אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב.מ אח' נ' אוחנה

ב.מ אח' נ' אוחנה

תאריך פרסום : 19/07/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום באר שבע
38164-07-21
09/07/2023
בפני השופטת:
רחלי טיקטין עדולם

- נגד -
תובעים:
1. מ.ב.מ
2. ל.ב
3. ב.י
4. ב.ש
5. פ.ב
6. ב.ש.ש
7. א.ב

עו"ד ניב כהן
נתבע:
שלמה סלמון אוחנה
עו"ד ציון בראל
עו"ד יעקב רביבו
פסק דין
 

לפני תביעה לסילוק יד ממבנה מסחרי בירוחם.

 

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

  1. התובעים הינם ילדיו ויורשיו של המנוח, ב.ש, ת.ז. xxx (להלן: "המנוח"), מכוח צו קיום צוואה (צורף כנספח א' לכתב התביעה).

  2. המנוח היה בעלים של מבנה מסחרי, ברחוב xxx, ירוחם (להלן: "הנכס") (אישור זכויות של הנכס נשוא התביעה צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

    למבנה שתי קומות. קומת קרקע וקומה א'.

  3. המנוח והנתבע היו חברים.

  4. בשנת 2011 הגיש הנתבע תביעה נגד המנוח לתשלום כספים המגיעים לו לטענתו בגין שיפוצים שערך בנכס וכן בביתו הפרטי של המנוח. התביעה לא התבררה עד סופה והיא נמחקה בשל כניסתו של הנתבע להליכי פש"ר (ראה פירוט להלן).

  5. ביום 29.06.16 חתמו המנוח והנתבע על הסכם. בהסכם נרשם כי המנוח הוא הבעלים הבלעדי הרשום של הנכס, כאשר נרשם כי מדובר על קומת קרקע בגודל של 70 מ"ר. כן נרשם בהסכם כי הנתבע ינהל את העסק "xxx" הנמצא בנכס, ובתמורה יקבל שליש מההכנסות החודשיות, וזאת לאחר ניכוי כל ההוצאות על הנכס כולל מיסי עירייה, מים, חשמל או כל הוצאה אחרת, הקשורה לניהול הנכס (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), (להלן: "ההסכם בין המנוח לבין הנתבע").

  6. המנוח נפטר ביום 15.09.17.

  7. הנתבע החזיק בנכס במועד הגשת כתב התביעה, ומחזיק בקומת הקרקע עד היום (לגבי קומה א', ראה פירוט להלן).

  8. טרם הגשת התביעה פנו התובעים או מי מהם לנתבע, בניסיון להגיע להסכמות על פינוי מרצון של הנכס. הנתבע טען שביצע השקעות/שיפוצים בנכס וכי מגיעים לו מאות אלפי שקלים בגין כך, וסירב להתפנות ללא קבלת המגיע לו.

  9. חלק מהמקום מושכר למאפיה.

     

    ניהול תיק זה

    1. במהלך קדם המשפט שהתקיים בתיק זה הוריתי כי עדויות ראשיות ישמעו בעל פה והוריתי לצדדים להודיע מי העדים מטעמם ולהגיש תיק מוצגים.

    2. התובעים הגישו תיק מוצגים והודיעו כי מטעמם יעיד התובע מס' 3.

    3. הנתבע הגיש תיק מוצגים וכן תצהירים. יצוין כי כבר לכתב ההגנה צורפו ארבעה תצהירים שנחתמו עוד בשנת 2011, של - מר אזולאי אלי, מר אוחנה אליהו, מר וקנין יצחק ומר מנדלוביץ חיים וכן הוגש תצהירו של הנתבע גם כן משנת 2011. במסגרת הגשת תיק המוצגים הגיש הנתבע תצהיר עדכני של הנתבע משנת 2022, וכן תצהיר עדכני של מר אזולאי אלי משנת 2022, וכן תצהיר של מר אוחנה אליהו, משנת 2022. כמו כן הוגש תצהירו מטעמו של מר אבי אלוש משנת 2022 וכן של גב' בוסקילה כוכבה, מאותה שנה. מר וקנין יצחק ומר מנדלוביץ וכן גב' בוסקילה כוכבה לא הגיעו להיחקר על תצהירם. כן הגיש הנתבע חוות דעת של שמאי ערוכה על ידי יניב ביליה וביקש להסתמך על מסמך שחתום על ידי מר אלי חסון, מי שעבד במועדים שיפורטו להלן בשיקום שכונות. לבקשת התובעים, מר יניב בילה ומר אלי חסון, התייצבו להיחקר על חוות הדעת והמסמך (בהתאמה).

    4. בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות שבסיומם הוגשו סיכומי הצדדים.

       

      במה החזיק הנתבע במועד הגשת התביעה?

    5. לכל אורך ההליך טענו התובעים כי הנתבע מחזיק גם בקומה א' (לעיתים כונתה קומה א': "הקומה העליונה" לעיתים כונתה קומה א' או חלק ממנה - "הגלריה"), ואילו הנתבע טען שאיננו מחזיק בקומה א'. בהמשך התברר כי הגישה למדרגות המובילות לקומה א', היא מדלת המצויה בקומת הקרקע (הדלת השמאלית), כאשר דלת זו נעולה והנתבע מחזיק במפתחות הדלת (ראו התמונות של הדלתות שהגישו התובעים במסגרת תיק המוצגים). וראו הודאתו של הנתבע לפיה הוא מחזיק במנעול של הדלת השמאלית ממנה יש גישה לקומה א' (פרו' עמ' 17 שורות 21 ואילך).

      וראו גם האמור במכתב עו"ד קורן, מטעמו של הנתבע (ראו פירוט להלן), בו נכתב: "מרשי ישלים וישפץ ככל הדרוש את הקומה השנייה בנכס ויכשירה עבור שוכרים פוטנציאליים כאשר ימשיך להחזיק בקומה השנייה של הנכס ו/או יתפעל אותה...." (הדגשה שלי – הח"מ). (באותו מכתב מכנה הנתבע את קומה א' - במילים – הקומה השנייה).

      הנתבע גם הודה שיש לו ציוד המאוחסן בקומה א' (פרו' עמ' 19 שורה 17).  

    6. בסופו של דבר מסר הנתבע לתובעים את מפתחות קומה א', בהסכמה, תוך כדי ניהול ההליך, ביום 11.07.22.

       

      טענות הצדדים

      1. התובעים טוענים כי לנתבע לא מגיעים כספים כלשהם. יש לפנות את הנתבע מהנכס.

      2. התביעה לקבלת כספים שהגיש הנתבע לאחר שהוגשה נגדו תביעה זו הוגשה כדי לנסות להלך אימים על התובעים (ראו פירוט להלן בעניין אותה תביעה).

      3. העבודות בגינן טוען הנתבע שמגיעים לו כספים בוצעו לפני שנים רבות, והעילה בגינן התיישנה. רק משום כך יש לדחות את טענת העיכבון לה טוען הנתבע. הנתבע ניסה לטעון כאילו השיפוץ "הגדול" בוצע בשנים האחרונות, אולם הדברים לא עולים בקנה אחד עם מה שטען בתביעות האחרות שהגיש. אין לקבל את טענות הנתבע כאילו הליך הפש"ר עצר את מרוץ ההתיישנות.

      4. בחקירתו טען הנתבע כי התביעה שהוגשה בשנת 2011 הוגשה בנוגע לעבודות בקומת הקרקע בלבד אולם עיון באותה תביעה מעלה כי חלק הארי שלה הינו בגין שיפוץ שבוצע בקומה א'.

      5. מחוות הדעת שהגיש הנתבע, עולה כי קומה א' הייתה קיימת לפני עשרות שנים, ובוודאי עת החל הנתבע בעבודות הנטענות. הנתבע עצמו הגדיר את העבודות כשיפוץ. על אף האמור בסעיף 10 לחוות הדעת השמאית מתברר כי חלק הארי בתובענה מבוסס על עלויות בניית מעטפת המהוות למעלה מ- 77% מסך החיוב, ואינן כלל רלוונטיות אף לשיטת הנתבע בעצמו. משמע הרכיב הרלוונטי מתוך תביעתו, עולה כדי 50,400 ₪ בלבד, וזאת טרם קיזוז הכספים שמגיעים לתובעים בגין אי תשלום ארנונה, חשמל וכיוצ"ב.

      6. הנתבע אדם לא ישר אשר עשה בנכס שימוש מנוגד לחוק – הפעלת בית הימורים. "משחקי חברה" בלשון מכובסת. הנתבע לא העביר מעולם, למנוח, או ליורשיו, את חלקם בתקבולים לפי ההסכם שנכרת עם המנוח. הנתבע גם לא טרח לשלם ארנונה בגין הנכס על אף שמחזיק בו.

        כך או כך ההסכם נחתם כאשר המנוח היה במצב רפואי דחוק ולמעשה דמנטי.

      7. הנתבע הכחיש שמחזיק גם בקומה א' אולם במהלך ניהול תיק זה התברר כי הוא כן מחזיק בקומה א'.

      8. העדים שעלו להעיד שהינם שכנים /חברים, כלל לא ידעו מתי בוצעו העבודות.

      9. הטענות על השקעות שבוצעו בנכס הינן הזויות ומופרכות.

      10. בהסכם כלל לא נזכרו אותן השקעות נטענות על אף שעל פי הטענה בוצעו קודם לחתימה על ההסכם.

      11. הנתבע החזיק נכס ומנע מהתובעים שימוש בנכס, ובשום שלב לא פעל לגבות את החוב. הנתבע לא ידע לומר מהו הסכום שלטענתו קוזז מן החוב הנטען. זכות העיכבון ניתנת במשורה ואין מקום לאשרה במקרה דנן.

      12. הנתבע ניסה להסתמך על מסמך שכותרתו: "תצהיר מהנדס – בקשה להיתר למבנה קיים בדיעבד" אולם הוברר שלא ניתן להסתמך על מסמך זה.

      13. לנתבע אין זכות חוקית בנכס ויש לחייבו לפנותו וכן יש לחייבו בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

      14. הנתבע טוען כי יש לו זכות עיכבון על הנכס כנגד חוב של המנוח אז ושל היורשים היום, כך שיכול להחזיק את המבנה בו טיפל ואות שיפץ, שכן לא קיבל את הכספים המגיעים לו. זכות עכבון לא מחייבת הגשת תביעה היא משמשת כהגנה.

      15. בשעה שהנתבע ביצע עבודה עבור המנוח, אביהם של התובעים כאן, הנתבע ידע שיקבל את שכרו מהמנוח בגין העבודות שביצע. לאחר שהלה נפטר מגיע לנתבע את הכסף מיורשיו של המנוח.

      16. הפסיקה קבעה את זכות העיכבון, כאשר פסק הדין המנוח הוא פס"ד בעניין רשות שדות התעופה נגד גרוס. זכות העכבון אפילו קודמת לבעלי זכויות אחרות שקדמו לעכבון בזמן.

      17. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע ביצע עבודה עבור המנוח, כאשר המחלוקת הינה רק באשר להיקף העבודות ומועד ביצעם.

      18. הנתבע דרש במשך שני עשורים את זכותו לקבל את המגיע לו כאשר הוא ממשיך ומבצע עוד עבודות במהלך השנים עליהן לא קיבל שכר מעולם.

      19. תצהירו של הנתבע לא הופרך וכך גם תצהירי העדים מטעמו. התובעים מעולם לא טענו כי הנתבע קיבל את שכרו עבור העבודות. הנתבע ביצע עבודות הן בקומה הקרקע והן בקומה א' אותה בנה. התובע 3 הודה כי הנתבע בנה את הגג וכיוצ"ב בשנת 1995. הוכח כי הנתבע ביצע שיפוצים בשנת 2016. התובעים גם לא הגישו חוות דעת נגדית לחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבע.

      20. לפי חוות הדעת שהגיש הנתבע, עלות העבודות שביצע עומדות על סך של 225,625 ₪ וזאת מבלי לצרף את הסך של 55,000 ₪ בגין העבודות שביצע הנתבע בביתו הפרטי של המנוח, אותו ירשו התובעים.

      21. התובעים הודה בשאלותיהם כי הנתבע ביצע את גמר הפנים שעלותם רבע מסך 6,250 ₪ למטר, ומכאן שהתובעים בעצמם הודו כי הנתבע ביצע עבודה בסך של 62,500 ₪.

      22. התובעים לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, ומכל מקום יש ליישם בענייננו את הוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות.

      23. לא הוכחה הטענה שנותרו חובות בגין ארנונה. כך או כך המנוח הוא זה שהיה צריך לשלם את הארנונה. כך או כך לא הוצגו כל ראיות לעניין החובות.

      24. לא הוצגו כל ראיות לעניין הטענה שהנתבע הינו עבריין.

      25. הנתבע העיד כי עו"ד אדמית נתנה לו רשות לשבת בקומת הקרקע עד שהיא תשלם לו את חוב אביה, והיא לא מסרה תצהיר/עדות שיסתרו עדות זו.

      26. הטענות כלפי עדותו של מר חסון אלי לא נוגעות לנתבע.

      27. לא הוצגה כל ראיה כי ההסכם בין המנוח לנתבע נחתם כאשר הנתבע היה דמנטי או לא כשיר לחתום עליו. המנוח והנתבע פעלו לפי ההסכם ללא כל מגבלה של זמן. המטרה של כריתת ההסכם הייתה ניסיון של המנוח לשלם את חובו לנתבע. בעצם חתימתו על ההסכם הודה המנוח שיש לו חוב כלפי הנתבע.

        תביעה זו לפינוי הנתבע מהנכס, הוגשה בניגוד לאותו הסכם.

      28. קומה א' לא מוזכרת בהסכם שכן קומה זו הייתה בבעלות ובאחזקת המנוח.

      29. באשר לטענה לפיה הנתבע החזיק בקומה א', הרי שאחזקת מפתח אינה מעידה על דבר והתובעים יכלו בכל שלב להחליף מנעול או להגיע ולקבל מהנתבע את מפתח הקומה, שזמן רב לא הוחזקה על ידי מאן דהוא. התובעים יכלו להשכיר את קומה א' ולהקטין את נזקיהם.

      30. התובעים פנו למשטרה והלשינו על הנתבע שמנהל במקום משחקי חברה וכתוצאה מכך המקום סגור מזה כשנתיים על ידי העירייה והמשטרה ובכך הפרו התובעים את ההסכם שנחתם בין המנוח לבין הנתבע, תוך גרימת נזקים כספיים לנתבע.

         

         

         

        הקדמה

      31. בסיכומיו טוען הנתבע כי השאלה שבמחלוקת הינה האם יש לקבלן/נושה, היינו לנתבע, זכות עכבון כנגד חוב של החייב כלפיו.

        כך העמיד הנתבע את השאלה שבמחלוקת ואולם, בכתב ההגנה מעולם לא טען הנתבע כיש יש לו זכות עכבון על הנכס. אדרבא, במענה לסעיף 13 לכתב התביעה שם ציינו התובעים כי נגרם להם נזק כספי כתוצאה מאי תשלום דמי שימוש על ידי הנתבע, אשר מחזיק בנכס ולא מפנה אותו, טען הנתבע בסעיף 17 לכתב ההגנה שהגיש: "מוכחש האמור בסעיף 13 לתביעה, הנתבע לא מחזיק בנכס, התובעים בעלי הנכס יכלו להשכירו לכל דורש ויכלו לעשות כן מיד לאחר פטירת המנוח, ולהחזיר לנתבע את הוצאותיו ולחילופין להגיש תביעת פינוי דומה לאחר פטירת המנוח". וראו גם המענה בכתב ההגנה לסעיף 11 לכתב התביעה שם נרשם כי הנתבע ו/או מי מטעמו מחזיק בנכס ללא כל עילה או זכות שהיא: "מוכחש הנטען בסעיף 11 לתביעה, הנתבע לא מחזיק בדבר, שיתכבדו התובעים ויכנסו למקום דבר שיכלו לעשות עוד בסמוך לפטירת המנוח" (ראה סעיף 15 לכתב ההגנה).

      32. הטענה לזכות עיכבון לא מופיעה בכתב ההגנה בשום מקום. הנתבע לא טען בשום שלב בתכתובות שהתקיימו עם התובעים טרם הגשת התביעה כי יש לו זכות עיכבון. הנתבע טען בכתב הגנתו כי הוא מצוי בנכס מכוח ההסכם שנחתם עם המנוח, וכן ציין שמחזיק במקום מכוח עבודות שיפוץ שעשה עבור המנוח עליהם לא קיבל אגורה. אפשר אולי לראות בדוחק בטענה זו טענה לזכות עיכבון, אולם הטענה לא מתיישבת עם הטענות שנטענו בסעיפים אחרים, כמפורט לעיל, במסגרתם טען הנתבע שכלל אינו מחזיק בנכס והתובעים יכולים להיכנס אליו אם רוצים בכך...

      33. על אף האמור, מאחר והתובעים התייחסו אף הם לזכות העיכבון בסיכומים מטעמם, אתייחס לנושא זה אף אני בפסק הדין.

         

        זכות העיכבון

      34. זכות עכבון יכולה להיווצר בשני אופנים – על פי הדין ועל פי הסכם. לענייננו רלוונטיות הוראת סעיף 5 לחוק חוזה קבלנית, תשל"ד – 1974, שם נקבעה זכותו של קבלן לעכב נכס שעשה בו מלאכה כדי תשלום החוב המגיע לו. הוראה נוספת רלוונטית הינה סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970.

        הוראה נוספת רלוונטית לענייננו הינה ההוראה המצויה בסעיף 11 לחוק המטלטלין תשל"א – 1971, הקובעת את ההסדר הכללי להפעלת הזכות.

        הן על פי הוראות החוק והן על פי הפסיקה ניתן גם לעכב נכס מקרקעין.

        בפסיקה נקבע כי מחלוקת על גובה הסכומים המגיעים לקבלן או אף על עצם הזכאות של הקבלן לסכום כלשהו, אינה גורעת מזכותו לעיכבון. יחד עם זאת נקבע כי השימוש בזכות העיכבון חייב להיעשות בדרך הגונה ובתום לב. לפיכך אם יש מחלוקת לגבי החוב או גובהו, על הקבלן להודיע מהי תביעתו ולהמציא למזמין פרטים מספיקים אודותיו (ראה בעניין זה רע"א 8983/15 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בעניין בע"מ נ' איילת חן השקעות כפר יונה בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים)).

      35. בעניין השימוש בזכות העיכבון בתום לב ראה גם ע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת נ' אמין שחיבר (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...דברים אמורים בהתנהגות על פי אמות מידה של יושר והגינות שעל הנושה לנקוט בבואו להשתמש בזכותו לעכב נכס". ובהמשך: "לעיקרון תום הלב משקל נכבד במיוחד, בין היתר מן הטעם שיש בעיקרון כדי לסייע בהתוויית גבולות השימוש בזכות העיכבון ואף כדי לרסן את הכוח שבידי נושה הבא לעכב נכס באופן הפוגע בזכותו של בעל הנכס המעוכב יתר על המידה הדרושה". כך נקבע שכאשר המחזיק בנכס דורש תשלום סכום גבוה מן המגיע לו כתנאי לשחרור הנכס מן העיכבון, יכול ודרישתו תחשב כשימוש בזכות העיכבון שלא בתום-לב. ראו גם ת"א (מחוזי ירושלים) 58376-06-13 עדיאלי בע"מ נ' בנייני בר אמנה חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), גם שם צוין כי יינתן משקל מיוחד למידת תום הלב בשימוש בזכות העיכבון, כיון שזהו סעד עצמי שעלול לגרום נזק לחייב (ראה החלטה מיום 25.02.14 אשר אושרה ברע"א 2258/14), וראו גם- ת"א 50923-01-19 ע.ר.ד מור בע"מ נ' חברת פענח – פתרונות עדכניים חדשניים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "העיקרון העומד ביסוד הוראה זו הינו של שימוש בזכות בתום לב. על כן, הפעלת זכות העכבון ע"י נושה תעשה רק בצורך הדרוש להגנה על אינטרס שלו שזכות העכבון באה להבטיחו. כאמור נקבע כי "נושה המסרב לפניית חייב לשחרר את הנכס או חלקים ממנו.... מסתכן בכך שיהיה עליו לשאת בנזקי העיכוב אם יימצא שהסירוב או הדחייה לא יהיו מוצדקים" ("עניין שלדות").

      36. בהתאם לקבוע בסעיף 20 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958, הרי שאין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו של הנתבע להיפרע מן העיכבון, אולם חלוף הזמן שעבר מאז נוצר החוב על פי הטענה ועד היום, בהחלט משפיע על תום ליבו של הנתבע, וראה בעניין זה פירוט להלן.

         

        התכתבויות בין הצדדים; תביעה קודמת שהגיש הנתבע; תביעה מאוחרת שהגיש הנתבע

      37. ביום 17.02.11 פנה הנתבע למנוח במכתב ערוך וחתום על ידי עורך דין מטעמו (עו"ד שמעון אזרד), שכותרתו "התראה בטרם הגשת תביעה בגין חוב". באותו מכתב נטען כי הנתבע ביצע עבור המנוח עבודות בנייה ושיפוצים על פי הזמנתו במבנה הנמצא במרכז מסחרי ירוחם ואולם לנתבע טרם שולם המגיע לו. במכתב לא נרשם הסכום המגיע לנתבע לפי טענתו (המכתב צורף לכתב ההגנה).

      38. ביום 08.03.11 השיב המנוח למכתב זה באמצעות עו"ד משה מלכה כאשר במכתבו נטען כי הנתבע גרר את המנוח להסכם עבודה אשר הופר על ידי המנוח הפרה בוטה. הנתבע שידל את המנוח להיכנס לשיפוץ בקומה השנייה לטובת פתיחת מועדון חברים. העבודה אולם לא הסתיימה כאשר הנתבע נטש אותה ולא ביצע את שהתחייב לבצע. העבודה שכן בוצעה, בוצעה באופן לא מקצועי. עוד צוין כי במכתב הדרישה אין חישוב בגין סכום החוב הלכאורי ואין כל אסמכתא אילו סכומים מגיעים לנתבע, על פי הטענה.

      39. ביום 06.10.11 הגיש הנתבע תביעה נגד המנוח (שהיה אז בחיים), לתשלום סך 295,000 ₪, בגין ביצוע עבודות שיפוצים בבית הפרטי של המנוח וכן בנכס (ת"א 11212-10-11).

        בכתב התביעה משנת 2011 נטען כי העבודות בוצעו בשנים 2010- 2011. בכתב התביעה נטען כי העבודות היו – שיפוץ ושדרוג בית המגורים של הנתבע, בסך של 55,000 ₪, שיפוץ מבנה כללי בקומת קרקע במרכז מסחרי בירוחם, בסך של 25,000 ₪, ושיפוץ מבנה בקומה א', במרכז מסחרי בירוחם, שמטרתו פתיחת מועדון במקום, בסך של 210,000 ₪ (ראה סעיף 15 לכתב התביעה).

        לכתב התביעה צורפו תצהירים של הנתבע ושל מר אזולאי אלי, מנדלוביץ חיים, וקנין יצחק ואוחנה אליהו. עוד נטען כי הנתבע (המנוח), הציע לתובע 2 חלופות בפתיחת המועדון, חלופה ראשונה שהוא יבצע את העבודות במועדון ותמורות עבודתו יהיה שותף במועדון 50% - 50% וחלופה שנייה שהנתבע ישלם לו בגין עבודתו לפי מחיר קבלני המקובל בשוק.

        עוד צוין בתביעה כי המנוח העביר לנתבע רכב מסוג שברולט תמורת ביצוע העבודות כאשר סוכם כי אם הרכב במצב לא טוב הנתבע רשאי להחזיר את הרכב למנוח. הנתבע (שהינו התובע שם), טען כי הרכב אכן לא היה שמיש והוא השקיע כספים על מנת להשמישו.

        המנוח, שהיה אז בחיים, הגיש כתב הגנה ובמסגרתו דחה מכל וכל את טענותיו של הנתבע (התובע באותה תביעה).

        בכתב ההגנה נטען כי הנתבע (התובע שם), שנים רבות לא עבד בעבודה כלשהי ומאחר והכיר את המנוח וידע כי למנוח מבנה רחב ידיים וגדול ממדים אשר עומד בהזנחה, העלה רעיון לשפץ את המבנה ולהשכירו כמועדון חברים, ושידל את המנוח להסכים לשיפוץ זה. המנוח טען עוד כי העבודה בוצעה באיכות גרועה וכי היו בה ליקויים וכי המנוח עבד אף הוא במקום וכי הנתבע נטש את העבודה לפרקי זמן ארוכים וכלל לא ביצע את כל אשר התחייב לבצע. עוד טען המנוח כי הנתבע לא הציג אסמכתאות, ו/או קבלות ו/או חשבוניות לגבי עלות השיפוצים. עוד נטען בכתב ההגנה כי את השיפוץ בבית הנתבע כלל לא ביצע כמו שהוא טוען. רכב השברולט היווה אכן מרכיב מהתמורה עליה סיכמו הצדדים לגבי השיפוץ בקומה השנייה בלבד. הרכב נמסר לנתבע כשהוא במצב תקין. תביעה זו נמחקה ביום 17.06.14, בשל כניסתו של הנתבע להליכי פש"ר וכאשר המנהלת המיוחדת התנגדה לבקשת הנתבע, החייב, להמשיך ולנהל את התביעה, שכן לא הניח את דעתה באשר לשאלה כיצד בכוונתם לשלם הוצאות משפט ככל והתביעה תדחה ואלו יוטלו עליו, וכיצד בכוונתם לשלם את שכר טרחת עורך דין.

      40. ביום 29.06.16 נחתם כמפורט לעיל ההסכם בין המנוח לבין הנתבע. בהסכם לא מוזכרים חובות של המנוח לנתבע.

      41. ביום 29.11.17 פנה הנתבע לתובעת 7 במכתב ערוך וחתום על ידי עורך דין מטעמו (עו"ד מאיר קורן), שכותרתו "אוחנה סלומון – תמורה בגין ביצוע עבודות בבניין בירוחם שבבעלות ב.ש.  ז"ל – גוש xxx חלקה xx (להלן: "הנכס"). באותו מכתב נטען כי הנתבע ביצע עבור המנוח עבודות בנייה ושיפוצים על פי הזמנתו במבנה הנמצא במרכז מסחרי ירוחם ואולם לנתבע טרם שולם המגיע לו. באותו מכתב דרש הנתבע סך של 350,000 ₪ (המכתב צורף לכתב ההגנה).

      42. התביעה נשוא פסק דין זה, תביעת הפינוי של התובעים, הוגשה ביום 15.07.21.

      43. לאחר הגשת התביעה שלפני, הוגשה ביום 01.02.22 תביעה על ידי הנתבע כאן, נגד התובעים כאן לתשלום סך של 268,000 ₪, בגין ביצוע עבודות בניה בנכס, וכן בגין ביצוע עבודות בדירת המנוח. התובע שם, הוא הנתבע כאן. טען באותה תביעה כי המנוח היה חב לו כספים עבור שיפוץ דירתו, והוא התחייב לפני הנתבע, לקיים ביניהם שותפות בנכס, כאשר לאחר השיפוץ, ולאחר הפעלת העסק על ידי הנתבע, יתחלקו הצדדים, באופן שהנתבע יקבל שליש מהרווחים, לאחר ניכוי הוצאות.

        עוד טען הנתבע (הוא התובע שם), כי במשך השנים האחרונות ביצע עבודות נוספות בנכס - עבודות חשמל, קירות גבס, חלונות מסביב למבנה קומה א' וכן גלריה, כל העבודות בקומה א' בשטח של 400 מ"ר.

      44. כבר כעת ניתן לומר כי הנתבע (התובע בשתי התביעות המפורטות לעיל), טוען טענות סותרות בשני כתבי התביעה שהגיש. בתביעה משנת 2011 טוען כי שיפץ הן את קומת הקרקע והן את קומה א', טרם הגשת התביעה, היינו טרם חודש 10/11, ואילו בתביעה משנת 2022 טוען כי את קומה א' שיפץ רק בשנים האחרונות טרם הגשת התביעה בשנת 2022.

      45. בעדותו בבית המשפט של הנתבע לפני, טען הנתבע כי בתביעה משנת 2011 תבע רק בגין השיפוץ שביצע למטה: "ש. אתה בחודש אוקטובר 2011 הגשת תביעה על השיפוץ שעשית 295,000? ת. של הבית וגם הלמטה ולא למעלה. כלומר הלמעלה שיפצתי את זה לפני 28 שנים, 30, לא זוכר.." (פרו' עמ' 16 שורות 13 – 15).

        עיון בכתב התביעה מעלה באופן ברור כי כבר בתביעה שהוגשה בשנת 2011 נדרשו כספים הן עבור השיפוץ שבוצע בקומת הקרקע והן עבור השיפוץ שבוצע בקומה א'.

      46. להשלמת התמונה אציין כי התביעה הנ"ל, משנת 2022, (המתנהלת אצל כבוד השופטת קויפמן), מעוכבת עד לסיום בירור התיק שלפני.

        בקשה לאיחוד התובענות שהגיש הנתבע, נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 03.05.22.

         

        דיון והכרעה

      47. מהעדויות והמסמכים שהוצגו לפני עולה כי הנתבע מחזיק בנכס או בחלקים ממנו מאז 06/16, והחל ממועד פטירת המנוח – 15.09.17 – מחזיק בכל הנכס, היינו במשך כמעט 6 שנים עד היום (!!!).

      48. אין מחלוקת שהנתבע לא שילם בשום שלב למנוח או לתובעים דמי שימוש ראויים עבור אחזקתו בנכס.

      49. הנתבע טוען והעיד על כך שההסכם שנכרת בינו לבין המנוח נכרת תוך כוונה שברווחים מהמועדון יסולק חובו של המנוח אליו.

        עיון בהסכם מעלה כי נקבע שם שהנתבע ינהל את העסק "משחקי חברה" הנמצא בנכס, ובתמורה יקבל שליש מההכנסות החודשיות, וזאת לאחר ניכוי כל ההוצאות על הנכס, כולל מיסי עירייה, מים, חשמל או כל הוצאה אחרת, הקשורה לניהול הנכס. בהסכם אין כל התייחסות לחובות ואין כל התייחסות לגובה החובות.

      50. מאז פטירתו של המנוח הנתבע לא שילם לתובעים דבר מכוח ההסכם שנחתם בינו לבין המנוח (פרו' עמ' 17 שורות 8 – 9).

      51. המנוח טוען כי בתקופה שהמנוח נפטר עוד ישב במקום שוכר בשם תומר לוי אשר שכר את המקום עד 3 חודשים לאחר פטירת המנוח, וכי כל אותה עת, עד לפטירת המנוח, העביר למנוח חצי מדמי השכירות (ראה סעיפים 8 וכן 17 לתצהירו המאוחר). הנתבע אולם לא הציג לבית המשפט הסכם עם אותו שוכר, תומר לוי, ולא הביא אותו לעדות ולא ידוע עד מתי ישב בנכס. הנתבע גם לא הציג אסמכתאות לכך שלפני מותו של המנוח, הוא העביר אליו את הכספים שהתקבלו מאותו שוכר. לא ידוע גם מה גובה דמי השכירות ששילם אותו שוכר.

      52. הנתבע לא חשף כמה זמן ניהל "משחקי חברה" בנכס, כמה הרוויח מכוח ניהול משחקי החברה. כלומר, הנתבע לא חשף כמה הרוויח מכוח השימוש שלו בנכס. הנתבע טוען שהיו לו רק הפסדים אולם לא הציג על כך כל אסמכתא.

        ראו מה כתוב בסעיף 30 לתצהירו המאוחר: "..לאחר פטירת המנוח ישבתי בנכס על פי הוראת אדמית ניסיתי לנהל שם משחקי חב' שהסתיימו בהפסדים כך שלא העברתי דבר ליורשים כי לא הרווחתי דבר". הנתבע גם לא פירט כמה זמן התקיימו במקום "משחקי חברה".

      53. הוכח כי הנתבע אינו משלם מיסי עירייה בכל אותה תקופה במהלכה מחזיק בנכס (ראו חקירתו הנגדית של הנתבע בפרו' עמ' 15 שורות 9 – 11 ובשורות 23 – 25, וראו גם סעיף 11 לתצהירו המאוחר).

      54. מאחר והנתבע לא הראה כמה כספים קיבל מאותו שוכר, מר תומר, וכמה כספים הרוויח מניהול במקום של משחקי חברה וגם לא הציג אילו מיסים היו באותה תקופה על הנכס –הרי שלא ידוע כמה כספים שלשל הנתבע לכיסו מאז חתימת ההסכם ו/או מאז פטירת המנוח.

      55. בדיון שהתקיים בתיק זה טען המנוח כי הפסיק את העסק שנקרא משחקי חברה בגלל הקורונה.

        וראו דבריו: "...הפסיקו את העסק שנקרא משחקי חברה. לשאלת בית המשפט זה הופסק על ידי הרשויות בשל רישיונות. לשאלת בית המשפט לפני מספר חודשים זה הפסיק. שולם למנוח על פי ההסכם עד ספטמבר 2017. לשאלת בית המשפט למי שילמנו את ה – 2/3 לאחר פטירתו. בתקופת הקורונה זה בכלל לא עבד. בתקופת הקורנה. לא עבד..". (פרו' עמ' 1). יש לזכור שהמנוח נפטר ביום 15.09.17 ואילו הקורונה התחילה בכלל בשנת 2020.... וראו בעניין זה גם את חקירתו הנגדית של הנתבע: "ש. בדיון הקודם נשאלת על ידי השופטת האם הרווחת כסף בגין אותו הסכם, שני שליש, לאחר פטירתו של רפי, ועו"ד מטעמך אמר בתקופת הקורונה לא עבד, הוא נפטר בשנת 2017 והקורונה לא הייתה פה לפני שנת 2020, בשנתיים האלה שילמת למישהו כסף? ת. למי הייתי צריך לשלם? לשאלת ביהמ"ש נכון שאני לא שילמתי ואני חושב שאני לא צריך לשלם וחייבים לי כסף" (פרו' עמ' 15 למעלה).

      56. הנתבע גם לא הראה בשום צורה כי קודם לפטירתו של המנוח הוא העביר אליו כספים כלשהם על פי ההסכם. הנתבע העיד שעשה כן (ראה פרו' עמ' 15 למעלה גם כן), אולם לא הציג על כך כל אסמכתא.

      57. עיון בתמלול השיחה בין הנתבע לבין התובע מס' 3 (אשר התקיימה לפי הצהרתו של התובע 3 ביום 12.04.21), מעלה כי הנתבע טען בפני התובע מס' 3 שמסר את המפתחות לגורמים עבריינים להם היה חייב כספים. כלומר מהתמלול עולה לכאורה כי הנתבע השתמש במקום על מנת לשלם את חובו לגורמים עבריינים. הנתבע לא פירט כמה חייב לאותם גורמים טרם מסר להם את מפתחות הנכס וכמה חב להם לאחר מסירת מפתחות הנכס, אולם עולה כאמור כי השתמש בנכס על מנת לשלם את חובותיו. ראו דבריו: "אני רוצה..המקום הזה אני כבר אני חייב הרבה כסף שמה. ונתתי לאנשים אחרים מדימונה מבאר שבע. הם מחזיקים לי את המקום...לקחתי מהם הם באו ואמרו לי אם אתה לא נותן את המפתחות, של המקום ואין לך כסף, תן לי את המקום הזה בינתיים עד שתגמור את המשפט שלך. אני הולך להשכיר את המקום אומר לי...אני הייתי חייב כסף לאנשים... (ראה עמ' 3 לתמלול). ובהמשך: "..האנשים האלה שנתתי להם את המפתחות, זה יותר גרוע מעורך דין, לא מפחדים לא מהמשטרה, לא מאף אחד.." (עמ' 11 לתמלול).

      58. אף אחד מהצדדים לא הניח לפני מה הם דמי השימוש הראויים עבור הנכס, אולם כאמור לעיל, אין מחלוקת, שהנתבע לא שילם דבר לתובעים מאז פטירת המנוח, בגין אחזקתו בנכס. וראו בעניין זה דברי ב"כ התובעים במהלך קדם המשפט: "..שכר הדירה הראוי, גם אם יהיה 2,000 ₪ לחודש, תעשי חישוב כמה זה כפול השנים. אם ניקח 2,000 לחודש, זה 150,000 ₪.." (פרו' עמ' 2).

      59. מהמסמכים והראיות שלפני עולה כי כל העבודות נשוא הדרישות הכספיות של הנתבע הסתיימו לכל המאוחר, לשיטתו של הנתבע בעצמו, בשנת 2011, כאשר אף עלה שחלק הארי שלהם הסתיים קודם לכן – ואפרט בהמשך.

        הנתבע טוען כי ביצע עבודות גם בשנים מאוחרות יותר. אולם טענה זו לא מתיישבת עם המסמכים שלפני.

        בתביעה דנן טען הנתבע כי התובע חב לו בגין השיפוצים בנכס סך של 225,625 ₪ (זאת מבלי לצרף סך של 55,000 ₪ בגין עבודות בתוך הבית הפרטי של המנוח) (ראה בעניין זה עמ' 40 לסיכומים, סעיף 5). בתביעה שהוגשה בשנת 2011 (כאשר המנוח היה עוד בחיים), טען הנתבע כי המנוח חב לו סך של 295,000 ₪. גם שם נרשם כי המנוח חב לו 55,000 ₪ בגין העבודות בבית הפרטי, ומכאן שבתביעה שהוגשה בשנת 2011 טען הנתבע שעלות העבודות שביצע בנכס הן בסך של 240,000 ש"ח ₪. מכאן שהסכומים שדורש היום בגין העבודות בנכס ודרש בשנת 2011 הם קרובים, מכאן שהטענה כי ביצע עבודות נוספות בשנת 2016 אין בהן ממש, שכן אם אכן היה בטענה ממש, סביר שהסכומים בהם היה נוקב התובע בתביעה דנן היו גבוהים יותר.

