ב' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפנַי בקשת החייב לעיין מחדש בהחלטתי מיום 16.2.2021, בגדרה נעתרתי לבקשת הנאמן ושיניתי את תנאי ההפטר המותנה בעניינו של החייב, אשר לאחר אישור תכנית הפירעון ביקש את אישור הנאמן למכור דירת מגוריו. בהחלטתי, שבאה לאחר שנִתנה לחייב מלוא ההזדמנות להגיב לטענות הנאמן אך לא ראה לעשות כן, קבעתי כי בנסיבות אלה יש להגדיל את הדיבידנד לנושים לכדי 100% נטו.

לטענת החייב, לא מכר את דירת מגוריו אלא אך שוחח עם הנאמן על האפשרות לעשות כן. במסגרת שיחה זו העביר החייב לנאמן טיוטת חוזה לא מחייבת של מכר הדירה, בה לא צוינו אפילו שמות הרוכשים, הא ותו לא. לדברי החייב לוּ ידע כי מכירת דירתו תביא לשינוי תנאי ההפטר לא היה מוכר את דירתו.

הנאמן השיב לטענת החייב. לטענת הנאמן החייב לא הצביע על שינוי נסיבות מהותי שיכול לשנות את ההחלטה שנתנה על ידי בית המשפט. עוד ציין כי החייב העביר לו טיוטת הסכם מכר לאישור, כי המוכרים (החייב ורעייתו) וכן ב"כ הורכשים שוחחו עמו טלפונית בעניין זה. הנאמן חזר בהקשר זה על עמדתו בבקשה המקורית כי, הלכה למעשה, הוכח כעת שכל מטרתו של החייב הייתה להותיר את הדירה בבעלותו על חשבון הנושים. הוא הביא לעניין זה את ההסדר בבקשה מס' 25 עם הנושה המובטח (בנק המזרחי), לפיו שולם חוב המשכנתא על הדירה לנושה זה (בניכוי הנחה) תמורת הפסקת הליכי הפינוי בהם נקט נושה זה.

עיינתי בבקשה ובתשובה ומצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הטענה החדשה היחידה המופיעה בבקשה זו היא כי החייב לא התקשר עדיין בהסכם מחייב למכירת דירתו. טענה זו, מעבר לכך שלאור המסמכים שצרף הנאמן לבקשתו המקורית ולאור האמור בתגובתו יש להעלות ספקות רבים בנכונותה, אינה יכולה להועיל לחייב.

על החייב פושט הרגל לעשות כל הדרוש, בכפוף למגבלות הדין והפסיקה, על מנת לפרוע את חובותיו לנושים. במקרים בהם החייב אינו יכול, מסיבות מוצדקות, לעשות כן ובית המשפט מתרשם כי בכל זאת יש לעשות לשיקומו הכלכלי, ניתן להפטירו מחובותיו באופן מלא או חלקי. הליך הפש"ר מחייב איזון בין אינטרס הנושים ובין זכויות החייב (ראו סעיף 1 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018).

במסכת האיזונים היה בשעתו מקום לשקול את רצונו של החייב להמשיך ולהתגורר בבית מגוריו [אם כי שיקול זה אינו אמור להאפיל על יתר השיקולים, ראו רע"א 3518/10 שופר נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פסקה 6 (6.9.2010); רע"א 9655/11 ביטון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פסקה 4 (14.2012)], אך משעה שהחייב הביע באופן קונקרטי את רצונו למכור את הדירה – נקודת האיזון השתנתה.

ודוק: החלטתי מיום 16.2.2021 לא נשענה על מכירת הדירה, אלא אך על הכוונה הברורה שהביע החייב לעשות כן. עניין זה לא הצליח החייב לערער בבקשתו הנוכחית, ואפשר שההפך הוא הנכון.

דין הבקשה להידחות, וכך אני עושה.