ב"ל 26881-05-11 מוקטרן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.מהו שטח הקרקע העודפת שיש להביא בחשבון, בחישוב הכנסתו הרעיונית של התובע לצורך בדיקת זכאותו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ? זו השאלה בה הכריע בית הדין בפסק דינו מיום 30/12/12 (להלן:"פסק דין" או "פסק הדין הראשון"), עת אימץ את חוות דעתו של השמאי - המומחה שמונה מטעם בית הדין - מר ברלינר (להלן:"המומחה" או "השמאי") ובהתאם קבע כי "שטח הקרקע העודפת הינו 1,150 מ"ר ושוויה 690,000 ₪" קביעה בגינה צויין כי "החלטת הנתבע, לשלול את זכאותו של התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה ניתנה בהתאם להוראות הדין, ועל כן לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה". 

2.על פסק דין זה הגיש, התובע, ערעור, לבית הדין הארצי, אשר נידון במסגרת תיק עב"ל 33638-01-13 ואשר במסגרת, פסק הדין שניתן בו (להלן:"פסה"ד בארצי") נקבע, בין היתר, כך:

"דיון והכרעה

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שהובא בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו וכי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך חקירתו הנגדית של המומחה על השלמת חוות הדעת. זאת, לאחר ששוכנענו כי שאלה עיקרית המצויה במחלוקת בין הצדדים - האם קיימת יכולת מעשית להפיק הכנסה מהקרקע העודפת - טרם לובנה די צרכה מבחינה עובדתית. להלן יפורטו נימוקינו לכך.

חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: החוק או חוק הבטחת הכנסה) נועד "להבטיח כרשת מגן אחרונה אמצעי מחייה מינימאליים למי שאין לו הכנסה" (עב"ל 31641-04-10 מוחמד קוזלי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 6.3.12; להלן: עניין קוזלי), וזאת כחלק מהזכות החוקתית למינימום של קיום אנושי בכבוד (בג"צ 10662/04 חסן נ. המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 28.2.12; להלן: בג"צ חסן). תשלומה של גמלת הבטחת ההכנסה מותנה לפי החוק במספר תנאים וביניהם מבחן הכנסות, שתכליתו להעניק את הגמלה רק למי שאכן אין לו הכנסה מספקת לצורך מילוי צרכיו הבסיסיים, ואף אין באפשרותו להפיק הכנסה כאמור.

'הכנסה' מוגדרת, בסעיף 9(א) לחוק, כ"הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה (פקודת מס הכנסה – ס.ד.מ)... ולרבות סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס... ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה", היינו לרבות הכנסה רעיונית. 'נכס' מוגדר כ"כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות... ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח..." (סעיף 9(ג)).

מהוראות החוק נובע לפיכך כי מקרקעין המשמשים למגורי המבוטח, "ולא לשם השתכרות או ריווח", לא יילקחו בחשבון בעת בחינת הכנסותיו של המבוטח, ולא תיוחס מהם הכנסה רעיונית. עם זאת, אין משמעות הדבר כי אין לקחת בחשבון שטחי מקרקעין בכל גודל ובכל מצב, רק בשל שהינם שוכנים גיאוגרפית בסמיכות לבית מגוריו של המבוטח, וככל שזו טענתו של המערער – הרי שלא מצאנו בה סבירות כלשהי. מתוך ראיית תכליתו של החוק מתירה ההלכה הפסוקה לקחת בחשבון "חצר", בשטח מידתי אשר נועד לאפשר הנאה סבירה מהמגורים בנכס, כחלק מבית המגורים לצרכי חוק הבטחת הכנסה, כאשר השטח החורג מכך נחשב כ"קרקע עודפת", בהתאם למאפייניו הספציפיים של כל מקרה (דוגמת אופי המבנה, אופי החצר, אופי היישוב, שטחי החצרות המקובלים בו והשימושים האפשריים בשטח – וראו את פסק דינו של השופט חיים ארמון ב-בל' (נצ') 1445/10 ח'אלד דלאשה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 24.8.10). את גודלה של ה"חצר" הסבירה יש לבחון בהתחשב בתכלית החוק כפי שפורטה לעיל, ותוך לקיחה בחשבון כי המחוקק הוציא במפורש מהגדרת "נכס" כל "מקרקעין המשמשים למגורי הזכאי", ללא הגבלת גודל או שווי כלכלי.

בנסיבותיו של מקרה זה קבע בית הדין האזורי, על בסיס חוות הדעת של המומחה מטעמו, כי שטח הקרקע העודפת הינו 1,150 מ"ר, ולא שוכנענו כי נפל פגם בקביעתו זו. לאור זאת, לא מצאנו לנכון להרחיב בסוגיה זו, או לדון בסבירותו של נוהל המוסד העוסק בכך (והשוו לחוות דעתו של השופט שמואל צור בקשר לכך, בעניין קוזלי).

דרך חישובה של ההכנסה הרעיונית קבוע בתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 (להלן: התקנות)...., לפיה שווי הנכס ייקבע "בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש... או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך". בתקופה הרלוונטית קבעה התקנה כי "כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל – 8% משוויו מחולק ב – 12 אם אף אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל – לפי הסכום הגבוה יותר" (בתקנות חל שינוי בקשר לכך החל מיום 24.9.12 – ק"ת תשע"ג 7165).

לצורך יישומה של דרך חישוב זו, וכיוון שלא הייתה מחלוקת כי המערער אינו מפיק בפועל הכנסה כלשהי מהקרקע העודפת, קבע מומחה בית הדין כי שוויה הכלכלי של הקרקע העודפת עומד על 690,000 ₪. עם זאת, עצם קיומו של שווי כלכלי לקרקע העודפת אינו מספיק לצורך ייחוס הכנסה רעיונית ממנה לצורך חוק הבטחת הכנסה. בהקשר זה נקבע כי את תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה "יש לפרש כאילו הוספו בה המילים: ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה" (דב"ע מג/4-162 חביב דהן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ט"ו 351 (1984);להלן: עניין דהן; עב"ל 381/99 נהלה חזאן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לו 57 (2000); להלן: עניין חזאן; כן ראו בבג"צ חסן את הדיון על "דרישת הכורח"), כאשר נטל ההוכחה בדבר קיום היכולת האמורה מוטל על המוסד (עניין דהן; עניין חזאן). לאור זאת, השאלה הרלוונטית הינה האם אכן קיימת למבוטח יכולת קונקרטית - שאינה ספקולטיבית או תיאורטית - להפיק הכנסה מהקרקע העודפת בפועל ובאופן מיידי, בלא שיידרש להשקיע לצורך כך הון עצמי, וכאשר לא קיימת מניעה להפקת ההכנסה מטעמים שאינם תלויים בו (עניין קוזלי).