ארוטיוניאן נ' דפוס שמואל בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בשל התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

המסגרת העובדתית ותמצית טענות הצדדים

התובע עבד אצל הנתבעת כנהג, סבל, איש תחזוקה ועובד דפוס כללי מיום 19.11.2000 ועד ליום 31.7.2010 (סעיף 1 לכתב התביעה; סעיף 2א לכתב ההגנה).

לגרסת התובע, ביום 25.6.2010 הוא פנה אל הנתבעת במכתב שבו התריע בפניה על כוונתו להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העסקתו וכן עקב כוונתו לחזור להתגורר באופן קבוע בעיר שדרות, החל מיום 1.8.2010. לגבי ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו – טען התובע בכתב התביעה, כי בחודש 4/2009 הפסיקה הנתבעת להעביר כספים על שמו לקרן הפנסיה "מבטחים" וזאת חרף העובדה שהמשיכה לנכות משכרו כספים אלו; כי שכרו לא שולם לו במועד מידי חודש; וכי לא שולמו לו דמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו.

לגרסת הנתבעת, התובע התגורר בשדרות בכל שנות עבודתו בנתבעת ואף נהנה מהטבות מס שהיו כרוכות במגוריו בשדרות ולא חלה כל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע. כן טענה הנתבעת בכתב ההגנה, כי התובע לא הלין מעולם בפני הנתבעת בדבר הרעה מוחשית בתנאי עבודתו מלבד מכתב בא כוחו מיום 25.6.2010 שבו נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו.

ביום 17.8.2010 פנה התובע, באמצעות ב"כ, אל הנתבעת בכתב, בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים (נספח ד' לתצהיר התובע) וביום 26.8.2010 השיבה הנתבעת לתובע בכתב (נספח ה' לתצהיר התובע) בטענה כי התובע התגורר במהלך כל תקופת עבודתו בעיר שדרות.

מטעם התובע העיד מר חנוך נובוגרודסקי שעבד אף הוא בנתבעת והתובע עצמו.

מטעם הנתבעת העיד מר יהודה אלחדיף, הבעלים של הנתבעת.

דיון והכרעה:

לצורך הוכחת זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") על העובד התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים:

"ראשית, צריך שאכן תתקיים 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה', שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א)... לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק... התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה"

(ע"ע 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – וליטקין, מיום 27.1.10, וראו גם ע"ע 26706-05-11 שבתאי חיים- טכנובר בע"מ, מיום 10.6.13).

לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. להלן הנימוקים.

התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת התגורר בבת ים והתפטר בין היתר לנוכח כוונתו לחזור ולהתגורר באופן קבוע בשדרות, החל מחודש 8/2010. העד מטעם התובע, מר חנוך נובוגרודסקי, תמך בגרסת התובע ומסר בתצהירו כי ידוע לו כי לפחות בשנתיים האחרונות לעבודתו התגורר התובע בבת ים וכי הדבר היה ידוע לנתבעת. בחקירתו הנגדית העיד העד מטעם התובע, כי הדבר היה ידוע לו מפי התובע ומפי אדם נוסף אולם טען כי הוא עצמו סייע לתובע כאשר עבר דירה לבת ים, בכך ש"נתן לו קרשים ודיקטים".

אנו סבורות, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי במהלך כל שנות עבודתו בנתבעת התגורר בבת ים ולא בשדרות.

ראשית, לתצהירו צירף התובע שני חוזי שכירות בלבד, להשכרת דירה בבת ים לתקופות 1.8.2008 – 31.7.2009 וכן 1.8.2009 – 31.4.2010 ולא הציג כל חוזי שכירות לתקופה קודמת וחוזי שכירות אלו אף אינם על שמו של התובע, אלא על שם אשתו. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי בידיו סך הכל 4 חוזי שכירות (עדותו בעמוד 5 לפרוטוקול) אולם אלו לא הוצגו לפנינו.

שנית, בהעתק תעודת הזהות שצירף התובע לתצהירו מצויינת שדרות כעיר מגוריו.

שלישית, בחקירתו הנגדית לא היה התובע עקבי בנוגע למקום מגוריו והעיד:

"פעם ב... כשהייתי גר בשדרות, אני גר בשדרות. הייתי גר בשדרות והייתי מבקר את אשתי, הייתי גם פה וגם שם." וכן העיד: