ספטי נ' המוסד לביטוח לאומי

 1.התובעת הגישה תביעה בגין החלטת הנתבע שלא לאשר זכאותה לדמי אבטלה, בגין שלושת החודשים הראשונים לאבטלה.

2.בכתב ההגנה טען הנתבע, בראש ובראשונה, להתיישנות, שכן מכתב הדחיה נשלח לתובעת ביום 16/3/15 והתביעה הוגשה ביום 12/1/17.

3.בישיבת 29/10/17 ניתנה החלטה כדלקמן:

" מהמסמכים המצורפים לכתב התביעה במפורש כי התביעה נדחתה באופן סופי ביום 7/6/15 ולכן התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה באיחור.

בטרם ינתן פסק דין בעניין ההתיישנות, אאפשר לתובעת להגיש סיכומים בכתב בעניין זה בלבד...." 

4.בסיכומי התובעת לעניין ההתיישנות, נטען כי החוק קובע שההתיישנות תחול תוך 12 חודשים מיום שנמסרה הודעה למבוטח.

לטענת התובעת, לא קיבלה את המכתב הדוחה את התביעה.

נטען כי התובעת קיבלה מכתב מיום 7/6/15, שהתקבל אצלה חודש לאחר מכן, אך במכתב זה לא צויין מועד להגשת התביעה. עוד טענה כי הגיבה למכתב באמצעות בא כוחה אך לא קיבלה תשובה ולו היתה מקבלת תשובה, היתה ממהרת להגיש תביעה.

נטען כי לכל היותר מדובר באיחור מזערי של חמישה חודשים, וזאת משום שהתובעת ציפתה לקבל את תשובת המל"ל לפנייתה.

5.בסיכומי הנתבע נטען, תוך הפניה לחוק ולתקנות, מהם המועדים להגשת תביעות בענייני חוק הביטוח הלאומי.

כן הפנתה ב"כ הנתבע לפסיקה המבהירה מדוע תקופת ההתיישנות בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי, קצרה יותר מתקופת ההתיישנות האזרחית.

נטען כי התובעת קיבלה הודעה מתי רשאית היא להגיש תביעה לבית הדין לעבודה וכי אחרה את המועד.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטה בעניין ההתיישנות.