באור ואח' נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב מיום 2/8/11 בתיק 01/11/0005561 (כב' השופטת אורנה לוי) אשר דחתה את בקשת המערערים לקיים דיון דחוף בבקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי.

2.צו ההפסקה השיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") אשר ניתן ביום 7/7/11 על ידי כב' השופטת לימור בן שמן הורה על הפסקת ביצוע עבודות בנייה בבניין ברחוב דיזנגוף 16 בתל אביב (להלן: "הבנין") והצו המתוקן מיום 21/7/11 ניתן על ידי כב' השופטת נאוה ברוורמן אשר קבעה לאחר עיון בבקשה לביטול צו שיפוטי להפסקת עבודות ובתגובת המשיבה לבקשה, כי הצו יחול רק על קומת הגג, עד אשר יבוצעו החיזוקים לבניין.

3.המערערים טוענים, כי יש לבטל את צו ההפסקה השיפוטי שניתן ללא דיון במעמד הצדדים וללא חקירת המצהירים ומבלי שיכלו להביא את טענותיהם בפני בית המשפט ולחלופין, יש להורות לבית המשפט לעניינים מקומיים לקיים דיון דחוף במעמד הצדדים בבקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי.

4.בשנת 2006 הגישה המערערת 3 בקשה להיתר בנייה לתוספת מעלית ושינוי בחזיתות הבניין ולאחר שהתקבל ההיתר, היא ביצעה את שיפוץ הבנייה בהתאם להיתר.

היתר זה הוא היתר בנייה הראשון שניתן לבניין.

המערערת 3 הגישה בשנת 2007 בקשה להיתר בנייה לפי תמ"א 38 וביקשה להוסיף קומה שישית לבניין וחדרי יציאה לגג בקומה השביעית.

ניתן היתר לגבי חלק מהמבוקש בשנת 2010 (להלן: "היתר הבנייה השני").

צו ההפסקה השיפוטי ניתן לאחר שהוגש תצהיר מהנדס מטעם המשיבה ונטען, כי מבוצעות עבודות בנייה שלא בהתאם להיתר הבנייה מיום 19/7/10. כלומר – היתר הבנייה השני.

5.המערערים טוענים, כי כאשר ביצעו את עבודות השיפוץ והבנייה בשנים 2007 – 2008 על פי היתר הבנייה הראשון, כבר בוצעו עבודות שבמסגרתן חוזק הבניין על פי הוראות תמ"א 38 ותוכנן מלכתחילה לשאת משקל של הקומה השישית והשביעית כפי שכבר התבקש בבקשה להיתר הבנייה השני.

נטען, כי כאשר ניתן צו ההפסקה השיפוטי ביום 7/7/11, סבר מהנדס המשיבה בטעות, כי לא בוצעו עבודות לחיזוקו של הבניין, שלא כפי שנעשה בפועל, כמפורט בתצהיר של מהנדס הקונסטרוקציה של הבניין, מר גוטמן אשר הגיש תצהיר התומך בבקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי. (נספח א' לבקשה ע/ש).

ב"כ המערערים טוען, כי היתר הבנייה לא קבע לוח זמנים לביצוע עבודות החיזוק.

בבניין כבר בוצעו עבודות חיזוק על פי היתר הבנייה הראשון והעבודות הכרוכות בהשלמת חיזוקו של הבניין על פי היתר הבנייה השני עתידות להתבצע בעתיד על פי לוח זמנים של המהנדס מטעם המערערים, ולא על פי לוח זמנים שתקבע המשיבה. (סעיפים 23 ו- 24 לערעור).

ב"כ המערערים טוען, כי היה צריך לקיים דיון בפני בית משפט. לקיים חקירות למהנדסים של הצדדים. ורק לאחר מכן, ליתן החלטה לגופו של עניין.

6.עוד ביום 20/9/11 ביקשה כב' השופטת שיצר לקבל את עמדת ב"כ המשיבה בנוגע לאי קיום דיון בבית משפט קמא.

ב"כ המשיבה בתגובתה ציינה, כי אכן לא היה מקום לקיים דיון בבית משפט קמא, שכן בית המשפט אינו אמור לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועית של הועדה המקומית לתכנון ולבנייה אשר קבעה כתנאי להיתר הבנייה את התנאי של חיזוק הבניין בפני רעידות אדמה לפי הוראות תמ"א 38, ומתאר מהנדס המשיבה בתצהירו לבית משפט קמא, כי המערערים לא יצקו עמודים וקירות בטון שסומנו בתרשים המיועדים לחיזוק המבנה כנגד רעידות אדמה, ולפיכך, ניתן הצו כדין ועל פי שיקול דעת מקצועי של הועדה המקומית לתכנון ובנייה והצו אף צומצם בהסכמה.

עוד טענה ב"כ המשיבה, כי מהסברים שמסביר ב"כ המערערים עולה, כי למעשה, טוענים היום המערערים טענות חדשות ביחס להיתר הבנייה והתוכניות המהוות חלק בלתי נפרד ממנו.

הטענות שלהם הן, שניתן להמשיך ולבנות את קומת הגג כיוון שחיזוקים שנעשו לבניין בשנים קודמות הם חיזוקים שיספיקו במקרה של רעידת אדמה.

טענות מסוג זה יש להביא בפני הועדה המקומית לתכנון ובניה ולא בפני בית משפט, ועל כן למעשה, צריכים המערערים להגיש בקשה חדשה להיתר לרבות תוכניות שיתלוו אליה שאותה תשקול הועדה ואין מקום שבית משפט יקיים דיון בסוגיה וימיר את שיקול דעתו בשיקול הדעת המקצועית של הועדה המקומית לתכנון ובנייה.

7.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני סבורה, כי היה מקום בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבית משפט קמא ולאפשר בירור עובדתי בטרם תדחה בקשת המערערים לביטול צו ההפסקה השיפוטי ולפיכך יש לבטל את ההחלטה מיום 2/8/11 וזאת מהנימוקים הבאים: