האם נכון שנרשם ממצא של PVD בעין ימין?
המומחה השיב:
"באותה בדיקה רשום כי בזגוגית עין ימין היה PVD (כלומר הפרדות זגוגית אחורית) מבלי להיכנס לכל פירוט של מיקום או מידת צפיפות או גודל של אותה עכירות בזגוגית".
ג.אם כן, האם קיימת אפשרות שבדיקת התובעת באמצעות עדשה 3 מראות, היא שסייעה למומחה לאבחן בבדיקה השנייה את הממצא של PVD שלא נצפתה בבדיקה הראשונה?
המומחה השיב:
"זאת שאלה היפותטית. ראשית יתכן מאד שהרופא בדק עם עדשה כזאת גם בבדיקה הקודמת שאותה בצע לאחר הרחבת אישון מרבית ובה רשם תיאור של ממצאים בהיקף הרשתית על מנת לחפש ולשלול אפשרות של נזק בהיקף הרשתית בעקבות אותה חבלה. חוץ מזה על מנת לראות את הפרטים הדרושים בהיקף הרשתית חייבים להשתמש בעדשה ASPHERIC LENS או בעדשת THREE MIRROR. ישנם מומחים רבים למחלות רשתית שמזמן לא השתמשו בעדשת 3 MIRROR ומאבחנים בדרך שגרה בצורה קלה את מקרי ה-PVD. מסיבות אלה התשובה לשאלה זאת אינה יכולה להיות אלא ספקולטיבית ללא ביסוס של ממש."
ד.אם תשובתך לשאלה א' בחיוב, האם מכאן שיש סיכוי שה-PVD התפספסה בבדיקה הראשונה ולא זוהתה עת השתמש המומחה בעדשה רגילה?
המומחה השיב:
"בכל מקרה של ניסיון להבין מהלך והגיון של טיפול במקרה רפואי נתון צריך להסתכל לתמונה השלמה. האנמנזה- כלומר תיאור ה"סיפור של התלונות" שרופא מקבל מהחולה (ללא שימוש בשאלות מנחות מצדו של הרופא) היא מאד חשובה והתגובה של הרופא תלויה במידה רבה באותה אנמנזה. בבדיקה השנייה הרופא - שלפי קריאת החומר התנהג בצורה אחראית מאד זהירה- הוסיף בפעם השנייה גם שימוש בעדשת 3 MIRROR עקב הסיפור החדש של הופעת נקודות/ קוים הנעים בעין. זאת גם הסיבה שבסוף הבדיקה בנוסף לרשום שיש לפנות לחדר מיון בכל החמרה של התלונות- כפי שרשם למעשה בלי כל סיבה אובייקטיבית גם בתום הבדיקה הראשונה- הרופא רשם פסקה שלמה שמסבירה בפירוט את התלונות ההיפותטיות שיכולות לבשר החמרה לכיוון קרע ברשתית".
ה.האם (בנוסף או לחלופין) ייתכן שנגרמה PVD עקב הפגיעה אך היא הייתה קטנה ולכן התפספסה בבדיקה הראשונה ולא זוהתה, ואילו עד לבדיקה השנייה, הבעיה התרחבה ולכן אותרה בבדיקה השנייה?
המומחה השיב:
"זאת שאלה היפותטית של מצב שרק קוסם יכול לנחש. אוכל רק לרשום את הידע והניסיון שלי המבוסס על עשרות שנים במקצוע זה וקריאת מאמרים בספרות הרפואית. הפרדות זגוגית אחורית יכולה להיות חלקית כלומר רק אזור מסוים של פני הזגוגית האחוריים מתרחק מהקרבה לרשתית- וזה קורה ברוב המוחלט של המקרים בדרך כלל בצורה ספונטנית (ללא כל סיבה נראית לעין) או מופיעה הפרדות מסיבית נרחבת כמעט שלמה או שלמה של פני הזגוגית. מצב כזה הוא דרמטי מלווה בדרך כלל בחבלה רצינית או לחילופין מופיע בעקבות התפתחות איטת משך תקופה ארוכה מאד של הפרדות קטנה אזורית. הפרדות שלמה היא מלווה בתלונות קשות של ראית הבזקים לעתים עם הופעת ראית ניצוצות והפרעה משמעותית בראיה. הרוב המוחלט של מקרי הפרדות הרשתית שמתוארים ברוב העיניים של האוכלוסייה הבוגרת הם בדרך כלל מקרים שמופיעים ללא כל רקע חבלתי אלא כתוצאה של השתנות עקב הגיל של המבנה הסדור של הסיבים המהווים את נוזל הזגוגית".
ו.האם לאור העובדה שהתובעת חזרה לבדיקה כעבור 10 ימים בלבד לאחר בדיקתה הראשונית התקינה לכאורה, עם החמרה בתלונותיה, יכולה להעיד בסבירות גבוהה על התקדמות של היפרדות הזגוגית שכבר החלה לאחר החבלה? שימת לבך כי הרופא המומחה הביע חשש ממקרה של החמרה והנחייתו הכתובה אליה הייתה לפנות מיידית לבדיקה במיון. "
המומחה השיב:
"הרופא רשם את אשר רשם בסוף הבדיקה עקב הצורך להתגונן מאפשרות -קלושה אמנם- מתביעת מזיקים/ רשלנות רפואית ומתפתחת הפרדות רשתית בעתיד והחולה פונה לבית משפט למרות המשפט שנרשם כבר בתום הבדיקה הראשונה- ללא כל ביסוס על ממצא אובייקטיבי כלשהו- לפנות לחדר מיון בכל הרעה במצב. משפטים אלה שהוספו בנוסף למשפט זה באו כדי להגן על הרופא לאור האופנה של השנים האחרונות לנסות להאשים את הרופא בכל הזדמנות. יחד עם זאת במשך 10 ימים יתכן שינוי מסוים במצב הפרדות הזגוגית אך הסיכוי קטן עובדה היא כי בין המצב בתום הבדיקה השנייה והמצב כעבור חודש ויותר עד לבדיקות הבאות לא חל כל שינוי או הרעה ולכן להניח כי חל שינוי בין הבדיקה הראשונה והשנייה כי זה נוח למישהו להניח את זה כדי לבסס הנחה מסוימת.... זה לא עומד במבחן ההיגיון. יחד עם זאת מבחינה "תיאורטית" זה יתכן במידת מה אך אין כל הוכחה לזה".
ז.האם לאור התשובות לשאלות האמורות יש שינוי בחוות דעתך ובשים לב לכך שלא נדרשת קביעת קשר סיבתי "מוחלט" בין החבלה וההפרדות, כי אם קביעת הקשר יכולה להיות ברמת סבירות העולה על 50%. היינו יותר סביר מלא סביר שקיים קשר סיבתי.
המומחה השיב:
"אינני יכול לקבל שיש סבירות גדולה ובוודאי לא סבירות מעל 50 אחוז גם לאחר קריאה של השאלות שנשאלתי על ידי בית המשפט- ומחשבה מעמיקה כי קיימת סבירות שה "חבלה" היא אשר גרמה להופעת הפרדות הזגוגית האחורית במקרה שלפניניו".
6.ביום 8.1.22 נעתר בית הדין לבקשה למינוי מומחה נוסף מהטעם ש"המומחה מצביע על תוצאות שונות באופן מהותי בין הבדיקה הראשונה הסמוכה לאירוע והבדיקה השנייה שבה הובחנה ההפרדות, ולעומת זאת בהמשך מציין בתמיכה לקביעתו, כי לא הודגמו שינויים בין הבדיקות שלאחר מכן נותרו". לאור הספק הקיים באשר לאופן ניהול הבדיקה הראשונה והשנייה הורה בית הדין, על מינוי ד"ר דותן שלמה כמומחה רפואי נוסף בתיק (להלן- המומחה השני).
7.לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה השני, עדכנה התובעת את בית-הדין בכך כי הייתה בטיפולו של ד"ר שלמה בעבר, על כן וחרף התנגדות הנתבע, החליט בית-הדין על מינוי מומחה נוסף במקום המומחה השני. כך שביום 9.4.22, מונתה ד"ר טובה מה-נעים כמומחית רפואית בתיק (להלן- המומחית השלישית).
8.להלן חוות דעתה של המומחית לצד התייחסותה לשאלות בית-הדין:
לצורך הנוחות נפרט תחילה את הדיון שערכה המומחית:
"המדובר באשה ילידת 1958 ללא מחלות עיניים ברקע. עברה נתוח ירוד בעין ימין ב -15-2 2018 במהלך תקין.
בתאריך 28-5-2019 נחבלה בפגיה מצעצוע. לפי תאור החבלה כפי שנקבע בעובדות המקרה נחבלה גם בעין ימין(מהמשקפיים שהרכיבה). לאחר יומיים נבדקה בשל החבלה הבדיקה הייתה תקינה. לאחר כ-12 יום מהחבלה פנתה שוב לבדיקה ומסרה בין היתר כי מאז החבלה רואה קווים בעין. בבדיקה נראה ממצא של Posterior Vitreous Detachment-PVD היכל להסביר את תלונותיה.
להלן הסבר קצר על PVD :PVD הוא תהליך של ניתוק החיבור הקיים באופן טבעי בין הזגוגית-הג'ל הממלא את חלל העין, לרשתית. PVD הוא תהליך נורמלי המתרחש עם הגיל ושכיחותן הולכת ועולה עם הגיל והוא קיים ב-53% מהאנשים מעל גיל 50. באנשים ללא כל "רחפנים", המתוארים לעיתים על ידי המטופל כזבובים, חוטים עכבישים וכדומה. בערך במחצית מהמקרים יש גם הבזקי אור. אחוז קטן מאלו המפתחים ACUTE PVD מתפתחים קרע/הור ברשתית בסמוך להופעת התהליך, הסיכון לקרע ברשתית קיים בעיקר בשבוע הראשון ועד ששה שבועות מהופעת ה-PVD. הסיכון היחידי בתהליך הוא התפתחות של באיכות החיים. בכל מקרה כאמור התהליך עצמו אם לא גרם לקרע או חור ברשתית אינו כהה או חודרת לגלגל העין, וניתוחי ירוד. במקרה שלפנינו לפי החומר שעמד בפניי לא מצאתי כי התפתח סיבוך כתוצאה מה-PVD.
פתולוגיה עינית, PVD קיים ב- 21% בעשור השישי לחיים, 43% בעשור השביעי לחיים ! 72% בעשור השמיני לחיים.. לערך ב-20% מהמקרים PVD הוא אסימפטומטי. לרוב התהליך הוא סימפטומטי- Acute PVD עם סימפטומים של ראיית "Floaters " או בעברית
קרע או חור ברשתית. אם מתפתח חור או קרע ברשתית יש לטפל בו בלייזר אחרת החור והקרע עלולים לגרום להפרדות רשתית .
במרבית המקרים אין מתפתחים חורים וקרעים כתוצאה מה-PVD והתהליך נותר סטטי ולא מסכן את הראייה. ההפרעה שיכולה להיוותר היא הפרעה כתוצאה מראיית הרחפן אך הרוב המכריע של האנשים מסתגל לתופעה תוך שבועות חודשים ללא כל הפרעה בתפקוד או מהווה סכנה לראייה ואינו גורם לירידה בראייה.
PVD הוא כאמור תהליך תלוי גיל, אך ישנם גורמים המעלים את השכיחות של PVD וגורמים להופעתו בגיל צעיר יותר, והם: קוצר ראייה ובפרט קוצר ראייה גבוה-מעל -6 דיופטר, חבלה כהה או חודרת לגלגל העין, וניתוח ירוד.
במקרה שלפניניו לפי החומר שעמד בפניי לא מתאי כי התפתח סיבוך כתוצאה מה-PVD.
א.מהו הליקוי של התובעת, כעולה מהחומר הרפואי?
המומחית השיבה:
"כעולה מהחומר הרפואי כעמד בפניי. הליקוי בעין ימין הוא Posterior Vitreous Detachment -PVD. לא מצאתי תיעוד בחומר שעמד בפניי לליקויים נוספים".
ב.האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע המתואר בעובדות המקרה?
המומחית השיבה:
"במקרה שלפנינו התובעת עברה נתוח ירוד אשר לכשעצמו מעלה את השכיחות של PVD- כפי שהוסבר לעיל. ברם, האירוע המתואר בעובדות המקרה-"מכה באמצעות הגה של מכונית (משחק ילדים) בפניה של הנובעת ועל המשקפיים שפגעו בעין ימין" היה ככל הנראה הגורם העיקרי שגרם להופעת ה-PVD במועד בו הופיע משום שלפי התיעוד התובעת פנתה לבדיקה יומיים לאחר האירוע קרי ב-30-5-2019 ושוב ב-10-6-2019 ואז נרשם שרואה קווים מול עין ימין מאז האירוע ובבדיקה נמצא PVD בעין ימין.
בשל סמיכות הזמנים בין האירוע המתואר בעובדות המקרה לבין ה-PVD אני סבורה שקיים קשר סיבתי בין האירוע המתואר לבין הליקוי הרפואי בעין ימין -שהוא PVD. התובעת נבדקה מספר פעמים ולא נמצא אצלה קרע או חור ברשתית."
9.לאחר מכן, העביר בית הדין למומחית שאלות הבהרה ביחד עם חוות הדעת הקדומות בתיק. להלן חוות דעתה של המומחית לצד התייחסותה לשאלות בית-הדין
א.בפנייתה הראשונה לרופא עיניים (30.5.2019), יומיים אחרי האירוע הנטען, טענה התובעת שקיבלה מכה בפניה מהגה של משחק ילדים. רופא עיניים מקופ"ח, ד"ר מסאלחה, מתעד בדיקת עיניים תקינה (כולל זגוגית: "נקייה") וגם הבדיקה הינה – ללא סימן של פגיעה ישירה בעין. בדיקתה של התובעת (כמו כל הבדיקות שנמצאות בתיקה) בוצעה בלי משקפיים ובעין הימנית חדות ראייתה הייתה 6/7, כמו כן – באותה הבדיקה לא התלוננה התובעת על הפרעות בעיניים אלא התלונה היתה: "לפני יומיים, נחבלה בטעות בפנים". האם העובדות לעיל, ביניהן היעדר של כל סימן בפגיעה ישירה בעין, חדות ראיה מלאה בלי משקפיים, נוסח האנמנזה, מובילים לכך שלא הייתה פגיעה ישירה בעין הימנית?
המומחית השיבה:
"העובדה שחדות הראייה היתה 6/7 (חדות ראייה מלאה ללא משקפיים)לא שוללת את החבלה בעין . עליי להדגיש כי הנושא המדובר כאן הוא PVD-כלומר הפרדות הזגוגית האחורית. תהליך זה לכשעצמו לא גורם לירידה בראייה.
באשר להעדר כל סימן לפגיעה ישירה בעין -נכון כי זה לא תומך בחבלה ישירה לעין אך גם לא שולל אותה.
מניסיוני בעבודה קלינית שנים רבות חבלות קהות בעין לא תמיד מלוות בסמני חבלה חיצוניים.
כמובן שאם יש סמנים חיצוניים זה מאשר קיום חבלה אך העדרם לא שולל אותה-הכל כתלות במנגנון החבלה.
במקרה שלפנינו נקבע על ידי בית הדין בעובדות המקרה כי :" אחד הילדים נתן מכה באמצעות הגה של מכונית (משחק ילדים) בפניה של התובעת ועל המשקפיים שפגעו בעין ימין".
ברור כי אינני מערערת על קביעת בית הדין כי התובעת נפגעה בעין ימין וגם, מנגנון החבלה המתואר בהחלט סביר ויכול להסביר חבלה בעין.
יתרה מכך עוד בתקופת ההתמחות ברפואת עיניים "חונכנו" כי יש לבדוק את הרשתית עם הרחבת אישונים אצל כל מטופל המגיע עם תלונה של חבלה העלולה לערב את העין אף אם אין סמני חבלה חיצוניים וזאת כדי לשלול פגיעה בזגוגית/רשתית.
וככל הנראה זו גם הפרקטיקה המקובלת אצל רופא העיניים שגם שבדק את התובעת יומיים לאחר החבלה. לפי הרישומים, הוא בדק את התובעת עם הרחבת אישונים וציין כי: "רשתית צמודה ללא סמני Commotio retina ". Commotio retina הוא ממצא המופיע בעת חבלה ברשתית והעובדה שהרופא ציין זאת במפורש על דרך השלילה מעידה כי הוא חשב על אפשרות כזו בעת הבדיקה ושלל אותה. לא נהוג לציין בבדיקה רפואית ממצאים שליליים שכן יתכן מספר עצום של ממצאים שליליים בכל בדיקה. נהוג לציין ממצאים שליליים הרלוונטיים לחשד למצב הקליני בבדיקה. זו לדעתי התמיכה החזקה ביותר לכך כי האפשרות של חבלה בעין במקרה שלפנינו סבירה והגיונית מבחינה רפואית . יתרה מכך, לדעתי העדר שלילה של אפשרות כזו הוא לא נכון מבחינה רפואית".
ב.התלונה הראשונה של התובעת "שרואה קוים מול עין ימנית", המתייחסת למצב של Posterior Vitreal Detachment, הייתה ב- 10.6.2019. אין סימני חבלה בבדיקה. תשומת לב למסמך מיום 28.07, אצל ד"ר רכטמן, בו מתועד מצבה של זגוגית העין השמאלית (FLOATERS). האם תוכלי להסכים שמועד תחילת התופעה של ה-PVD בעין הימנית יכל להיות (למשל) כשהתובעת פנתה בפעם השניה לד"ר מסאלחה, אז המצא PVD בעין הימנית (כשבבדיקה הראשונה ב-30.5.2019 הוא מתעד: זגוגית "נקייה"), או (למשל) בפנייתה של התובעת למיון ביה"ח בילינסון ב- 26.02.2018, 10 ימים אחרי ניתוח להסרת הירוד בעין הימנית כשהתלוננה על "תחושה של אי נוחות בעין ימנית, כמו עקצוצים, מלווה בתחושה לא ספציפית לראייה מימין: מרגישה שהעדשה זזה לה"?
המומחית השיבה:
"לא אוכל לשלול כי המועד של הופעת ה-PVD היה ב 10-6-2019. אין לי דרך לדעת מתי החל התהליך בדיוק, תהליך זה של PVD נמשך מספר ימים ושבועות והוא נעשה סימפטומטי לרוב כאשר יש ניתוק בין הזגוגית לראש עצב הראייה .
לגבי השאלה אם ה-PVD היה ב-26-2-2018: לא נרשם כי קיים PVD לכן לא ברורה לי השאלה . אם לא נרשם שהיה כיצד אוכל להניח שהיה ?
אדגיש כי התלונה שנרשמה בבדיקה ב-26-2-2018 לגבי עקצוצים ואי נוחות אינה תלונה אופיינית ל PVD שכן, התהליך של PVD אינן כואב ואינן מעקצץ".
ג.לתובעת יש מספר גורמי סיכון לגרימת התופעה של Posterior Vitreal Detachment: גיל, קוצר ראיה, ניתוח קטרקט. האם לדעתך הופעת התופעה של PVD בעין הימנית, כמעט שבועיים ימים אחרי האירוע הנטען, וגם קיומם של ה- floaters"" בעין השמאלית ללא הוכחה אובייקטיבית של פגיעה ישירה לעין, יכולים להצביע על תופעה שהתרחשה ללא קשר עם חבלה, בגלל תנאים תחלואתיים של התובעת?
המומחית השיבה:
"אני מסכימה כי לתובעת גורמי סיכון ל-PVD ובעיקר ניתוח ירוד, אך, מאחר וה-PVD הופיע במועד בו הופיע ולאחר חבלה בעין ארובה: אני סבורה כי לאירוע בעבודה יש תרומה להופעת ה-PVD במועד בו הופיע. ללא החבלה יתכן ולא היה מופיע או היה מופיע במועד אחר" .
ד.על פי הנתונים התובעת הרכיבה משקפיים, קיבלה מכה בפניה והמשקפיים פגעו בעינה. האם לדעתך קיים קושי ממשי ומוחשי להוכיח קשר סיבתי בהעדר כל סימנים מתועדים לפגיעה ישירה (שריטה, Iridodyalisis, Hyphema, Echimosis וכו'), ולבטח בהצטברות יתר הנתונים הפזורים בשאלות דלעיל (כגון ממצאי הבדיקה הראשונה)?
המומחית השיבה:
נענתה כבר בתשובות קודמות.
ה.בתיק זה ניתנו בעבר שתי חוות דעת. חוות הדעת של ד"ר דותן נפסלה בשל קשר קודם למומחה. חוות דעת נוספת ניתנה על ידי ד"ר כרמון ונקבע כי אינה ברורה וקיימת בה סתירה מסויימת. לפיכך נדרש מינוי נוסף. עם זאת מסקנתם של שני המומחים שונה.
המומחית השיבה:
"קראתי בעיון את חוות הדעת של ד"ר דותן ואת החוות הדעת והתשובה לשאלות ההבהרה של ד"ר כרמון ואני עדיין סבורה כי יש קשר סיבתי בין הופעת ה-PVD בעין ימין במועד בו הופיע לבין האירוע בעבודה .
עליי להדגיש שוב כי תופעה זו של PVD לאחר חלוף השלב החריף אינה מסוכנת, ואינה מקנה נכות וכי לפי החומר הרפואי שבידיי לא נותרה לתובעת נכות בגין האירוע הנ"ל".
תמצית טענות הצדדים
10.התובעת טוענת כי המומחית הרפואית האחרונה בזמן, קבעה באופן חד משמעי שאכן קיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגימה שממנה סובלת התובעת. עוד נטען, כי במקרה שבו המומחים שמינה בית הדין חלוקים בשאלת הקשר הסיבתי, ההלכה היא כי ספק יפעל לטובת המבוטחת.
11.הנתבע מנגד טוען כי שני מומחים שמינה בית הדין אשר שללו את קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגימה שממנה סובלת התובעת, ורק המומחית השלישית קבעה שאכן ישנו קשר סיבתי. לטענתו בחוות דעתה של המומחית השלישית ישנם שלושה "קשיים ממשיים ומוחשיים". הראשון - המומחית בקביעתה נתנה משקל מכריע לסמיכות הזמנים (בין האירוע לתלונת התובעת), ולא לקחה בחשבון משתנים נוספים בדומה לקודמיה. הגם העדרו של דיון, זאת בשונה מחוות הדעת הקודמות וכן הקשר הסיבתי נקבע בהתעלם מתיעוד רפואי קודם. הקושי השני - תשובת המומחה לשאלת ההבהרה השלישית הינה עמומה וכזו שמותירה את השאלה ללא מענה. הקושי השלישי - העדר התייחסות קונקרטית למובא בחוות דעת הקדומות שהועברו לעיונה ובכך הותירה שאלה זו ללא מענה. כמו כן הנתבע ביקש להשית הוצאות על התובעת בגין התנהלותה בעניין חוות הדעת השנייה. הנתבע אף העלה טענה חלופית בסיכומיו שלפיה יש למנות מומחה נוסף.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
12.בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נקבע:
79. בחוק זה, במבוטח –
"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;
"מחלת מקצוע" - מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עיסוקו במשלח ידו.
13.ההלכה הפסוקה באשר למעמדו של מומחה שמונה על ידי בית הדין היא כדלקמן:
"בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין". [דב"ע ל"ו/64- 0 המוסד לביטוח לאומי – שרף, פד"ע ז 461]
עוד נקבע:
"... חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן..." [עב"ל (ארצי) 345-06 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי בוארון, 15.5.2007]
14.במקרים בהם מונה מומחה רפואי נוסף, ובפני בית הדין עומדות שתי חוות דעת שונות ביחס לשאלת הקשר הסיבתי נקבע כי "יכריע בית הדין על פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, לפיהם ספק פועל לטובת המבוטח" [עב"ל (ארצי) 39612-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' סמיון מלניק, 11.11.2013; עב"ל (ארצי) 27849-09-13 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי ואנונו, 30.3.2015].
מן הכלל אל הפרט
15.נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וחוות דעת המומחה הגענו לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להתקבל. נביא טעמינו להלן.
16.ראשית, בניגוד לטענות הנתבע אין משקלן של חוות הדעת שבתיק שווה, כך שלאחר עיון בחוות הדעת הראשונה, הגענו למסקנה כי זו אינה ממצה ולצורך ההכרעה אנו נדרשים בחוות דעת נוספת. בחוות דעתו של המומחה השני, נתגלו ניגודי עניינים ולכן זו נפסלה, אומנם לאחר קבלתה אך מבלי שהופנו שאלות הבהרה כלשהן לכותבה ומבלי שתהליך זה מוצא. המומחית השלישית סיפקה חוות דעת מלאה וממצה ואף התמודדה עם שאלות הבהרה שהפנה הנתבע אליה. היא אף נחשפה לשתי חוות דעת שקדמו לה, וכן הצביעה על קיומו של קשר סיבתי. כך שבסופו של יום, מול בית הדין עמדה חוות דעת אחת (האחרונה בזמן), שהינה קוהרנטית ומקיפה ואין לנו שלוש חוות דעת שוות משקל. בהינתן המשקל המכריע שניתן בפסיקה לחוות דעתו מומחה בית-הדין, ומשלא ראינו סיבה לחרוג ממנה, אנו מקבלים את חוות דעתה של המומחית.
