אימוץ הסדר במסגרת ערעור של רשות הגנים הלאומיים נ' מורשע בביצוע עבירה של נהיגה בחוף הים

הערעור מתייחס לגזר דינו של בית משפט השלום הנכבד באשקלון (כב' ס. הנשיא – השופטת דינה כהן), מיום 16.12.13, במסגרתו נגזרו על המשיב, אשר הורשע בעבירה של נהיגה בחוף הים בניגוד לסעיפים 2 ו- 7 לחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים תשנ"ז – 1997, שבוצעה בתחום שמורת הטבע "חולות ניצנים", קנס כספי בסך 1,500 ₪ או 10 ימי מאסר תחתיו, וכן חתימת התחייבות על סך 7,000 ₪, שלא יעבור את העבירה בביצועה הורשע, במהלך 3 שנים.

במסגרת גזר הדין, כתב בית המשפט, כי אלמלא השיקולים לקולא, הכוללים בין היתר, את העובדה שמדובר בנאשם יליד 1951, נטול הרשעות קודמות, ואת נסיבות ביצוע העבירה, נכון היה להשית על הנאשם קנס גבוה יותר.

במסגרת הערעור טענה המערערת כי הקנס חורג במידה רבה, ממתחם הענישה ההולם את העבירה, בדגש על כך שמדובר בנהיגה בתוך שמורת טבע, להבדיל מנהיגה בתוך שטח חוף הים שאיננו חלק משמורת טבע, וכן הדגישה כי הנאשם יכול היה לשלם את הקנס המינהלי שעמד על 1,000 ₪, אך בחר לנהל הליך הכולל שמיעת ראיות, ועל כן לא עומד לזכותו השיקול המקל של חסכון זמן שיפוטי. המערערת ציינה כי גובה הקנס המקורי, על תוספות הקנס שהיו נצברות עליו עד מועד גזר הדין, עומד על כ- 1,650 ₪, דהיינו יותר מהקנס שהשית עליו בית המשפט במסגרת גזר הדין.

כן ציינה המערערת, כי הקנס המקסימאלי אותו רשאי להטיל בית המשפט בגין העבירה, עומד על כ- 75,000 ₪.לסברת ב"כ המערערת,  נכון להשית בדרך כלל על נאשם שהורשע בביצוע העבירה, שלא

בנסיבות חריגות, קנס בשיעור של 10 אחוז מן הקנס המקסימאלי.

במסגרת הודעת הערעור, פורטו גזרי דין שניתנו בבתי משפט שלום בתיקים אחרים, במסגרתם הושתו על נאשמים שהורשעו, קנסות בסך 5,000 ₪, לצד חתימת התחייבויות.

המשיב הדגיש בתשובתו כי גובה הקנס שהושת עליו גבוה ב- 50 אחוז מגובה הקנס המקורי, וכי ניהל את ההליך, לרבות שמיעת ראיות, משום שהיה משוכנע שעומדת לו הגנה.

בפתח הדיון, הגיעו הצדדים להסדר לפיו יוגדל הקנס שהושת על הנאשם באופן סמלי ויועמד על 1,800 ₪, וההתחייבות שהוטלה עליו תוגדל לסך 12,000 ₪.

ב"כ המערערת הדגיש כי ההסכמה נובעת מכך שמדובר בערעור ראשון שהגישה המערערת בתחומי המחוז על גזר דין בגין העבירה.

היות שהצדדים הגיעו להסדר סביר, יש לאמצו, אך נכון גם להוסיף מספר מילים, בהתייחס לטענות המערערת.

החוק, הינו חוק שבבסיסו הגנה על אינטרסים ציבוריים חשובים, ובהם, בטיחות באי חוף הים, והגנה על ערכי טבע העלולים להיפגע כתוצאה מנהיגה בשטח חוף הים. ברי, כי ביצוע עבירה בתחומי שמורת טבע, עלול לגרום נזק קשה מן הרגיל לאותם ערכי טבע.