כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.עסקינן בתובענה לתשלום דמי אבטלה אותה הגיש התובע כנגד הנתבע, אשר דחה את תביעתו לתשלום דמי אבטלה בנימוקים הבאים:

"לפי בדיקתנו לא עבדת אצל המעביד כהן הילה כשכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התייצבותך בלשכת שירות התעסוקה, ולפיכך לא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה דמי אבטלה".

2.התובע ורעייתו העידו בפני בית הדין במסגרת מסכת הראיות, אשר לאחריה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

3.לטענת התובע, עניינו של תיק זה באמינותם שלו ושל רעייתו. התובע ניהל עסק עצמאי למכירת בגדים, עסק בו הועסקה רעייתו כשכירה. בחודש 6/12 החליטה רעיית התובע לפתוח עסק משלה. במהלך חודש 12/12, עקב הפסדים לא צפויים בעקבות מבצע "עמוד ענן", סגר התובע את עסקו. לאור ידיעותיו בתחום מכירת בגדים, החליטה רעייתו להעסיקו יחד עם עובדת בכירה נוספת מעסקו שנסגר.התובע עבד בעסקה של רעייתו במשך שנתיים וחצי וקיבל את שכרו כמו כל יתר עובדי החנות כמופיע בתלושי השכר. רעייתו של התובע היתה בעלת העסק לכל דבר ועניין. לאחר למעלה מ-3 שנים החליטה רעיית התובע לסגור את העסק ופתחה עסק לעיצוב פנים. רעיית התובע פיטרה את כל עובדיה ובהם התובע באמצעות מכתבי פיטורים מסודרים ותשלום הכספים על פי חוק. רעיית התובע הינה אישה דעתנית המנהלת עסקיה בהתאם לכדאיותם הכלכלית, ובזמן שהתובע סגר את עסקו, שמחה לקבל לשורותיה שני עובדים בעלי ידע במכירת בגדים. התנהלותו של התובע בעסקה של רעייתו שיקפה את מעמדו כשכיר ואחריותו כללה אחריות המוטלת על מנהלי חנויות רבים.

לסיכום, ביקש התובע כי בית הדין יקבל את דבריו ואת דברי רעייתו.

4.לטענת הנתבע, נקבע בפסיקה כי כשמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה, יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של ההתקשרות או גרעינה עניינו ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה של העבודה או שמא תכליתה הינה רווחת כלכלית ומשפחתית.

התובע התנהג כשותף מלא, התנהל כעצמאי ונהג בחנות כבשלו, וזאת לצורך מיקסום הרווח של המשפחה כולה כיחידה כלכלית משפחתית אחת. התובע ורעייתו עבדו באותו שיתוף פעולה גם בחנויות שהיו בבעלותו של התובע וכן בחנות נשוא התובענה דנן, שרעייתו רק היתה רשומה כבעלים.

התובע הוא זה שניהל ותיפעל את העסק. התובע היה זה שמקבל עובדים ומפטר עובדים. בתלושי השכר אין התייחסות לנוכחות או לכל תנאי סוציאלי אחר כנהוג אצל עובדים שכירים. השכר היה משתלם באיחור לחשבון משותף של התובע ורעייתו. אין מדובר ביחסי עובד-מעסיק אלא בשותפות, ולפיכך יש לראות בתובע כעצמאי.

בנוסף, לא הוכחה סיבת הפסקת העבודה.

דיון והכרעה

5.בפרשת איואן חזר בית הדין הארצי על ההלכה במקרים כגון דא, עת קבע בהאי לישנא: