א.א.ג. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.א. א. ג. (להלן – התובעת) הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום הבטחת הכנסה כנפרדת.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק: "על פי בדיקה שנערכה הינך מקיימת משק בית משותף עם בן זוגך כנהוג אצל משפחה מורחבת", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.בתיק זה העידו, מטעם התביעה - התובעת בעצמה וע.א. ג., ומטעם ההגנה – איציק פרץ.

4.מתצהירה של התובעת עולות העובדות כלהלן – 

א.התובעת מתגוררת בפזורה הבדואית, ליד כספייה, בבית שבבעלותה.

ב.לתובעת 8 ילדים, אותם היא מגדלת לבד, לעיתים מקבלת סיוע מהורייה ואחיה.

ג.מצבה הכלכלי של התובעת אינו טוב.

ד.התובעת אינה מתגוררת עם בן זוגה ואינה מנהלת עמו משק בית משותף.

ה.לתובעת אין כל קשר עם בן הזוג, המתגורר עם אשתו הראשונה לא רחוק מביתה.

ו.המשפחה המורחבת של התובעת, כנהוג במגזר הבדואי, מתגוררת במתחם אחד ואין הכרח שיהיה קשר בין האנשים הגרים מסביב למתחם.

5.בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי בשנת 1998 היא נישאה לע.א. ג. (להלן – ע. או בן הזוג) והיא אשתו השנייה. התובעת וע. התגוררו יחד במקום בו התובעת מתגוררת כיום.

כאשר נשאלה התובעת מדוע בהצהרות שהגישה לנתבע בחודשים 6/2015 (מצורף לטופס התביעה נ/1) ו- 8/2015 (נ/2) מסרה שבעלה עזב אותה לפני 6 חודשים, בעוד שבהודעתה לחוקר הנתבע מחודש 3/2016 (נ/4) מסרה שבעלה עזב את הבית לפני 3 שנים, השיבה שאמרה לנתבע שהם נפרדו לפני 3 שנים. ובהמשך, אישרה שהגרסה לפיה היא וע. נפרדו לפני 3 שנים (16.3.2017 – מועד החקירה), היא הנכונה.

התובעת השיבה בשלילה לשאלות האם היא יודעת לקרוא עברית והאם היא יודעת מה כתוב בתצהירה. כאשר נשאלה התובעת מדוע בסעיף 4 לתצהירה היא טענה שבן הזוג שלה מתגורר לא רחוק מביתה, כאשר בכתב התביעה נכתב שבפועל היא גרה רחוק מבן זוגה, השיבה – "הם שאלו אותי כמה המרחק בין ביתו לביתי, עניתי "כאילו". לשאלתך, רגיל, הוא בבית שלו ואני בבית שלי. אני לא רואה אותו. זה הבית שלי כבר 20 שנה. לאן אני אצא?" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 18-17).

בחקירתה הנגדית השיבה התובעת שלה ולע. חשבונות נפרדים – "אני לבד, יש כסף של הילדים שנכנס לחשבון שלי. לשאלתך, יש 580 ₪ שנכנסים מהחשבון שלו לשלי בסוף החודש" (שם, שורות 23-22), ולשאלה לאן נכנסה הקצבה השיבה – "היה בזמנו שהוא שולח את הכסף הזה מהחשבון שלו, 580 ₪, לחשבון שלי. היום הוא לא שולח לי. לשאלתך, לחשבון שלו ואז הוא מעביר את הכסף" (שם, שורות 28-27). בהמשך השיבה התובעת כי ע. משלם 500 ₪ עבור מזונות, וכי תשלום זה מועבר ישירות לילדיה.

לגבי הוצאות עבור המים, השיבה – "המים זה של כל המשפחה ואני משלמת 200... 5 אחים וכל אחד מקבל על הבית שלו ומשלם" (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 27, 29). לגבי חשמל, לתובעת אנרגיה סולארית ולגבי הגז – כאשר נגמר הגז בנה מחליף את בלון הגז.

6.בחקירתו הראשית, ע. מסר כי התובעת היא אשתו לשעבר וכי הם נפרדו - "בערך מתחילת 2015, 3 שנים בערך... לפני 2015 היו לנו בעיות והייתי פעם בא ופעם לא. וב- 2015 זהו, בכלל. יש לנו בעיות" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 17, 19). עוד מסר ע., כי יש לו שתי נשים וכי הוא אינו מפרנס אותן – "אני לא מפרנס שילכו יישרפו מצידי" (שם, שורה 23) ובנוגע לחשבון הבנק, השיב שיש חשבון משותף אליו נכנסת קצבת התובעת בסך 584 ₪, אותה הוא מעביר לילד של התובעת. כמו כן הוסיף כי הוא משלם לתובעת מזונות בסך 500 ₪.

7.בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל ע. האם הוא מסייע לתובעת בתשלום מים וחשמל, השיב – "בכלל לא. אמרתי לך שמצידי ילכו לעזאזל. שירדו ממני שלא ישארו רצים אחריי" (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 9). עוד הוסיף שלבית של התובעת הוא לא נכנס ואת הילדים הוא רואה מדי פעם כשהם יוצאים לבית הספר.

8.איציק פרץ (להלן – פרץ), חוקר בנתבע, אישר בעדותו שהוא ביצע את החקירה בתיק, צילם את התמונות שהוצגו (נ/2) וסימן על גבי התמונות את מיקום הבית של התובעת.

9.בחקירתו הנגדית, פרץ העיד כי הוא ביצע את החקירות בתיק במקבץ המגורים של התובעת. לשאלה האם ראה שיש משהו שקושר פיזית בין הבית, כמו למשל חוטי חשמל, ברז מים וכיוב', השיב - "לפי העדויות מה שקושר ביניהם חזק זה חשבון הבנק המשותף... לא ראיתי שום צינור מים שמחובר ביניהם או משהו כזה" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 19, 21). ולשאלה על סמך מה נקבע כי התובעת וע. הם בני זוג, השיב – "אני לא קבעתי. מי שקובע זה פקיד התביעות" (שם, שורה 23). לבסוף, כאשר פרץ נשאל האם יש הרבה בתים הסמוכים אחד לשני באותו מקבץ המגורים, השיב – "ברור".

10.תמצית טענות ב"כ התובעת בסיכומיו – 

א.התובעת הינה האישה השנייה של ע., אם לשמונה, שבעלה נפרד ממנה לפני כשלוש שנים. כעולה מהצילומים שהוגשו בתיק (נ/6), התובעת גרה עם ילדיה בנפרד מע..

ב.החלטת הנתבע מבוססת על ראיה אחת בלבד, בדבר החשבון המשותף בין התובעת לע. ואין ראיות אחרות, כגון בגדים או חפצים, המעידות על קיום קשר בין השניים.

ג.החשדות בנוגע לתובעת התעוררו בשל החשבון המשותף, אולם החשבון היה קיים עוד במועד הגשת טופס התביעה לנתבע.

ד.גם חוקר הנתבע, שחקר את הנושא, אישר שהוא לא ראה משהו שקושר בין הבית של התובעת לביתו של ע., כמו חוט חשמל, ברז מים או משהו אחר. פרץ העיד כי כל מה שקושר בין התובעת לע. הוא החשבון משותף.

ה.חשבון משותף אינו מהווה ראיה לחיים משותפים ואף חוקר הנתבע, פרץ, העיד כי פקיד התביעות הוא זה שקבע שהשניים הם בני זוג שגרים ביחד, למרות שבפועל אין ראיות שמוכיחות זאת. בנוסף, הוכח כי הכסף בחשבון המשותף הוא של התובעת בלבד.