17.שנית, גם בהנחה ששתי חוות הדעת שהוגשו הן שוות משקל (דבר שלדעתנו אינו כך), הרי המגמה בפסיקה היא לאמץ את חוות הדעת שפועלת לטובת המבוטחת (ראו הפסיקה לעיל וגם סעיף 30 בפסק דין בהליך עב"ל 26487-09-17 פולנית נ' המוסד לביטוח לאומי (11.12.18)).
18.שלישית, לא מצאנו ממש בטענות הנתבע לעניין חוות דעת האחרונה בתיק. הקושי הראשון לדבריו הסתמכות המומחית על סמיכות הזמנים תוך התעלמות מהתיעוד הרפואי שקדם לאירוע. טענה זו דינה דחייה היות שהמומחית סקרה באופן נרחב את עברה הרפואי הרלוונטי של התובעת בחוות דעתה וכלל לא התעלמה ממנו כפי הנטען. המומחית עמדה על הסבירות לאור ההיסטוריה הרפואית אך ראתה לנכון כן להצביע על קשר סיבתי בין האירוע לפגימה בעינה של התובעת.
טענת הנתבע בהמשך (ס' 6 לסיכומיו) כי השילוב של העדר ממצא חבלתי יחד עם העדר תלונה מאת התובעת התואמת את סוג הפגיעה, אינה נכונה. המומחית הסבירה במענה לשאלת הבהרה "באשר להעדר כל סימן לפגיעה ישירה בעין -נכון כי זה לא תומך בחבלה ישירה לעין אך גם לא שולל אותה. מניסיוני בעבודה קלינית שנים רבות חבלות קהות בעין לא תמיד מלוות בסמני חבלה חיצוניים. כמובן שאם יש סמנים חיצוניים זה מאשר קיום חבלה אך העדרם לא שולל אותה-הכל כתלות במנגנון החבלה.".
לעניין העדר תלונה מאת התובעת התואמת את אופי הפגיעה, הרי שלהבנתו מדובר ב"אנמנזה שותקת" ולא כזו הסותרת את תלונות התובעת במועדים מאוחרים יותר.
הקושי השני לשיטת הנתבע הוא העדר מענה לשאלה 3 בשאלות ההבהרה. גם כאן לא שוכנעו כי השואל נותר ללא מענה. המומחית עמדה על גורמי הסיכון, (שלהזכיר הנתבע טען שלא התייחסה אליהן כלל), וקבעה כי אלמלא החבלה ספק אם ה-PVD היה מופיע בזמן שהופיע אם בכלל.
הקושי השלישי לטענת הנתבע הוא העדר התייחסות של המומחית לחוות הדעת שקדמו לזו שלה. עיון בשאלה הרלוונטית והתשובה מראה כי המומחית לא התבקשה לעמוד על השוני בין חוות הדעת אלא האם דעתה תשתנה בשל כך. הגם אם הנתבע סבר כי לא קיבל את מבוקשו, הלה ויתר על מיצוי הליך מינוי מומחה עת שלא ביקש להפנות שאלות הבהרה נוספות.
19.לבסוף, בקשת הנתבע למינוי מומחה נוסף דינה דחייה, בשל העיתוי שבו הועלתה בקשה זו וגם מהטעם שלא ראינו סיבה לסטות מקביעתנו לעיל. הגם לא ראינו לנכון לחייב את התובעת בהוצאות מינוי המומחה השני (חוות הדעת שנפסלה), יחד עם זאת אין מקום להשית על הנתבע הוצאות משפט חרף העובדה שקיבלנו את התביעה.
סוף דבר
20.אשר על כן, ולאור האמור בחוות הדעת, התביעה מתקבלת ואנו קובעים כי האירוע מיום 28.5.19, הינו פגיעה בעבודה אשר גרמה לתובעת חבלה בעין ימין.
21.אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ג, (25 יוני 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מאיר חן
נציג ציבור (עובדים)
|
|
שרון אלקיים, שופטת
|
|
חיים אפל
נציג ציבור (מעסיקים)
|