אלוקל בעמ נ' ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ ואח'

פסק דין

1.בין התובעת לבין הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") נקשר הסכם. מכוחו אמורה הייתה התובעת, להזמנת הנתבעת, לבצע עבודות בפרויקט שהיה באילת. בין בעלות הדין התגלע סכסוך. כתוצאה מכך התכוונה הנתבעת לחלט ערבויות בנקאיות שניתנו לה על ידי התובעת, במסגרת ההתקשרות העסקית שביניהן. לשיטת התובעת פועלה זה של הנתבעת נעשה שלא בתום לב. הילכך הגישה תובענה עיקרית למתן צו עשה קבוע להשבת הערבויות הבנקאיות. תובענה זו לוותה בעתירה לצו מניעה זמני המורה לנתבעת, וכן לנתבע 2 הוא הבנק מנפיק הערבויות הבנקאיות, להימנע משימוש בערבויות אלו.

2.התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים בפניי ביום 11.9.13. מהחלטתי עולה כי עיון בכתבי בי-דין הצביע בבירור שהדין עם הנתבעת. אכן רשמתי שם כי "למקרא כתבי בי-דין עולה כי בין בעלות הדין קיימת מחלוקת לגיטימית שראוי לה שתוכרע על ידי בית המשפט המוסמך, מן הסתם בעקבות תביעות הדדיות שתוגשנה, ככל שתוגשנה. לא שוכנעתי כי מחלוקת לגיטימית זו מצדיקה את עיכוב ביצוע הערבות הבנקאית, לנוכח אופיה האוטונומי ולנוכח ההלכה המושרשת ומשום תיקון עולם" (סעיף 1).

3.לנוכח נתון זה ניתן היה ליתן פסק דין באותו מעמד ולחייב את התובעת בהוצאות. לא עשיתי כן. הוספתי ורשמתי כי "חרף זאת, ועל מנת לאפשר לבעלות הדין להגיע להסדר כולל, הרי בצד ביטול צו המניעה הזמני אקצוב מועד להגשת טיעונים קצרים בכתב בשאלת ההוצאות" (סעיף 2).

4.ככל שעסקינן בשאלת ההוצאות הונח בפניי אך טיעונה של הנתבעת וברי לי שבדעתי לחייב את התובעת בהוצאותיה של הנתבעת. אכן ידה של התובעת על התחתונה, לעניין התביעה שבפניי. אכן כתוצאה מכך נאלצה הנתבעת לטרוח ולהיות מיוצגת בדינה. מקום מושבה של הנתבעת הוא בבאר-שבע. יש לקחת בחשבון את הצורך שלה להגיע לבית משפט זה שבחיפה. מנגד יש לזקוף לזכות התובעת את העובדה שההליך מגיע לסיומו, בשלביו הראשונים.

5.משכך עותרת התובעת לתקן את כתב התביעה. היא מבקשת להמירו בכתב תביעה לסעד כספי על סך 307,120 ₪. הנתבעת מתנגדת לכך. בחנתי מכלול הנתונים שבפניי ואף בסוגיה זו, ולוּ שלא משום הנמקותיה של הנתבעת, שוב ידה של התובעת על התחתונה.

6.שלא כטיעון ב"כ הנתבעת הרי הגם שמתבקש שינוי דרמטי בעילת התביעה, אין בכך כדי לחסום את דרכה של התובעת לעתור לתיקון כתב התביעה. משום כך, לו נתון זה היה עומד לבדו וכשלעצמו, לא הייתי נמנע מלדון בבקשה, וממילא לא הייתי נמנע מלהיענות לה ולהתיר הגשת כתב תביעה מתוקן לסעד כספי.

7.ואולם איני עושה כן משום התנהלותה הדיונית הנפסדת של התובעת. אכן דרך המלך הייתה מלכתחילה להגיש תביעות כספיות, הן בגין טענותיה של התובעת כנגד הנתבעת, הן בגין טענותיה של הנתבעת כנגד התובעת. ואכן ככל שעסקינן בנתבעת תלויה ועומדת בבית משפט השלום בבאר שבע תובענה כספית שהוגשה על ידי הנתבעת נגד התובעת. התובעת אינה כופרת, אף אינה יכולה לכפור, בסמכותו המקומית של בית משפט השלום בבאר שבע לדון בתובענה זו. ואכן בדרך העסקים הרגילה הוא הפורום הטבעי לדון בסכסוך בעיקר לנוכח העובדה שהפרויקט שהוליד את הסכסוך בין השתיים נמצא באילת, דהיינו בוודאי בתחום סמכותו המקומית של בית משפט השלום בבאר שבע.

8.הסמכות המקומית של בית משפט זה נולדה, ראש לכל, לנוכח העובדה שצורף, ולו כנתבע פורמאלי, בנק הפועלים מנפיק הערבויות, שסניף המפרץ שלו הנפיק אותן. ברי שבגדר תביעת התובעת נגד הנתבעת לסעד כספי בנק הפועלים אינו אמור להיות בעל דין. אך התובעת מתעקשת על סמכותו המקומית של בית משפט זה, לטעמי באורח מלאכותי. אכן, באורח מלאכותי ניתן להסתמך על סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ממנו עולה כי "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו יש לקיים במקום עסקו של הנושה ואם לא מקום עסק – במקום מגוריו הקבוע". לשיטה זו ניתן לטעון כי ככל שעסקינן באספקת העבודות הרי "הנושה" היא הנתבעת, שמקום מושבה בבאר שבע. אך ככל שעסקינן בביצוע תשלומים הרי "הנושה" היא התובעת, ומקום מושבה בחיפה.

ולשיטה זו נהיר לכאורה שלבית משפט זה ולבית משפט השלום בבאר שבע נתונה סמכות מקבילה.

9.ואולם לא ירחק היום ויתבקש איחוד הדיון בשתי התובענות, אם על ידי בתי המשפט ואם על דרך עתירה לנשיא בית המשפט העליון. וכשלעצמי נהיר לי שגם אם באורח מלאכותי ניתן להעלות סמכות מקומית של בית משפט זה, אין ליתן יד לכך. שהרי איחוד הדיון "ינייד" באורח מלאכותי, שמא על דרך אילוץ, את הנתבעת לקיים את ההליך שהיא נקטה כדין נגד התובעת בבית משפט השלום בבאר שבע, הרחק בחיפה. קיים כאן, לטעמי, במובהק שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

10.התובעת טוענת כי "זכות הבכורה" ניתנת לבית משפט זה, לנוכח העובדה שהיא הייתה זו שנקטה בהליך משפטי ראשונה. תובנה זו שגויה, אף נפסדת. התובעת נקטה בהליך-נפל במקום להגיש תביעה כספית נגד הנתבעת, כפי שהיא מבקשת לעשות רק עתה כהלכה. משום כך "זכות הבכורה" ניתנת דווקא לבית משפט השלום בבאר שבע. אכן ראוי שהתובעת תבקש לבוא על סיפוקה בכך שתגיש תובענה כספית חדשה לבית משפט השלום בבאר שבע, שמן הסתם תידון במאוחד עם התביעה התלויה ועומדת ממילא. ומשכך עדיף שהתובעת תגיש תביעה-שכנגד בהליך ההוא.

11.כללם של דברים: הנני מוחק התובענה שבפניי. הנני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. הנני מורה לתובעת, אם רצונה בכך, להגיש תביעה-שכנגד או תביעה נפרדת נגד הנתבעת אותה היא מבקשת להגיש, לבית משפט השלום בבאר שבע תוך 20 יום מיום המצאת החלטתי זו.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת 1 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני.

12.המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא