אישור בקשת הסתלקות מבקשה לת"צ בנושא תשלום ארנונה בכפל עבור חניה ב"מדפי חניה"

לפני בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אשר הוגשה על ידי המבקש על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). הבקשה הוגשה בעקבות דיון שהתנהל במעמד הצדדים, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

הבקשה לאישור תובענה כייצוגית

1.      ביום 25.4.13 הוגשה הבקשה לאישור תובענה כייצוגית. עניינה של התביעה ב"מדפי חניה", שהם מתקני חניה מכניים המאפשרים חניה של שני כלי רכב ולמעלה מכך, זה מעל זה, באמצעות משטחים מתניידים. המבקש מחזיק במקומות חניה בהם הותקנו מדפי חניה בעיר תל אביב. לטענתו, שילם ארנונה בכפל, לאחר שבשנת 2012 ובתחילת שנת 2013 פנתה העירייה אל יו בהודעה כי בעקבות ביקורת שנערכה, יוגדלו שטחי החניה המחויבים בארנונה ומוחזקים על ידו. המבקש טען בבקשה לאישור, כי מדפי חניה אינם באים בגדר מבנה או בנין, כמובנם בדיני הארנונה ואין לחייבם בארנונה. לטענתו, מתקן החניה אינו מתאים להגדרת בנין, ועל כן לא ניתן לחייבו בארנונה ובכל מקרה אין לחייב בארנונה לפי שטח הפנים של מספר מדפי החניה, וניתן לחייב בארנונה בגין שטח הבסיס, לפי צו הארנונה.

2.      התביעה התבססה על עילות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, הפרת עקרון חוקיות פעילות המינהל ועילה נזיקית של הפרת חובה חקוקה. המבקש אף טען, כי התביעה עומדת בתנאים לאישור תובענה ייצוגית וכי קיימת קבוצה שעניינה כשל המבקש.

התגובה לבקשה

3.      בתגובתה לבקשה, טענה המשיבה כי עפ"י ההנחיות הקיימות אצלה, אין לחייב את שטח הקומה העליונה של מדפי החניה בנוסף לחיוב הקומה התחתונה. כן נטען, כי קיומם של מתקני חניה אינו מצוין במערכת המחשוב, וכי הדרך היחידה לאתר החניות הנ"ל הינה באמצעות בדיקה ידנית של המסמכים והתשריטים שבתיק הבנין או עריכת ביקורת בחניון.  במצב הדברים הנוגע למבקש, קיימים שני מחזיקים שונים באותו מתקן חניה. בנסיבות אלה שהינן חריגות, נרשם המחזיק בקומה התחתונה וחויב בגין שטח זה וגם המשתמש בקומה העליונה נרשם במחזיק וחויב בנפרד בגינה. בהתאם לכך, נדחתה השגת המבקש על חיובו בגין מתקני החניה.

4.      כן טענה המשיבה, כי המבקש לא הוכיח קיומה של קבוצה ולכן יש לדחות הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וכי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בנסיבות הענין שכן, קיימת חלופה מנהלית בדמות השגה וערר (שלא הוגש על ידי המבקש). 

התשובה לתגובה

5.      בכתב התשובה מטעמו, טען המבקש כי מדברי המשיבה עולה כי קיים נוהל שאינו כתוב, שלא לחייב בארנונה במקרה כשל המבקש, ואולם נוהל זה לא צורף לתגובה והוא אינו עולה בקנה אחד עם האמור בהודעת המשיבה ובהחלטת מנהל הארנונה בעניינו של המבקש ובעניינם של אחרים. המשיבה הודתה כי בסיטואציה בה ישנו יותר ממחזיק אחד במתקן החניה, היא מחייבת נישומים בארנונה בגין המדף העליון וזאת, למרות שנקבע כי אין חשיבות לזהות או למספר המחזיקים במדפי החניה העליונים וכי עצם החיוב בגין השימוש במדף עליון הוא פסול.

