אין לראות בהוראות מכתב כצוואה בכתב יד

השופטת יעל וילנר:

רקע

1.         אלמונית ז"ל (להלן: " המנוחה") ערכה צוואה ביום 7.9.86 ובה ציוותה את רכושה לאחותה פלונית (להלן: " האחות"), למעט סך 3,000 $ אותם ציוותה לעמותת יד שרה. עוד ציוותה, כי במקרה והאחות תמות יחד איתה כתוצאה מתאונה או אסון, אזי,  במקום האחות, יירש אותה פלוני ז"ל שבנתיים הלך לעולמו ויורשתו היחידה היא המערערת (להלן: " הצוואה").

בו ביום, לאחר עריכת הצוואה, כתבה המנוחה מכתב בכתב ידה למערערים בו סיפרה להם כי היא והאחות מתכוונות לנסוע לטיול של חודש לחו"ל. בנוסף, והחשוב לענייננו, המנוחה דיווחה למערערים על עריכת הצוואה ומקום המצאה, וכן כי " אתם, לאחר  שהיא יורשת ראשונה, תהיו היורשים הבלעדיים..." (להלן: " המכתב").

2.         המנוחה נפטרה ביום 25.7.02 וזמן קצר לאחר מכן, ביום 15.10.02, ניתן צו לקיום הצוואה. האחות נפטרה אחריה, ביום 3.3.04, והותירה צוואה בה ציוותה חלק מעזבונה לגופים שונים וכן ציוותה מעיזבונה למערערים ולמשיבים, בחלקים שפורטו בצוואה. 

גדר המחלוקת

3.         עיזבונה של המנוחה כלל, בין היתר, דירה בטבעון (להלן - " הדירה") אשר הזכויות בה הועברו לאחות בהתאם להוראות צוואתה ומכוח צו קיום הצוואה שהוצא בזמנו. האחות הורישה בצוואתה חלק מרכושה לגופים שונים ויתרת הרכוש, לרבות הדירה, ציוותה למשיבים ולמערערים.

כפי שהובהר בדיון בפנינו, זכויות הבעלות בדירה זו הם במוקד הסכסוך שבפנינו.

ההליך בבית משפט קמא

4.         המערערים פנו לבית משפט קמא בבקשה לתיקון צו קיום הצוואה (שניתן כאמור עוד בשנת 2002) כך שבמקום הוראות הצוואה לפיה הם אמורים היו לרשת את המנוחה רק במקרה שהאחות תלך לעולמה ביחד עם המנוחה - בבחינת "יורש במקום יורש", יקויימו הוראות המכתב - כצוואה בכתב יד, לפיהן המערערים יורשים את המנוחה לאחר מות האחות - כ"יורש אחר יורש". לטענתם, במכתב מתקיימים כל הרכיבים הנדרשים כדי לקיימו כצוואה בכתב יד, ונוכח היותו מאוחר לצוואה - הרי שהוראותיו גוברות על הוראות הצוואה.

5.         המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי הצוואה מדברת בעד עצמה, והמכתב אינו מהווה צוואה. עוד טענו, כי המכתב אינו כולל הוראה של "יורש אחר יורש" וכי הוא אינו עומד בסתירה להוראות הצוואה.

פסק הדין של בית משפט קמא

6.         בית משפט קמא דחה את התביעה וקבע כי המכתב אינו מהווה צוואה בכתב יד שכן אין בו את גמירות הדעת הנדרשת לעריכת צוואה. נקבע כי סמיכות הזמנים בין כתיבת המכתב לעריכת הצוואה והמידע הכלול במכתב בדבר מקום המצאה של הצוואה, אינם מעידים על רצון לערוך צוואה חדשה, מה גם שאין זה סביר כי המנוחה תבקש לערוך צוואה סותרת בו ביום וזמן קצר כל-כך לאחר שטרחה וערכה צוואה בעדים אצל עורך דין. 

עוד נקבע כי בכל מקרה אין לראות במכתב הסדר של  "יורש אחר יורש" וכי המכתב נכתב על רקע חשש של המנוחה כי האחות והיא ולא תחזורנה מנסיעתם המשותפת לחו"ל, וכל 'תוקפו' של המכתב הוא לתקופת נסיעתן בלבד וממילא עם חזרתן לארץ בשלום, בטלות הוראות המכתב (להלן - " פסק הדין").

כנגד פסק הדין הוגש הערעור דנן.

הערעור

7. טענתם העיקרית של המערערים היא כי יש לראות בהוראות המכתב כלי פרשני להתחקות אחר כוונת המנוחה כפי שבאה לידי ביטוי בצוואתה, וכי יש לפרש את הוראות הצוואה על פי הוראות המכתב. בנוסף, חוזרים המערערים על טענתם כי יש לראות בהוראות המכתב כצוואה בכתב יד הגוברות על הוראות הצוואה, ככל שיש סתירה בין השתיים.

8.         המשיבים סומכים ידיהם על פסק הדין של בית משפט קמא.

דיון

המכתב כצוואה בכתב יד

9.         אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין לראות בהוראות המכתב כצוואה בכתב יד. המכתב נעדר את ה"נשמה" הנדרשת לצוואה, היינו - גמירות הדעת של המנוחה כי המסמך הספציפי יהווה צוואה (ראה כב' הנשיא ברק בפרשת טלמצ'יו להלן). לשון המכתב - " הייתי רוצה שתדעו כי הצוואה שלי נמצאת אצל עו"ד... " - מלמדת בברור כי המכתב נועד רק ליידע את המערערים אודות קיומה של הצוואה. נדגיש כי המכתב נכתב כאמור ביום שהמנוחה ערכה צוואה כדין, בעדים, במשרד עורכי דין ואין זה סביר כי במקביל תערוך המנוחה צוואה נוספת בכתב יד, תוך אזכור והפנייה לצוואתה שנערכה שעות ספורות קודם לכן.

פרשנות צוואה

10.        מכאן לשאלה העיקרית בערעור והיא ערכן של הוראות המכתב ככלי פרשנות המסייע בהתחקות אחר רצון המנוחה בצוואתה.

כללי