ב"ל 42802-09-14

1.לפניי ערעור כנגד החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) - להלן: "הועדה" אשר התכנסה בשני מועדים - 22/1/14 ו- 12/3/14 ואשר קבעה כי נכותו הצמיתה של המערער הינה 55% מיום 1/1/14.

הועדה התכנסה בעקבות ערר שהגיש המערער, כנגד החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה לו, עת התכנסה ביום 1/1/13, רק 28% נכות.

בנוסף לטענות המערער בנודע להחלטת הועדה, הוא הלין על כך שועדה לעררים לענין אי כושר התכנסה לאחר שהועדה קבעה את נכותו הרפואית וכך מנעה ממנו ערכאה אחת, של ועדה לענין אי כושר מדרג ראשון.

2.מהלך הדיון

בתאריך 9/2/15, היה קבוע דיון בעניינו של המערער, אלא שאיש מטעמו לא התייצב לדיון זה.

בתאריך 10/2/15, ניצל ב"כ המערער את ההזדמנות שניתנה לו על ידי ביה"ד והסביר את הסיבה לאי ההתייצבות הנ"ל - בלבול עם תיק אחר.

בכדי לא לעכב את הבירור בעניינו של המערער, קבע ביה"ד כי זה יוכרע על סמך כתבי טענות, סיכומים, תגובה ומסמכים ומבלי שיתקיים דיון ואכן, המשיב הגיש את סיכום טענותיו ביום 2/3/15 והמערער הגיב לסיכומים אלו ביום 26/3/15 ומשעשה כן, הבשיל, התיק, למתן פסק דין.

3.הערה מקדימה לענין הועדה לאי כושר

מעיון בטענות המשיב ובמסמכים שהוגשו עולה כי המערער נפל לכלל טעות עת סבר כי הוא הפסיד ערכאה אחת בנושא אי הכושר שכן הועדה מדרג ראשון, התכנסה רק לאחר שהועדה הרפואית לעררים קבעה לו 55% נכות רפואית, עובדה מחוייבת המציאות גם בשל כך שקביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון, שקבעה למערער, כאמור לעיל, רק 28%, כלל לא "העבירה" אותו את הסף מכוחו הוא היה זכאי לעמוד מול ועדה לענין אי כושר.

לפיכך הריני קובעת כי דינן של טענות המערער בענין זה, להידחות.

4.להלן, בתמצית, טענות המערער:

א.שגתה הועדה עת קבעה לו, בצורה לא מנומקת, רק 10% בגין סכרת (בהתייחסות המערער לטיעוני המשיב הוא ציין שהועדה קבעה לו 20%, אך הנכון הוא 10%) למרות שהוא התחיל לקבל טיפולי אינסולין ולכן היה מקום לקבוע לו 65%, נכות.

ב.טעתה הועדה עת קבעה לו, מבלי לנמק, רק 10% בגין דום נשימה בשינה למרות שהסעיף המתאים למצבו מקנה 40% ולמרות שהוא צירף חוו"ד, אשר גם אם נערכה בביתו, אין מקום להתעלם ממנה שהרי קופ"ח מעניקה שירות זה, בבית הלקוח, כדבר שבשיגרה.

ג.טעתה הועדה עת לא התייחסה לערר שהגיש.