ב"ל 41741-06-14 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת ובעלה מקבלים גמלת הבטחת הכנסה מחודש 12/2009 ואילך. התובעת נבחנת בעילת שכר נמוך ואילו בעלה בעילת דורש עבודה.

2.בחודש ינואר 2014 קיבלה התובעת הפרשי שכר בסך 11,711 ₪ בגין התקופה שמחודש 1/2010 ועד 12/2013 (מכתב העירייה מיום 2.3.14, צורף לכתב ההגנה). בשל כך, עודכנו הכנסותיה ברישומי הנתבע מחודש 1/2010 ולתובעת נוצר חוב. הנתבע ציין בכתב ההגנה כי החליט לזקוף לתובעת חוב רק בחודשים שבהם הפער בין השכר קודם לעדכון לבין השכר המעודכן (שכר הכולל את ההפרשים לאותו חודש) היה מעל 10%. גובה החוב עמד על סך 26,629 ₪.

3.ביום 6.10.15 הודיע הנתבע כי הוועדה לבחינת חובות דנה בעניינה של התובעת והוחלט לבטל סך של 5,340 ₪ מהחוב. נכון ליום 3.11.14 עמד החוב על סך של 22,394 ₪ והוא קוזז בשיעור של 10% מגמלת הבטחת ההכנסה שמקבלים התובעת ובעלה (הודעת הנתבע מיום 3.11.14, פרוטוקול דיון מיום 4.11.15).

4.התובעת ציינה בפנינו כי לפני כשנתיים נפטר בנה הבכור ומאז מצבם הנפשי קשה. התובעת הוסיפה כי היא מפרנסת יחידה, התומכת בבנה הנשוי שאינו עובד ובבנה הנוסף שעובד במשכורות דחק. התובעת הוסיפה כי ההוצאות השוטפות גדולות מנשוא, והיא נמנעת מללכת לאירועים משפחתיים בשל קשיים כלכליים. נוכח האמור מבקשת התובעת לבחון בשנית את אופן היווצרות החוב.

5.מאחר שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, הועבר התיק לאחר הדיון המוקדם למותב למתן פסק דין.

6.תשלום גמלת הבטחת הכנסה מותנית בהכנסות המבוטח. סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1981 מגדיר מהן ההכנסות המובאות בחשבון לצורך בחינת הזכאות לגמלה. הסעיף הנ"ל מפנה, לעניין הגדרת "הכנסה", לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], שזו לשונה:

(2) (א) השתכרות או רווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;" (ההדגשה הוספה- ד.פ.).

מסעיף זה עולה כי כל השתכרות שקיבלה התובעת ממעסיקה באה בחשבון בעת חישוב הכנסות התא המשפחתי לצורך קביעת זכאות לגמלה. התובעת קיבלה בחודש ינואר 2014 הפרשי דמי הבראה והפרשי ותק עבור שנים 2010-2013. מדובר בסכומים שהיו אמורים להשתלם לה מדי חודש בחודשו, ומשלא שולמו במועד, שולמו בחודש ינואר 2014 במרוכז. סכומים אלה הינם בגדר הכנסות מעבודה ועל כן הם מובאים בחשבון בעת קביעת זכאות לגמלה.

יובהר כי אם היתה מקבלת התובעת את ההפרשים במועד, כבר אז היה סכום הגמלה מופחת. זאת, משום ששכרה הנכון היה גבוה יותר, ועל כן זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה היתה קטנה בהתאם.

נוכח האמור, ומאחר שחלק מהחוב בוטל בהתאם על פי החלטה הוועדה לבחינת חובות ומאחר שהנתבע הקטין את החוב עד כמה שניתן, כמפורט בסעיף 4 לכתב ההגנה, לא נותר לנו אלא לדחות את תביעת התובעת אף כי מודעים אנו למצבה הקשה.