ו.פרץ אישר כי במקבץ המגורים יש הרבה בתים שקרובים אחד לשני, שכן - מדובר באנשים שגרים בפזורה באותו מתחם והצפיפות במקום המגורים משפיע על המרחק בין מקום מגורי התובעת למקום מגוריו של ע..

ז.אין סתירות בין עדות התובעת לבין עדותו של ע. בנוגע למיקום הבתים.

ח.מהעדויות עולה כי התובעת וע. נפרדו בשנת 2015, וע. אינו משתתף בתשלום הוצאות הבית בכלל. דברים אלה משתקפים בטופס התביעה שהגישה התובעת לנתבע, כאשר התביעה הוגשה לפני שהתובעת הגישה תביעת מזונות לבית הדין השרעי ולפני שע. החל לשלם לתובעת את דמי המזונות.

11.תמצית טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה – 

א.יש לדחות את התביעה מהטעם שלא הוכחה נפרדות אמיתית בין התובעת לבין בן הזוג ע..

ב.ניתנו מספר גרסאות, הן של התובעת והן של ע., לגבי מועד הנפרדות. בעוד שבהצהרתה של התובעת מחודש 8/2015 (נ/2), טענה כי היא נפרדת מבן הזוג כחצי שנה, בהודעתה לחוקר הנתבע מיום 21.3.16 (נ/4) טענה כי היא פרודה מע. מזה כ-3 שנים. בעדותה בבית הדין (16.3.17), התובעת טענה כי היא פרודה מבן הזוג 3 שנים. כלומר - יש 3 גרסאות שונות של התובעת לעניין מועד הנפרדות. כמו כן, גם בגרסתו של ע. חלו שינויים, כאשר בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 21.3.16 (נ/5), הוא טען כי הוא פרוד מהתובעת מלפני כשנה, בעוד שבעדותו בבית הדין (16.3.17) טען כי הם פרודים 3 שנים.

ג.בני הזוג ניהלו חשבון בנק משותף, דבר שהתובעת ניסתה להסתיר בעת עדותה בבית הדין, ויש בכך כדי לפגום במהימנותה. עצם קיום החשבון המשותף מעיד על כך שהשניים המשיכו לנהל תא כלכלי אחד, והתובעת המשיכה לנהל את אותו אורח חיים שניהלה בטרם מועד הנפרדות הנטען.

ד.התובעת ממשיכה להתגורר בחיק משפחתו של ע., בקרבת מגורי אשתו הראשונה. גם בנקודה זו, ביחס למרחק בין הבתים, חלו שינויים בגרסת התובעת – התובעת טענה תחילה, בהצהרתה (נ/2), כי המרחק בין ביתה לבין מקום מגוריו של ע. הוא כקילומטר, אולם בתמונות שהוגשו לתיק (נ/6) ומעדויות שנשמעו עולה כי עובדה זו כלל לא נכונה.

ה.בהתאם למבחנים שנקבעו בעב"ל (עבודה ארצי) מט/04-10 פאטמה דיב-א.לבן נ' המוסד לביטוח לאומי כ(1) 334, 1989 (להלן – עניין א.לבן), יש לקבוע כי התובעת ממשיכה לנהל משק בית משותף עם ע. וכי לא חל כל שינוי באורח החיים שלה.

ו.בהודעת התובעת לחוקר הנתבע (נ/4), מסרה התובעת את המניע האמיתי להגשת התביעה למוסד - העשרת הקופה המשפחתית. כמו כן, העובדה שהתובעת הגישה תביעה למזונות רק לאחר הגשת התביעה לנתבע, וכן סכום המזונות שנתבקש במסגרת התביעה, בסך 150 ₪ בלבד, דווקא מחזקים את המסקנה כי לא מדובר בנפרדות כלכלית אמיתית.

ז.בחקירתה בבית הדין התובעת הודתה כי בן הזוג ממשיך להעביר אליה סכומי כסף כפי שנהג להעביר לאורך כל השנים.

12.בהשיבו לסיכומי הנתבע, טען ב"כ התובע כי בהתחלה התובעת לא ידעה שהיא צריכה להציג פסק דין למזונות, ורק לאחר הגשת התביעה היא נתבקשה להמציא את תביעת המזונות בבית הדין השרעי. בנוגע למועד הנפרדות, המועדים שנטענו בעדויות תואמים, כאשר גם התובעת וגם ע. ציינו כי ע. היה מבקר את התובעת בהתחלה ולאחר מכן הוא ניתק את הקשר.

המסגרת הנורמטיבית -

13.סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן – החוק) מגדיר בני זוג – "לרבות איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זו לזו...".

סעיף 4 לחוק, הדן בזכאות בני זוג, מתנה את הזכאות לקצבה של אדם בכך שגם בן זוגו יעמוד בתנאי הזכאות לגמלה – "הזכאות לגמלה של כל אחד מבני הזוג מותנת בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2".

יחד עם זאת, תקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב – 1982, קובעת סייג לכלל הקבוע בסעיף 4 לחוק, ובלבד ומתקיים אחד מאלה -

"(1)...

(2)בני הזוג חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת, בן הזוג האחד אינו מכלכל את בן זוגו תקופה של 30 ימים רצופים לפחות, ומתקיים אחד מאלה:

(א)בן הזוג הגיש לבית משפט או לבית דין תביעה למזונות, ופעל בסבירות כדי לאפשר לבית המשפט או לבית הדין לפסוק בתובענה, וכל עוד לא נפסקו מזונות;

(ב)אחד מבני הזוג מקבל קצבת נכות לפי סעיף 200 לחוק הביטוח, ואין לו הכנסה אחרת;

(ג)הם חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים לפחות;

(3)בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, ואחד מבני הזוג חויב בפסק דין בתשלום מזונות לבן זוגו והוא אינו מכלכלו; פסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגימלה, והם חיים תחת קורת גג אחת;

(4)המוסד לביטוח לאומי שוכנע שאחד מבני הזוג נמנע מהגשת תביעה למזונות נגד בן זוגו, שאינו מכלכלו, בשל איום של ממש בחבלה גופנית; פסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגימלה, והם חיים תחת קורת גג אחת;"

14.במקרים של משפחות פוליגמיות בהן "בעל" המשפחה המורחבת נשוי למספר בנות זוג המתגוררות במספר בתים – קובעת ההלכה הפסוקה כי המבחן העיקרי יהא קיומו של משק בית משותף. (ראו: דב"ע מט/04-136 עזיזה אל עביד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 309, 1990).

לגבי ניהול משק בית משותף נקבעו, על ידי הנשיא (בדימוס) אדלר, מבחני עזר כדלקמן –

"האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו; האם הם גרים בבתים נפרדים, ומה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהם של בנות הזוג האחרות שעמן גר האיש; אם האשה נשארה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או אירוע אחר; האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם אב הילדים מבקר, אוכל, ישן, ומחזיק את בגדיו בבית האשה; למי שייך הבית שבו גרה האשה והרהיטים שבו; האם אבי הילדים משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' עבור הבית שבו גרה האשה; מי מקבל את קיצבת הילדים; האם לאשה יש חשבון בנק שלה נפרד מזה של בן הזוג; האם לאשה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג" (עניין א.לבן).

כן נקבע, כי יש לבחון אם הוכח שינוי נסיבות באורח חיי התובעת עקב פירודה או גירושיה [ראו: עב"ל (עבודה ארצי) 705/06 אלנעאמי מונה נ' המוסד לביטוח לאומי (10.05.2007)].

מן הכלל אל הפרט –

15.נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי שוכנענו שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח כי היא ובן זוגה אינם מקיימים משק בית משותף.

16.בניגוד לטענת הנתבע, עדותה של התובעת נמסרה באופן עקבי ומהימן, כאשר היא נתמכה באופן מוחלט בעדות בן הזוג, ע., אשר הובא כעד מטעמה.