      60. בשום מקום בתצהיריו של הנתבע (הן בתצהיר המוקדם המאוחר), לא נרשם בדיוק אילו עבודות ביצע הנתבע בנכס, ומה הרכיב בנכס, ומתי בוצע כל דבר ודבר. בתצהירו המוקדם של הנתבע אין שום פירוט לגבי העבודות שבוצעו על פי טענתו. בתצהירו המאוחר מפנה הנתבע למה שנרשם בחוות דעת המומחה וטוען כי ביצע הכל בקומה א' – את הגג של המבנה, הקירות, החלונות, תריסים. הדברים נאמרים באופן כללי בלבד מבלי לפרט מה בדיוק נעשה, באיזה חומרים השתמשו, מי בעלי המקצוע שסייעו ככל וסייעו. הנתבע ציין כי את החומרים רכש המנוח, וגם ציין מאיזה חנות, אולם לא הביא מאותה חנות בשום שלב אסמכתאות, קבלות, שיראו מה נרכש לצורך העבודות ומה הרכיב בנכס וכיוצ"ב.

        מר שרשם השמאי ביליה בתצהירו נרשם על סמך מה שמסר לו הנתבע שכן השמאי הגיע לנכס זמן רב לאחר שהשיפוצים הסתיימו. לא צורפו גם קבלות/חשבוניות ששולמו לבעלי מקצוע שונים. הנתבע גם לא ציין אילו בעלי מקצוע שונים היו במקום. האם הנתבע הוא גם קבלן, גם אינסטלטור, גם חשמלאי, גם רצף ועוד? אין ולו אסמכתא אחת לגבי היקף השיפוצים, טיב השיפוצים, עלות השיפוצים.

      61. לכך אוסיף כי המועדים של ביצוע השיפוצים כלל אינם ברורים. הנתבע כאמור טען שביצע שיפוצים גם בשנת 2016 טענה שאינה מתיישבת כאמור, עם עלות השיפוצים לה טוען בתביעה דנן, למול הסכומים שדרש בתביעה משנת 2011.

        התובע 3 בכלל העיד כי הקומה למעלה נבנתה לפני כ – 27, 28 שנים, ולא כפי שהנתבע טוען (פרו' עמ' 6 שורות 16 – 22).

        גם הנתבע עצמו העיד כי שיפץ את קומה א' לפני 28 שנים, או 30 (פרו' עמ' 16 שורות 14 – 15), ומציין כי החוב הוא מאותם שנים. ראו גם פרו' שורות 22 ואילך: "...אני עבדתי שם לפני 32, 33 בניתי את המבנה הזה, כל הגג, כל מה שהיה בפנים. היה לנו סכסוך שלא שילם לי את ה – 120, או 130 שצריך לשלם לי. הסתכסכנו, יצא לנו זבל ואז הוא קרא לי עוד הפעם. אמרתי לו רפי מתי אנחנו סוגרים את הפינה הזו, אין לך מה לדאוג, איך שאני מוכר את המבנה חצי מליון שקל אני נותן לך. ועוד הפעם הסתכסכנו ועוד הפעם ואז בפעם האחרונה שיפצתי את המקום, חצי חצי..".

        לעומת זאת, לשמאי מטעמו, אמר הנתבע כי ביצע את כל העבודות בשנת 2016 בכלל... ראו בעניין זה סעיף 13.1 לחוות דעתו של השמאי שם הוא מציין כי מטרת השומה היא לשום ולקבוע את עלות מרכיב העבודה אשר הושקעה בנכס לנכון למועד תוספת הבניה בשנת 2016 בה נכח ובצע הנתבע את התוספת בנכס הנדון. כאשר התוספת הוגדרה על ידו בעמ' 26 בין היתר בניית קומה א' לרבות הקמת התקרה והקמת גג. כל זאת כאשר הנתבע העיד כי ביצע את הבנייה הזו לפני 32,33 שנים... (ראה הציטוט לעיל). הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית, כיצד אמר לשמאי מטעמו שביצע את הבניה בשנת 2016 ואולם הוא לא ידע להשיב על השאלה הזו וציין כי "אולי השמאי טעה" (פרו' עמ' 16 למטה, פרו' עמ' 17 למעלה).

        חוות הדעת ניתנה לפי ערכים של שנת 2016 אולם עולה כי החלק הארי של השיפוצים בוצע בכלל לפני כ – 30 שנה.

        (בהסכם השכירות שנחתם עם וועד עובדי הבנייה בשנת 2016 אכן דובר על שיפוצים בנכס אולם לא ברור כלל האם מדובר באותם שיפוצים נשוא התביעה. לא ברור גם האם השיפוצים אכן בוצעו).

      62. לפי חוות דעתו של מר ביליה, חלק הארי של העלויות שרשומות בחוות דעתו הן עבור שיפוץ הקומה העליונה (ראה פרו' עמ' 22 למעלה), היינו חלק הארי של טענות הנתבע הינן בגין עלויות של שיפוץ שבוצע לפני כ – 30 שנה

      63. דווקא עדותו של מר חסון, אשר חתום על מסמך שכותרתו "תצהיר מהנדס – בקשה להיתר למבנה קיים בדיעבד" – מסמך שהוגש ללא תאריך, חיזקה את המסקנה שהשיפוצים נשוא התביעה בכלל בוצעו לפני למעלה מ- 20 שנה שכן הלה ציין שעבד בשיקום שכונות לפני 22 שנה, בשנת 2000, 2001 (פרו' עמ' 20 שורה 17). נכון שהמסמך הנוסף שהוגש בחתימתו, לכאורה נושא תאריך 01.11.16 אולם מר חסון העיד שבכלל לא עבד בעירייה באותה עת, כך שלא ניתן להסתמך על אותו מסמך.

      64. מר אזולאי שהעיד מטעם הנתבע, העיד על כך שהנתבע ביצע שיפוצים בנכס "שיפוצים נרחבים". אין כל פירוט בתצהירו מה בוצע, מתי בדיוק בוצע, האם הנתבע ביצע בעצמו או באמצעות פועלים, וכיוצ"ב. וראו בחקירתו הנגדית כאשר נשאל מתי בוצעו השיפוצים ענה שאיננו זוכר. וכאשר נשאל האם זה היה לפני 5 שנים או יותר, גם אז ענה שאיננו זוכר.

        גם מר אבי אלוש העיד כי בוצעו במקום עבודות כאשר בסעיפים 6 ו- 7 תאר באופן כללי את העבודות שבוצעו. גם עד זה לא ידע בחקירתו הנגדית להגיד מתי בוצעו העבודות.

        מר אוחנה אליהו העיד כי ראה את הנתבע עובד במקום, גם הוא לא ידע להגיד בדיוק מה ביצע הנתבע ומתי.

      65. הנתבע צירף הסכם שערך המנוח עם מתכנן יועץ בשם סבן שלמה, כאשר רשום שם שהנתבע שילם סך 14,000. הנתבע אולם לא הצהיר בעניין זה דבר בתצהירו ולא ברור מדוע שילם את הסך האמור.

      66. הנתבע הגיש את חוות דעתו של מר ביליה אשר הינה כללית ותאורטית, הנתבע ציין בסעיף 4 לתביעה שהגיש בשנת 2011 כי הוא קבל שיפוצים למבנים פרטיים ומסחריים בירוחם. הנתבע אולם לא הביא העתקי הסכמים שחתם באותן תקופות ולא העיד כמה גבה בגין שיפוצים או משהו דומה. הנתבע גם לא פירט כמה שעות וכמה ימים עבד בנכס.

      67. כך או כך עיון בתמונות שצירפו התובעים מעלה הזנחה מוחלטת בקומה א' (התובע 3 ציין כי לא נתנו לו לצלם את קומת הקרקע).

        לכך אוסיף כי אין חולק כי לא התקבל כל היתר לקומה א' (ראו סעיף 10.2 לחוות דעתו של מר ביליה).

         

        מה עולה מכל הנ"ל

      68. הנתבע לא הוכיח בכלל שיש חוב כלפיו. בהסכם שנכרת בין הנתבע לבין המנוח, אשר נכרת לאחר הגשת התביעה בשנת 2011, כלל לא מוזכר חוב כלשהו של המנוח לנתבע.

      69. כך או כך, הנתבע לא הצליח להוכיח איזה שיפוצים בדיוק בוצעו ומתי בוצעו.

      70. בשעה שהנתבע לא הוכיח מה בדיוק ביצע ומתי הרי שלא הוכיח את העלות של השיפוצים.

      71. עולה לכאורה שהחלק הארי של השיפוצים בוצע בכלל לפני כ – 30 שנה.

      72. הנתבע לא הוכיח כמה כספים שולמו לו על ידי השוכר שהיה במקום לאחר פטירת המנוח וכמה כספים הרוויח כאשר ניהל במקום משחקי חברה לאחר פטירת המנוח. כלומר, גם אם היה חוב, הנתבע לא הראה כמה שולם לו בינתיים.

      73. הנתבע גם לא הוכיח כמה כספים שולמו לו על ידי השוכר שהיה במקום טרם פטירת המנוח, וכמה העביר למנוח, ככל והעביר.

      74. הנתבע מחזיק בנכס שנים רבות ולא משלם מיסי עירייה.

      75. הנתבע מחזיק בנכס 6 שנים כאשר לא הוכיח שלאחר אותה אחזקה ממושכת עדיין נותרו חובות כלפיו.

      76. הנתבע הגיש תביעה בעבר לקבלת כספים המגיעים לו. המנוח טען בכתב ההגנה בצורה נחרצת שלא מגיעים לנתבע כספים כלשהם. הנתבע לא המשיך לנהל את התביעה בשל כך שנכנס לפשיטת רגל. לאחר שנמחקה אותה תביעה נכרת כאמור הסכם בין המנוח לבין הנתבע בו כלל לא מוזכרים החובות הנטענים.

        הנתבע חידש את התביעה רק לאחר שהוגשה נגדו תביעת פינוי.

      77. לכל האמור אוסיף כי הוכח שהנתבע החזיק גם בקומה א' וגם בקומת הקרקע, על אף שטען שלא מחזיק בקומה א'...

      78. כל הנ"ל מביאים אותי לקבוע שלנתבע אין זכות עיכבון על הנכס. כל הנ"ל מביאים אותי לקבוע שהנתבע הפעיל את זכות העיכבון בחוסר תום לב. הנתבע מעולם לא נתן לתובעים פירוט ראוי וברור של החובות הנטענים. הנתבע החזיק גם בקומת הקרקע וגם בקומה א', ועיכב אותן. הנתבע לא גילה בשום שלב כמה כספים קיבל כתוצאה מאחזקתו את הנכס. הנתבע מחזיק במקום ולא משלם את המיסים. הנתבע מחזיק את הנכס בגין חובות בגין עבודות שביצע לפני 30 שנה ולמצער לפני 12 שנים (ככל ובוצעו בשנת 2011).

      79. אני דוחה את הטענה כאילו המנוח ישב במקום ברישיון של התובעת מס' 7. חוץ מטענות בעלמה של הנתבע, הדבר לא הוכח בשום צורה. הנתבע בחקירתו הנגדית טען שיש לו הקלטות עם התובעת 7 והוא ישמיע אותם (פרו' עמ' 17 למטה), אולם הקלטות נטענות אלו לא הוגשו לתיק עד היום הזה.

        לכך אוסיף כי התובעת 7 הינה אחת מתוך 7 יורשים, כאשר לפי עדותו של התובע 3 שלא נסתרה, הוא ניגש לנתבע מיד בסוף ה – 30 לפטירת המנוח, וביקש את המפתחות של הנכס, מכאן שהנתבע היה צריך להבין באותו מועד שאין לו רשות של היורשים, התובעים, לשבת במקום (פרו' עמ' 5 למטה). כך או כך, בכל מקרה, כאשר הוגשה תביעה זו על ידי התובעים, וביניהם התובעת 7, היה צריך להיות ברור לנתבע שגם אם ניתנה לו רשות בעבר להחזיק בנכס, ככל וניתנה, הרי שרשות זו אינה נתונה לו עוד.

         

        לסיכום

      80. אני מורה לנתבע לפנות את הנכס נשוא התביעה.

      81. הפינוי יבוצע תוך 30 יום מהיום.

      82. הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 15,210 ₪. התיק נוהל עד תומו, התקיימו 3 דיונים (קדם משפט וכן שני מועדי הוכחות), כמו כן הוגשו סיכומים.

      83. הנתבע ישיב לתובעים אגרות ששולמו על ידם תוך 30 יום מיום דרישה.

      84. הודע לצדדים הזכות להגיש ערעור על פסק הדין במועדים הקבועים בחוק.

      85. המזכירות תשלח לצדדים.

         

         

         

         

        ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ג, 09 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

         

        Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