אין להעלות טענות "ערעוריות" בהליך של בקשה לביטול פסק בורר

          בין המבקשת, חברת הביטוח, לבין המשיב, נתגלע סכסוך בשאלה אם המשיב זכאי לתגמולי ביטוח חודשיים על פי תנאי הפוליסה בגין אובדן כושר עבודה. הסכסוך האמור נמסר להכרעתו של הבורר עו"ד א. זר.

          ביום 13.9.04 נתן הבורר את פסקו בסכסוך שבין הצדדים (נספח א' לבקשה). בפיסקה המסכמת של פסק הבורר (פיסקה 22) קבע הבורר כדלקמן:

          "(...) הנני קובע כי התביעה עונה על הגדרת אי הכושר בהתאם לפוליסה הנ"ל וכי לתובע (היינו, המשיב בבקשה שלפני. ע.ג.) אין כושר לעבודה אחרת, על כן, אני מחייב הנתבעת (היינו, המבקשת שלפני. ע.ג.) לשלם לתובע פיצוי חודשי בסך של 4,380 ש"ח וזאת מיום 1.1.2000 ועד היום, בצירוף ריבית והצמדה.

          כמו כן, מוצהר כי זכותו של התובע להמשיך לקבל תגמולי ביטוח עד תום המועד בפוליסה, וכן לפטור מתשלום תגמולי ביטוח כפי שנקבע פוליסה.

          כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הבוררות (...)".

          ביום 15.2.05 נתן הבורר החלטה בעניין בקשה לתיקון פסק הבורר ( נספח א'1 לבקשה).

          עתה לפני בקשתה של המבקשת לבטל את פסק הבורר משום שלטענתה "(...) פסק הבורר לא ניתן על פי הדין המהותי סעיף 24(7) לחוק והבורר חרג מסמכותו סעיף 24(3)".

2.       הסכם הבוררות

          אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהוסכם ביניהם כי הבורר ידון בסכסוך על פי הדין המהותי וינמק את פסקו (הסכם הבוררות מפורט בעמ' 3 לפרוטוקול הבוררות, נספח ב' לבקשה).

3.       סעיף 1 בנספח לפוליסת הביטוח

          המחלוקת שעמדה להכרעה במסגרת הבוררות התייחסה להגדרת אי כושר עבודה מוחלט כאמור בסעיף 1 בנספח לפוליסה:

          "המבוטח יחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, לענין נספח זה בלבד, אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעה עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, במשך תקופה העולה על שלושה חודשים, או שישה חודשים כמפורט בעמ' מס' 2 של הפוליסה (להלן "תקופת ההמתנה")".

4.       טענות המבקשת

          א.      המבקשת טענה כי מן הדין לבטל את פסק הבורר על פי העילות המפורטות בסעיפים 24(7) ("הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן") ו24(3) ("הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות") לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968 (להלן- "החוק").

                   כפי שאראה להלן טענה המבקשת, בפועל, כי הבורר לא נימק את קביעתו כי עליה להמשיך ולשלם למשיב תגמולי ביטוח עד תום המועד בפוליסה, אם כי לא נקבה בעילת הביטול הרלוונטית [ סעיף 24(6) - "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן"].

          ב.       המבקשת טענה כי -