סמדר אהרון נוחם נ' המוסד לביטוח לאומי

האם התובעת זכאית לקצבת ילדים באופן רטרואקטיבי משנת 2002 ועד לשנת 2009? זוהי השאלה בה עלי לדון בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובעת יצאה לטיול קצר בחו"ל בלווית שני ילדיה הקטינים ביום 27.08.2002. לטענתה, בשנת 2013 גילתה באקראי כי מאז אותה נסיעה, ולמעשה, במשך כ- 11 שנים, הנתבע לא העביר לחשבונה קצבאות עבור שני ילדיה, בטענה שהם אינם שוהים בארץ מאז יצאתם הנ"ל לחו"ל, כל זאת מבלי שקיבלה כל הודעה על כך וחרף העובדה שמאז אותה נסיעה, שבה ויצאה את גבולות הארץ עם ילדיה.

2. לטענתה, היא זכאית לקבל תשלום בגין קצבאות הילדים עבור כל התקופה בה הוא נמנע ממנה בשל העובדה שבמאגרי המידע של הנתבע היה מצוי המידע הנדרש לפיו ילדיה בארץ, ומכיוון שהנתבע לא עשה בו שימוש, בניגוד להנחיותיו שלו, שהיו תקפות עד לשנת 2007, יש לאשר לה את הזכאות ללא מגבלת זמן.

3. התובעת הקשתה וטענה, כי במהלך כל השנים בהם נמנע הנתבע מלשלם את הקצבאות מהטעם שהילדים אינם שוהים בארץ, לכאורה, הוא לא פעל לשלילת מעמדם כתושבים, כמתחייב; בנוסף, הילדים יצאו את גבולות המדינה ושבו אליה גם בשנת 2004, ולכן, לכל הפחות בשנת 2004, עם יציאתם מהארץ, היה על הנתבע להסיק כי המידע שברשותו, לפיו הם אינם בארץ, שגוי; הנתבע אף לא פעל לשלילת זכאותם לשירותי בריאות על פי חוק בריאות ממלכתי. עובדות אלה, שאינן שנויות במחלוקת, מלמדות לטענת התובעת, כי הנתבע לא עשה שימוש במידע שהיה מצוי ברשותו.

4. בנוגע למועד בו נודע לתובעת על שלילת הקצבאות, טענה האחרונה כי לא בדקה את חשבון הבנק שלה ולכן לא נוכחה לדעת כי תשלום הקצבאות הופסק, מכיוון שזהו לא החשבון העיקרי בו היא משתמשת ולכן נודע לה על אודות שלילת הזכאות לקצבה בשלב כל כך מאוחר.

5. לחילופין, טענה התובעת, יש לחייב את הנתבע לשלם לה את הקצבאות למפרע לתקופה של 7 שנים, וזאת בהתאם להנחיותיו בשנים 2007-2009.

6. הנתבע טען, כי חלה על התביעה התיישנות, שכן הוגשה בשיהוי ניכר רק ביום 16.02.14, ביחס לתשלומים משנת 2002. לגופו של עניין, טען כי שלח לתובעת שתי הודעות בדואר רשום: האחת, ביום 12.03.03 והשנייה: ביום 13.04.03, בהן ציין כי בהתאם לנתונים שקיבל מביקורת הגבולות עולה כי ילדיה יצאו מישראל לתקופה העולה על 6 חודשים. מכתבים אלה נשלחו לטענתו לכתובת הרשומה של התובעת ולכן חזקה כי היא קיבלה אותם.

7. הנתבע הוסיף, כי התובעת התנהלה בהתרשלות רבתי, כהגדרתו, בכך שלא עדכנה את הנתבע ואת ביקורת הגבולות ולפיכך, אין לה להלין אלא על עצמה. עוד טען, כי התובעת, שעזבה את הארץ עם ילדיה במספר הזדמנויות נוספות לאחר שנת 2003, היתה צריכה לשים לב לרישומים בביקורת הגבולות ולבקש את תיקון הרישום "ואף לא ברור כיצד יצאה את הארץ עם ילדיה ללא רישום מאומת בביקורת הגבולות" (סעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן).