בפני תביעה לפינוי הנתבע מדירת מגורים שהתובעים רשומים כבעליה. הנתבע הינו בנה של הדיירת המוגנת המקורית בדירה, (להלן: "הדירה"). בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם זכאי הנתבע להתגורר בדירה לאחר פטירת אמו, או שמא אין לו זכויות בדירה, והוא תפס חזקה בה שלא כדין.
דיירות מוגנת נגזרת
המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם לנתבע זכות דיירות מוגנת בדירה מכוח סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") הקובע, כי לאחר פטירתו של דייר מוגן שאין לו בן זוג, יהיו רשאים ילדיו להמשיך להחזיק בדירה בהתקיים שני תנאים: האחד, כי התגוררו עמו לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו, והשני, כי בזמן פטירתו לא הייתה להם דירה אחרת למגורים.
הפסיקה קובעת שעל התובעים העותרים לפינוי וסילוק יד להוכיח זכותם בנכס, היותם הבעלים החוקי. בעל דין, הטוען כי לו זכות של דיירות מוגנת בדירה במקום דייר מוגן שנפטר, נושא בנטל להוכיח את התקיימות התנאים המקנים לו זכות זו (ע"א 4422/97 רון נ' גייגר ואח' לא פורסם, מיום 20.5.98; ד' בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר (מהדורה שניה מרץ 2010) עמ' 250-251).
זכויות התובעים בדירה
כעולה מתצהיר התובע 2, יורם בראשי, ביום 7.12.2007 מונתה עוה"ד זרצקי על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כמנהלת עיזבון י.ב ז"ל (להלן: "המנוח") שנפטר ביום 20.4.1965. לימים, העבירה רעיית המנוח, בחייה, את חלקה לתובע 2.
עזבון המנוח (להלן: "העזבון") כלל בין היתר את זכות הבעלות במחצית (במושע) של בנין בן 4 דירות (להלן: "הבנין"). במסגרת תביעה לפירוק שיתוף בתא (שלום-י-ם) 1495/03 נקבע, כי הבניין יירשם בית משותף, הדירה העליונה שייכת לעיזבון (להלן: "הדירה העליונה"), ישולמו תשלומי איזון לעיזבון ממי שיקבל דירה בקומה האמצעית והעיזבון יהא בעלי 69% של אחת משתי הדירות שבקומת קרקע (הידועה כתת חלקה 1 - הדירה) יחד עם אברהם בראשי שיהא בעל 31% מזכויות הבעלות בדירה. כונס נכסים שמונה לאברהם בראשי, מכר את זכויותיו בדירה לתובע 2, שהינו אחד מיורשי המנוח. בהתאם, רשומות הזכויות בנסח רישום מקרקעין הינן 69% לעזבון ו-31% לתובע 2 ומכיון שלתובע 2 זכות לרשת 4/12 מעזבון התובע 1, שהם 22.77%, ובסך 53.57%.
בדירה התגוררה במשך שנים דיירת מוגנת בשם גב' ר.ע, אם הנתבע (להלן: "הדיירת"). לטענת התובעים, הנתבע נכנס לגור בדירה באוקטובר 2014 ללא הסכמתם ולכן הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לפינויו מהדירה וקביעת דמי שימוש ראויים ובהסכמה הועברה התביעה לבית משפט השלום. התובע 2 העיד, כי הדיירת היתה בעבר חברה של אמו המנוחה, קרובת משפחה רחוקה של הוריו, התגוררה בדירה ללא אף אחד מילדיה. הדיירת נכנסה לדירה לפני שנים רבות עם בעלה המנוח, מר נ.ע ז"ל, שחתמו על חוזה שכירות דיירות מוגנת ביום 10.3.70 ושילמה דמי מפתח ודמי שכירות חודשיים. מכיון שנטל הוכחת הזכות החוקית לתובע לפינוי הנתבע מהנכס, מוטל על התובעים הוגשו הסכמי השכירות החתומים על-ידי אם הנתבע וקבלות בנוגע לתשלומי שכר הדירה.
התנאי הראשון- מגורים בדירה בששת החודשים הסמוכים לפטירת המנוחה
העדויות מטעם הנתבע
הנתבע טען, כי העיד מטעמו עדים אובייקטיביים שאיששו את טענתו, שהתגורר בדירה עם אמו מעבר לששת חודשי חייהם האחרונים בניגוד לעדות התובע 2 ובנו, ששניהם בעלי אינטרס אישי בתובענה.
כעולה מתצהיר הנתבע, מאז אסון "ורסאי" בליל 24.5.01 מערכת יחסיו עם אשתו נפגעה קשות, הם נפרדו ולאור ההליכים המשפטיים עבר לגור בדירת אמו. לטענתו, גר עם אמו לאורך שנות חייה האחרונות ויצא מהדירה המשותפת לו ולרעייתו, שלא יכל להתגורר בה.
ממכלול הראיות עולה כי יש לקבל את גרסתו, לשבר הבלתי הפיך שעברה מערכת יחסיו עם אשתו בנפרד, את מעברו לדירת אמו והשהות הארוכה בה חי עמה לאחר האסון הנורא שפקד את משפחתו, כפי שיפורט.
האשה בנפרד, הגב' י.ע, הצהירה והעידה, שאיבדה באסון שלושה מקרובי משפחתה מדרגה ראשונה, אביה, אחיה ואחותה. נוצר שבר במערכת יחסיה עם הנתבע והוא עזב את הדירה לצמיתות.
הרב אברהם גבאי, העיד על היכרות רבת השנים עם הנתבע, אמו ומשפחתו. אף שמתגורר בשכונת הר נוף, העיד כי נמצא כל הימים ברחוב בו מצויה הדירה ומעורה בחיי השכנים שכן הוא ראש ישיבה בבניין הסמוך לדירה, ואף הבעלים של כמה בניינים סמוכים לבניין. עוד העיד, כי חי 25 שנים ליד משפחת הנתבע, הנתבע עבד אצלו בעבר, וכי היה מעורב בחיי הזוגיות של הנתבע ופרודתו, בחייו האישיים והיה אורח קבוע של הדיירת. הוא הוסיף, כי נמצא ביחסי שכנות טובה עם משפחת הנתבע ולאחר אסון ורסאי הנתבע יצא מהדירה ועבר לגור עם אמו, והוא ניסה כמה פעמים להשכין שלום בית בין בני הזוג ולעזור נפשית להתמודד עם האסונות שעברו. עדותו מאששת את גרסת הנתבע כעולה גם מתצהיר אשתו בנפרד.