6.      המבקש טען, כי סיכויי ההצלחה של התביעה גבוהים, שכן עילת תביעתו האישית לא נסתרה, משהודיעה המשיבה כי אינה חולקת על כך כי אין לחייב בארנונה את מדפי החניה  העליונים אלא רק את מדפי הבסיס, במקרים בהם ישנו מחזיק אחד במתקן החניה. החיוב בארנונה בעניינו של המבקש בוצע בגין מתקן הכולל שני מדפי חניה המוחזק כולו על ידי המבקש, ולפיכך אין מדובר ב"נסיבות חריגות" כפי שטענה המשיבה. המבקש חזר וטען, כי אישור הבקשה עולה בקנה אחד עם מלוא מטרותיו של חוק תובעות ייצוגיות ומגשימן. כן טען המבקש, כי הבקשה אינה מושתתת על שאלת סיווג נכס כי אם על אבחנה משפטית בין נכס בר חיוב בארנונה לבין נכס שאינו בר חיוב בארנונה.

7.      בעקבות תגובת המשיבה עתר המבקש לתיקון הגדרת הקבוצה והמשיבה הודיעה כי היא מסכימה לכך. ביום 15.10.13 הוחלט כי תתוקן הגדרת הקבוצה ותהיה " כל מי ששילם ארנונה למשיבה בגין מדפי חניה במתקני "מכפילי חניה" שאינם בגובה הרצפה".

דיון יום 20.1.14

8.      בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 20.1.14, אישרה ב"כ המשיבה כי מדובר בחיוב שנעשה בטעות לגבי המדף העליון של מתקן החניה, וכי היה מקום לציין זאת במפורש בתגובת המשיבה. עוד ציינה, כי טענתו של המבקש, לפיה המשיבה אינה מחייבת כאשר קיים מחזיק אחד בשני מתקנים אך מחייבת כאשר מדובר בשני מתקנים שונים - אינה נכונה ובכל מקרה מחויב רק המחזיק בגין שטח הבסיס של מתקן החניה.

9.      המשיבה טענה כי בעניינו של המבקש, מדובר בטעות נקודתית של מנהל הארנונה ואין צורך בהגשת הודעת חדילה. למיטב ידיעתה של המשיבה, לא חויבו אחרים עבור המדפים העליונים ואין חיוב נפרד למדפי חניה.

נטען, כי המבקש הודה כי לא עלה בידו לבדוק אם קיימת קבוצה ולא פנה למשיבה לברר האם קיימים מקרים דומים לשלו. המשיבה טענה, כי אין מניעה לביטול החיוב, והוא אף  היה מבוטל במסגרת ערר, לו היה מוגש, וביקשה לעמוד על כך כי התובענה אינה מתאימה לבירור כייצוגית.

10. לאור הקושי שהתעורר אצל המבקש להגדיר ולהציג קבוצה, הוצע לצדדים לשקול הודעה הסתלקות מטעם המבקש, שבה יובהר כי רק לאחר הגשת התובענה כייצוגית אישרה המשיבה כי מדובר בטעות וכי בכוונתה להחזיר למבקש את הסכומים בהם חויב בגין

מכפילי החניה ולא לחייבו בעתיד בגין מדפי החניה העליונים שבחזקתו. עוד הוצע, כי הודעת ההסתלקות תהיה בכפוף להסכמת העירייה לשלם למבקש ולבא כוחו הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

הודעת המבקש

11. ביום 18.2.14 מסר המבקש הודעתו, ובצידה בקשה לצירוף מסמכים. לדברי המבקש, פנה למשיבה ביום 2.2.14 בבקשה כי תשקול בשנית את סוגיית יידוע ציבור הנישומים בענין זכותם לבדוק את חיובם בארנונה על מדפי חניה עליונים, וזו דחתה את ההצעה ביום 11.2.14. המבקש טען כי קיימת טעות חוזרת, שלא נעשתה רק בעניינו אלא גם בעניינם של נישומים אחרים ומקורה בטעות בתפיסתו של מנהל הארנונה. לטענת המבקש, מנהל הארנונה ומנהלים אחרים אצל המשיבה לא היו מודעים לנוהל הלא כתוב, שפורט בכתב התגובה. המבקש דרש לאשר את התובענה כייצוגית לטובת הציבור ולא לסיים את ההליך בתיקון עניינו האישי בלבד וטען, כי אין בדעתו להסתלק מהתובענה מבלי לוודא שהטעות שנעשתה בעניינו לא תחזור.