את הצו ואף מהווה הסגת גבול. לפקח הובטח על ידי בת הזוג כי המזח יוסר ממקומו וביקורות שבוצעו ביום 12.05.16 ו-18.05.16 מצאו כי אכן המזח החדש הוסר.

6.למקרא תגובת המשיבה הוריתי כי המבקש יבהיר מדוע יש מקום לדון בבקשתו נוכח העובדה כי הצו בוצע וכי פעל בידיים לא נקיות, לכאורה. תחילה עתר המבקש למתן ארכה למתן התגובה, בשים לב לטענותיה השונות של המשיבה, אולם לאחר שהובהר לו פעם נוספת הצורך במתן התייחסות לשאלת קיום הצו ואופן התנהלותו טען כי הצו לא בוצע. לדברי המבקש לאחר הוצאת צו ההריסה אמנם נגרר המצוף האירעי, מהמקום בו נמצא, על ידי מאן דהוא, מרחק קצר כשהגרירה מתבצעת על פני המים, אולם זמן קצר לאחר מכן הוחזר למקומו, כך שהצו לא בוצע.