פסק דין
ערעור על החלטת כב' הרשמת א. נחליאלי-חיאט, מיום 1/3/12 בת"א 2533-07 אשר ביטלה היתר המצאה מחוץ לתחום למשיבה 1, היא צד ג' בתובענה.
התביעה בה עסקינן הוגשה ע"י מדינת ישראל נגד המערערים בגין נזק בסך של 19,843,199 ₪ שנגרם לטענת המדינה בשל שריפה, בבנין אשר בבעלות המדינה בו שכנה שלוחת המטה הארצי של המשטרה. לטענת המדינה, המערערים טיפולו בנזקי שיטפונות בבניין באמצעות מפוח ייבוש ו"בשל חיווט מחדש- ולקוי- של המפוח" נגרמה שריפה בבנין. כתוצאה מהשריפה נגרמו נזקים כבדים לציוד ולמבנה והמערערים נושאים באחריות לפצותם בגין אלו.
המערערים שלחו הודעת צד ג' 1 נגד המשיבה 1, יצרנית המפוח, שמקום מושבה במדינת וושינגטון שבארצות הברית, והודעת צד ג' 2 (שנדחתה) וצד ג' 3, נוף את האוזר (ליפוף מנועים 1995 בע"מ ("נוף את האוזר") שהתאימה את המפוח למתח החשמלי הארץ. בד בבד הוגשו בקשות להיתרי המצאה מחוץ לתחום.
ההחלטה המקבלת את בקשת משיבה 1 לביטול היתר ההמצאה, היא נשוא ערעור זה.
בתמצית יאמר, כי לטענת המערערים, התביעה מבוססת על טענת כשל חשמלי במפוח מתוצרת המשיבה 1 ועל כן נושאת היא באחריות לפרוץ השריפה ונזקיה, על שום שייצרה מפוח לקוי באופן בלתי מקצועי ומבלי שהותקנו בו אמצעי בטיחות.
הבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום הוגשה על יסוד תקנות 500 (10); ולמען הזהירות בלבד, על תק' 500(5) ו- 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
המשיבה 1 טוענת כי יש לבטל את היתר ההמצאה משום שעל פי בדיקותיה מעולם לא מכרה למערערת מפוח מתוצרתה ולא התקשרה בהסכם עם המערערת, ואם המפוח היה מתוצרתה הוא עבר שינוי ע"י נוף את האוזר (צד ג' 2), המפוח היה תקין, הכשל נובע מהחיווט שביצעה נוף את האוזר והמרת המתח מ 110V ל 220 V באמצעות חיבור פנימי רשלני על פי בקשת המערערים. משכך, אין לה קשר לשריפה, מה גם, משנשרף המפוח לחלוטין, לא ניתן לקבוע את זהות היצרן. לטענת המשיבה 1 המניע להגשת הודעת צד ג' נגדה נובע מחיפוש אחר גורם להיפרע ממנו הואיל ונוף את האוזר אינה חברה פעילה מאז שנת 2001.
כב' הרשמת בחנה את החלופות השונות לתק' 500 עליהן נסמכה הבקשה וקבעה באשר לתק' 500(10) כי לא שוכנעה שההודעה לצד ג' נגד המשיבה 1 מעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", הואיל ולא הונחו בפניה ראיות כי המפוח המעורב בשריפה היה מתוצרת המשיבה מאחר ונשרף כליל, ואפילו היה מתוצרתה, הרי שיש להוכיח כשל בייצור ואילו מחוות הדעת השונות שהוגשו ע"י הצדדים, לא הונחה תשתית ראייתית לטענה שמקור השריפה נובע מכשל במפוח או במעטפת הפלסטיק, מה גם כי מעדות המצהיר מטעם המערערים (צבעון), עולה, כי המפוחים לא נרכשו מהמשיבה, ואף הם סבורים שהשריפה לא פרצה מהמפוחים אלא בשל כשל בהסבה שבוצעה ע"י נוף את האוזר והסיכוי שהטענות בדבר קיומו של כשל במפוח תתקבלנה הוא אפסי. עוד נקבע כי בנסיבות אילו יש לילך בהתאם לההלכה קובעת כי אם קיים ספק באשר לקיומה של עילה כלפי החברה הזרה, יפעל הספק לטובת החברה הזרה.
כב' הרשמת ראתה לדחות את טענות המערערים גם לעניין תק' 500(7) ו 500(5) – זאת הואיל ומלשון תק' 500(5) עולה כי על ביהמ"ש להשתכנע כי קיים חוזה בין הצדדים ובגין הפרתו מוגשת התביעה נגדו ואילו במקרה דנא, לא היה בידי המערערים חוזה כלשהו עם משיבה 1 ולא הציגו כל קשר חוזי אחר עימה, למעט הטענה בדבר הסכם מכללא מכח העובדה שהמשיבה 1 מוכרת את מוצריה ללא כל הגבלה בהנחה שהרוכש מבין שהוא תקין, אלא שתביעה המבוססת על הנחות לא די כדי להתיר המצאה מחוץ לתחום. אשר לתק' 500(7) החלה על תובענה המבוססת על מעשה ומחדל בתחום המדינה, פירשה הפסיקה, כי התק' אינה חלה על טענת פגם במוצר אשר יוצר בחו"ל.
המערערים משיגים על החלטת כב' הרשמת. את עיקר יהבם מטילים על הטענה כי ההכרעות העובדתיות אינן מתיישבות עם עיקר החומר בתיק, מה גם כי הכרעות כב' הרשמת נוגעות לסוגיות המהוות את ליבת התיק ואין להן מקום בשלב הדיוני של החלטות בעניין "המצאה מחוץ לתחום". לטענתם, אין חולק כי המפוח הוא מתוצרת המשיבה 1 וכל הויכוח סב על סיבת הדליקה – האם כשל כללי במפוח או כשל חשמלי. לשיטתם, דווקא ויכוח זה כאשר כל צד מצטט מומחים מטעמו, מלמד כי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה.
המשיבה 1 מבקשת לדחות את הערעור הואיל והוא מבוסס על המחלוקת עובדתית וכב' הרשמת קבעה לגבי 14 סוגיות שלא הוכח לגביהם בסיס עובדתי לכאורי, בעוד הספק פועל לטובת הנתבע הזר. מדובר לפיכך בערעור עובדתי ודינו דחיה; המערערים לא הוכיחו עילת תביעה, לא הוכיחו עילת המצאה ולא הוכיחו כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות; צויין הנטל המחמיר המוטל על המבקש לתבוע חברה זרה; נטען כי אין כל מחלוקת עובדתית שכן התובעת (המדינה) אינה טוענת לכשל ביצור אלא בחיווט המחודש שנעשה כדי להתאים את המפוח למתח הישראלי וגם המערערת אינה טוענת לכשל ביצור על פי חוות דעת המומחה מטעמה.
דין הערעור להדחות. עיקרו של הערעור בהשגות על קביעות עובדתיות לכאוריות להן נדרשה כב' הרשמת לצורך מתן החלטה לעניין היתר המצאה מחוץ לתחום. הכרעותיה, מנומקות כדבעי, חלק מהטענות שנטענו ע"י המערערים בפני כב' הרשמת לא נתמכו בתצהיר ואף לא בראיות לכאוריות. הכלל הוא שאין בית משפט של הערעור מתערב בהכרעות עובדתיות אלא בנסיבות יוצאות דופן ולא הוא המצב בערעור זה. על כך יש להוסיף את הכלל כאמור, כי הספק פועל לטובת החברה הזרה ודי בכך בכדי לדחות את הערעור. הציטוט הבא מדברי ב"כ המשיבה 1 ממחיש את מרחק התביעה ממשיבה 1 "מה בעצם מהות הבקשה הזו? שחברה שיושבת במדינת וושינגטון, שמעולם לא מכרה את מוצריה לישראל, מעולם לא מכרה מחוץ לקנדה, שמוצריה מותאמים למתח האמריקאי בלבד, שהמערערים רכשו, לא ידוע ממי כי הם לא גילו, לא ידוע לפי איזה תנאים, ועשו בהם שינויים, כי הרי ידוע שהטענה לשינוי החיווט נעשה ע"י גורם ישראלי, חב' נוף את האוזר, שהיא צד ג' 3, לפי בקשת המערערים, ללא שהודיעו למשיבה, ללא שהתייעצו עם המשיבה, ללא ששאלו אם ניתן לעשות זאת מבחינה טכנית וללא בדיקה אם יש לכך השפעה טכנית ועל אחריותם, וללא שבדקו לאחר מכן את המוצר" (עמ' 2-3 לפרוטוקול 20/6/12). זו אכן התמונה העולה וגם אין מחלוקת לגבי טענות אלו. בנסיבות אלו אין מקום למתן היתר המצאה מחוץ לתחום. אין פירושו של דבר שהמערערת מנועה מלתבוע את המשיבה 1 ישירות במדינתה.
הערעור לפיכך נדחה.
המערערים ישאו בהוצאות משיבה 1 ושכ"ט ב"כ בסך של 10000 ₪.
ניתן היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.
חתימה
ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.