באשר למועד הנפרדות – בשתי הצהרותיה של התובעת, בחודש יוני 2015, בעת הגשת התביעה (נ/1) ובחודש אוגוסט 2015, בסמוך לאחר מכן (נ/2), התובעת טענה כי בן זוגה עזב את הבית כשישה חודשים קודם לכן, קרי – מראשית שנת 2015. האמור בהצהרות אלה תואם את עדותם של התובעת ושל ע. בבית הדין, לפיה – ע. עזב את הבית בתחילת שנת 2015, כשלוש שנים טרם מועד דיון ההוכחות (16.3.2017).

לא נעלם מעינינו שבהודעת התובעת לחוקר הנתבע נכתב כי ע. עזב את הבית כשלוש שנים קודם למועד ההודעה (מיום 21.3.2016), אולם, מהלשון בה השתמשה התובעת בהודעתה למדים, כי התובעת לא כיוונה למועד בו ע. עזב את הבית באופן מוחלט, אלא לתקופה בה ע. היה עוזב את הבית לעיתים וחוזר. ובלשון התובעת בהודעתה – "הוא עזב את הבית גם לפני 3 שנים בערך הוא עזב את הבית". אף בטופס התביעה, לשאלה האם זו הפעם הראשונה שבן הזוג עוזב את הבית, סומנה המילה "לא" ונרשם – "תמיד עוזב". בעדותה בבית הדין התובעת מסרה – "כן נפרדנו לפני זה. הוא היה בא מספר פעמים מועט ואז הוא לא בא" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 21) וע. העיד כי לפני שנת 2015 – "היו לנו בעיות והייתי פעם בא ופעם לא" (עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 19). מכל המסמכים והעדויות עולה שע. עזב את הבית באופן מוחלט בראשית 2015 וממועד זה אין הוא מתגורר עם התובעת והילדים.

17.באשר לחשבון המשותף – ככלל, חשבון משותף עשוי להעיד על קיום משק בית משותף. אולם, לא כך, בעניינינו. מדובר בתובעת שחיה כאשתו השנייה של בן זוגה, במסגרת חיי משפחה מורחבת במגזר הבדואי. היא אינה מנהלת חשבון בנק פרטי, וכפי שעלה מעדותה ומעדותו של ע., אין לה גישה ישירה לחשבון הבנק, כאשר הכספים שמגיעים לה באופן אישי, כמו קצבה בסך 584 ₪, מועברים אליה רק באמצעות ע.. בנסיבות אלה, מתקבל על הדעת שעל אף הנפרדות, בני הזוג ממשיכים לנהל חשבון בנק משותף, שלתובעת ממילא אין כל גישה אליו.

לצד כל זה, הוכח כי כיום ע. אינו משתתף כלל בהוצאות כלכלת הבית, והובהר כי אין בין בני הזוג כל שותפות כלכלית . כך – כעולה מהעדויות, ע. אינו שותף בהוצאות המחייה היום יומיות, כגון חשמל, מים וגז, ולמעשה, פרט לסך 500 ₪ שע. חויב לשלם לתובעת כדמי מזונות, ע. לא נותן לתובעת ולילדיה כל סיוע כלכלי. אף עד הנתבע, פרץ, שחקר את פרטי המקרה מושא פסק הדין וראה את מקבץ המגורים בו מתגוררת התובעת, העיד כי אין כל חיבור בין בית התובעת לבית אחר במקבץ המגורים ולמעשה כל מה שקושר בין התובעת לע. הוא חשבון הבנק המשותף בלבד.

לא התרשמנו גם מטענות הנתבע בנוגע למרחק בין מגורי התובעת למגוריו של ע.. על פי עדותו של פרץ, מדובר במקבץ מגורים בו בתים רבים הסמוכים האחד לשני, ונראה סביר בעניינינו שהתובעת, לה 8 ילדים מבן זוגה, נשארה להתגורר במקבץ המגורים המשותף בו מתגורר בן זוגה, אף לאחר הנפרדות. יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי בפסק דין בתיק עב"ל (ארצי ) 34391-08-11 מנור א. גאבר נ' המוסד לביטוח לאומי (30.05.2016), בו נקבע – "כך גם אין להסיק מהעובדה לבדה שאישה נשארת לגור במתחם משפחת בן הזוג, כי מתקיימים יחסי נישואים בכלל ומשק בית משותף בפרט. ערים אנו לכך, כי בפסיקתו של בית דין זה נקבע שהמבחן לשינוי ביחסי בני זוג במשפחה הפוליגמית כולל גם התייחסות לשאלה האם נשארה האישה בחיק המשפחה או הוצאה ממנו. ואולם, איננו סבורים כי ניתן להחיל מבחן זה ככלל מכריע, אלא רק כסממן עזר ותו לא...".

18.לכל זאת נוסיף כי, בניגוד לטענת הנתבע, התרשמנו שחל שינוי בנסיבות אורח חיי התובעת עקב הפרידה. מסקנה זו נלמדת, בין היתר, מהצהרתה של התובעת מחודש 8/2015 (נ/2) בה נרשם - "כאשר גרנו ביחד הוא היה גר אצלי באוהל" (נ/2), לעומת המצב המשתקף מן העדויות, לפיו כיום ע. אינו מתגורר עוד עם התובעת ואף אינו מגיע לבקר אותה או את ילדיה. אנו דוחים את טענת הנתבע להיעדר שינוי באורח חיי התובעת משהוכח שע. ממשיך להעביר לה סך 584 ₪ שהוא ממילא נהג להעביר לה עובר לנפרדות, משהוכח כי הסך האמור מהווה סכום לו זכאית התובעת באופן אישי וללא קשר לשינוי מעמדה כנפרדת. עוד הוכח, כי ע. מעביר לתובעת סכום זה, ככל הנראה מן הטעם שלתובעת אין גישה לחשבון הבנק המשותף שלה עמו. משאלה הם פני הדברים, לא מצאנו כל קשר בין שאלת הנפרדות לתשלום הסכום האמור לתובעת באמצעות ע..

19.באשר למועד הגשת תביעת המזונות – שוכנענו שהסיבה בגינה הגישה התובעת תביעה למזונות כנגד ע. רק לאחר הגשת התביעה לביטוח הלאומי היא, כי אז נאמר לתובעת שתביעה זו הכרחית לצורך התביעה להבטחת הכנסה כנפרדת, ודומה שרק אז נודע לתובעת כי היא זכאית לדמי מזונות מע.. על פי הראיות שהוגשו לבית הדין והעדויות שנשמעו בתיק, לטובת התובעת נפסקו מזונות בסך 500 ₪, סכום שאכן משולם לה על ידי ע..

20.לאור כל האמור, על אף שלתובעת ולע. חשבון משותף ועל אף שמגורי התובעת סמוכים למגורי בן זוגה, הוכחו סממנים התומכים דווקא במסקנה ההפוכה, שלפיה התובעת ובן הזוג אינם מקיימים משק בית משותף. הוכח שע. אינו מבקר, אוכל, ישן ומחזיק את בגדיו בבית התובעת, הוא אינו משלם חשבונות חשמל, מים וגז עבור הבית בו גרה התובעת, לא נולדו ילדים משותפים לאחר הפרידה והוא אף אינו בקשר עם ילדי התובעת למעט מידי פעם כאשר רואה אותם כשהם יוצאים לבית הספר.

21.לאור כל האמור, שוכנענו כי התובעת אינה מנהלת משק בית משותף עם בן זוגה, ועל כן דין התביעה להתקבל.

22.סוף דבר – התביעה מתקבלת.

23.הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 500 ₪ וסך נוסף של 2,800 ₪ כשכ"ט עו"ד אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם הסך האמור במועד, יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, (16 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.