אלי עבדה ואח' נ' עיזבון חיים אליקימוביץ ז"ל ואח'

פסק דין

התובע עבד במשך שנים רבות בעסק לאיסוף פסולת נייר, שבעליו נפטר באופן פתאומי. בפנינו תביעה שהגיש כנגד עזבון המנוח, ותביעה שכנגד שהגיש העזבון כנגדו וכנגד עסק מתחרה לאיסוף פסולת נייר, שבו החל התובע לעבוד עם סיום עבודתו בעסק שהיה בבעלות המנוח.

התשתית העובדתית

הנתבע והתובע שכנגד הוא עיזבון המנוח חיים אליקימוביץ ז"ל (להלן: "העזבון"). המנוח ניהל במשך שנים רבות עסק לאיסוף פסולת נייר מבתי דפוס וכריכיות ברחבי הארץ, שהועברה לחברת המחזור אמניר תעשיות מחזור בע"מ. לאחר פטירתו, ביום 3.7.09, נוהל העסק על ידי מנהלי העיזבון הזמניים שמונו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 13.8.2009 - עו"ד דרור ברוטפלד ועו"ד בני דון יחיא (ת"ע 106191/09) (נספח 1 לכתב ההגנה).

התובע, מר אלי עבדה, עבד בעסק החל משנת 1996 עד תחילת דצמבר 2009. החל משנת 2003 מילא בעסק תפקיד מרכזי, כיד ימינו של המנוח בניהול העסק.

נקדים ונאמר כי בין הצדדים נטושה הייתה בתיק זה מחלוקת עובדתית עמוקה בשאלת גובה שכרו של התובע במהלך עבודתו. התובע טען שמשכורתו האחרונה עמדה על לא פחות מ- 21,582 ₪ ברוטו (15,000 ₪ נטו), בעוד שהעזבון טען ששכרו האחרון של התובע עמד על 6,000 ₪ נטו בלבד. ההכרעה במחלוקת עובדתית זו משליכה על חלק ניכר מהסעדים הנתבעים על ידי התובע, כפי שנסביר בהמשך הדרך.

עם כניסתם של מנהלי העזבון לתפקידם, הם יצרו קשר עם התובע, על מנת לקבל ממנו מידע אודות היקף העסק, ספקיו (בתי הדפוס והכריכיות מהם נאספה פסולת הנייר), אופן ניהול העסק ועוד. לטענתם, התובע סירב לשתף עימם פעולה, ותחת זאת החל להתנות מסירת מידע כלשהו אודות העסק, ב"קבלת תנאי שכר חדשים מופרזים, מוגזמים ולא פרופורציוניים להיקף עבודתו, והכל במטרה לסחוט ממש את מנהלי העזבון" (סעיף 5 לכתב ההגנה). התובע הכחיש כל זאת בתוקף.

כך או כך, אין מחלוקת בין הצדדים כי בסמוך לאחר כניסת התובע לתפקידו החל להתנהל בינו (כשהוא מיוצג ע"י עו"ד סרנגי, המייצג אותו גם בתיק שבפנינו) לבין מנהלי העזבון, משא ומתן בדבר תנאי המשך העסקתו.

בסיום המשא ומתן הושג סיכום ראשוני בין התובע לעו"ד ברוטפלד לפיו התובע ישתכר סך 12,000 ₪ נטו, יקבל בנוסף בונוס שנתי בסך 10% מרווחי החברה, יהא זכאי ל- 12 חודשי הודעה מוקדמת ושלושה חודשי הסתגלות, ועוד שורה של תנאים (ראו פירוט בסעיף 6 לכתב התביעה, וכן בטיוטת ההסכם מיום 27.10.09, נספח א' לכתב התביעה).

לטענת התובע, עו"ד ברוטפלד התחייב לפעול כמיטב יכולתו על מנת שהסיכום הראשוני יאושר הן על ידי עו"ד דון-יחייא (מנהל העזבון השני) והן על ידי בית המשפט המפקח על ניהול העזבון.

ברם, ביום 1.11.09 הועברה לתובע על ידי עורך דין ברוטפלד טיוטת הסכם חדשה (נספח ב' לכתב התביעה). על פיה, הוצע לתובע שכר של 11,500 ₪ נטו, ללא בונוס, עם תקופת הודעה מוקדמת של 60 יום בלבד ללא תקופת הסתגלות.

התובע ופרקליטו זעמו על הנסיגה מההבנות המקוריות. לאחר כעשרה ימים של שיח ושיג בין עו"ד ברוטפלד לבין התובע ובא כוחו, הועבר אל התובע נוסח שלישי של ההסכם (נספח ג' לכתב התביעה, מיום 12.11.09) המהווה מעין פשרה בין הנוסח הראשוני (נספח א') והשני (נספח ב') עליו חתמו בסופו של דבר עו"ד ברוטפלד והתובע (החוזה החתום, נספח ד' לכתב התביעה). לטענת התובע, עו"ד ברוטפלד ציין כי נדרשת חתימתו של עו"ד דון יחייא וכן אישור בית המשפט, אך הדגיש כי מדובר בעניין פורמלי בלבד.

ברם, חלפו עברו כשלושה שבועות, ומנהלי העזבון לא המציאו לתובע הסכם חתום על ידי שניהם מאושר על ידי בית המשפט. לטענתם, בפרק זמן זה הגיע לידיהם מידע אודות פעולות שונות של התובע מהם הגיעו למסקנה שהתובע פועל באופן מכוון על מנת לחבל בעסק, ועל כן הם נמנעו מלקדם את אישרור ההסכם.

ביום 2.12.09, ומשלא אושרר ההסכם, הודיע התובע למנהלי העזבון על התפטרותו, ודרש ממנהלי העזבון בכתב (נספח ה' לכתב התביעה) לשלם לו פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו בעסק "על בסיס משכורת בסכום של 15,000 ₪ נטו בחודש", ושורה של סכומים נוספים (המכתב נספח ה' לכתב התביעה). משלא קיבל מענה, הגיש את התביעה שבפנינו.

בסמוך לאחר התפטרות התובע, סיכם התובע עם מר אשר אילוז, הבעלים ומנהל חברה מתחרה בשם מדיה קומפורט בע"מ (היא הנתבעת שכנגד 2, להלן: "קומפורט") על השתלבותו בקומפורט, תמורת שכר בתוספת חלק ממניות החברה. בהתאם, ביום 15.12.09 קיבל התובע 12% מהבעלות בקומפורט, כשב- 88% הנותרים ממשיך להחזיק אילוז (נספח 4 לכתב ההגנה). לאחר סיום פעילותו של התובע בעסקו של המנוח, עברו חלק מבתי הדפוס, ביחד עם התובע, לעבוד עם קומפורט.

לטענת מנהלי העזבון, שיתוף הפעולה בין התובע לבין מר אילוז החל זמן רב קודם להצטרפותו בפועל לחברה המתחרה, בד בבד עם המשא ומתן אותו ניהל עימם. לטענתם, הם גילו לתדהמתם כי התובע חשף בפני אילוז מידע פנימי של העסק, והכל במטרה לאפשר לקומפורט, החברה המתחרה, להשתלט באופן לא חוקי על עסקו של המנוח. כך למשל, לטענתם, הודיע התובע למר אילוז את שמות בתי הדפוס בהם המכולה התמלאה נייר והייתה מוכנה לאיסוף, על מנת שהחברה המתחרה תגנוב את הפסולת טרם איסופה על ידי העסק של המנוח. עוד נודע למנהלי העזבון, לטענתם, כי התובע "מכר" בתי דפוס שונים, שהיו לקוחות של העסק של המנוח, למר אילוז.

דיון והכרעה

התובע הגיש כנגד מנהלי העזבון תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן הזדמנויות, ציפייה והסתמכות.

מנגד הגישו מנהלי העיזבון תביעה שכנגד, שבה נכללה גם קומפורט כנתבעת נוספת. בגדר התביעה שכנגד נטען כי התובע וקומפורט חברו כדי לבצע שורה של מעשי מרמה והונאה וכן עוולות שונות בניגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. העזבון עתר למתן צו מניעה קבוע המורה להם להימנע מכל קשר עסקי שמהותו איסוף פסולת נייר עם בתי הדפוס שהיו לקוחות של עסקו של המנוח, ולמתן שורה ארוכה של סעדים נוספים בגין העבירה הנטענת על חוק עוולות מסחריות.

נדון תחילה בתביעה העיקרית, ולאחריה בתביעה שכנגד.