"ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש, שאניחנו לאדם
שיהיה אחרי ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלוט בכל עמלי.." קהלת ב' יח-יט
הוגשה לקיום צוואת המנוחה ג.ר ז"ל אשר הלכה לעולמה ביום 15.9.2009 (להלן: "המנוחה").
התובעת והמתנגד הינם ילדיה של המנוחה. למנוחה בן נוסף – מ.ק, אשר אינו צד להליך שבפנינו.
הצוואה אשר הוגשה לקיום הינה צוואה בעדים מיום 14.8.2006 (להלן: "הצוואה"). העדים לצוואה הינם הגב' א.ג , עו"ד והגב' ח.ט.
בצוואה זו הורתה המנוחה כדלקמן:
"את נכסי המקרקעין ונכסי דלא ניידי הנני מצוה וכדלקמן:
א. את הנכסים שברח' --- הנני מצווה בחלקים שווים לבני מ. (50%) ולבתי א. (50%) וכל נכס מקרקעין נוסף שיהיה לי עד יום מותי הנני מצווה כאמור בס' 2 ה להלן.
ב. את המניות הנני מצווה לבתי א.
ג. את המטלטלין הנני מצווה בחלקים שווים לבני מ., לבני ד. ולבתי א.
ד. את הרכב הנני מצווה לבני ד..
את יתרת העיזבון הנני מצווה כך שבני מ. יקבל 30%, בתי א. תקבל 40% ואת 30% הנוספים תקבל א. ותשמש כמנהלת עזבוני עבור בני ד. ותעביר אליו חלק ו/או מלוא הכספים לפי צרכיו האישיים ו/או צרכי ילדיו מעת לעת".
יצוין כאן, כי דומה שההוראה בסיפא לצוואה הייתה נדרשת לפרשנות ו/או להוראות ביצוע ואם היה בית המשפט מורה על קיום הצוואה.
לאחר פטירת המנוחה הוגשה הצוואה לקיום ע"י התובעת, הגב' א. ק. מ., בתה של המנוחה (להלן: "התובעת" ו/או "א.") . ד.ק., בנה של המנוחה ואחיה של התובעת הגיש התנגדות לקיום הצוואה (להלן: "המתנגד" ו/או "ד.").
טענות המתנגד
- טוען המתנגד כי צוואה זו של המנוחה עומדת בסתירה ובניגוד לצוואה קודמת של המנוחה ובניגוד לרצונה האמיתי של המנוחה לחלק את עיזבונה לשלושת ילדיה בחלקים שווים.
- לטענת המתנגד המנוחה לא הייתה כשירה לערוך הצוואה במועד בו נערכה ולא ידעה היא להבחין בטיבה של צוואה.
- נטען גם כי התובעת ו/או מי מטעמה היו מעורבים בעריכת הצוואה ונטלו חלק בעריכתה וכן נטען כי האמור בצוואה הינו תוצאה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד התובעת.
תגובת התובעת
- מנגד טוענת התובעת כי אין כל ממש בטענות המתנגד.
- לטענת התובעת אימה המנוחה הייתה כשירה לערוך הצוואה במועד שנערכה, הצוואה נעשתה מרצונה החופשי וללא כל השפעה בלתי הוגנת עליה.
- עוד טוענת התובעת כי נוכח אשר נתנה וחילקה האם לילדיה בחייה , מקיימת הצוואה אשר נערכה על ידה את שאיפתה ורצונה של האם לחלק את עיזבונה בין שלושת ילדיה בחלקים שווים, כמו גם ניסוח הצוואה מלמד כי בעת עריכת הצוואה הייתה המנוחה במצב מנטלי והכרתי טוב כך שהבינה את משמעות הוראות הצוואה, תוצאותיהן והשלכותיהן.
כללי
- א. יסוד ועיקר בבחינת הלכות קיום צוואות מתמצה בחובה, בכוונה וברצון לקיים
רצון המת.
עקרון זה בא מהמשפט העברי ("מצווה לקיים דבר המת", בבלי גיטין יד).
עקרון זה נתפס כיום כחלק מהתרבות הכללית והמשפטית כמו גם הוכר כמהווה חלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם ושמירה על קניינו במגבלות ולפיהן תבוטל הוראה בצוואה אשר הינה בלתי חוקית, בלתי מוסרית ו/או בלתי אפשרית (סעיף 34 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965).
ב. בית המשפט נדרש בענייננו להכריע מה היה רצון המנוחה את אשר יעשה בעיזבונה ועל סמך הנתונים אשר הובאו בפניו עת התובעת מניחה בפני בית המשפט הצוואה לקיום ואילו טענת המתנגד היא כי צוואה זו דינה להתבטל.
- א. בהליך של התנגדות לקיום צוואה, תיבחן תחילה השאלה על מי מוטל נטל הבאת
הראיות והשכנוע.
ב. הצוואה בענייננו עומדת על פניה בכל הדרישות הצורניות של צוואה בעדים, על פי
ס' 20 לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה"). הצוואה נערכה בכתב,
יש בה תאריך, יש בה הצהרה של המצווה, יש בה חתימה של המצווה, וכן חתימה
של שני עדים.
ג. הלכה היא כי צוואה שלא נפל בה פגם פורמאלי/ צורני היא בחזקת כשרה, והנטל להוכחת הטענה שצוואה זו דינה להיפסל - מוטל כל כולו על הטוען לכך.
משכך, בהליך זה שבפנינו על המתנגד לעמוד בנטל השכנוע להוכחת טענותיו ולפתחו מוטל נטל השכנוע להוכיח שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, ו/או שחתמה על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת, ו/או שהנתבע היה מעורב בעשיית הצוואה – בהתאם לעילות המנויות בחוק.
ההתנהלות הדיונית
- א. נוכח הטענה להעדר כשירות המצווה בעת עריכת הצוואה וקודם למינוי מומחה,
הורה בית המשפט על הזמנת החומר הרפואי בעניינה של המנוחה מהגופים ו/או הרופאים השונים אצלם טופלה.
ב. ראוי לציין כבר בתחילת פרק זה של פסק הדין, כי המנוחה פנתה בין השנים 2004 – 2007 לנוירולוגים ופסיכיאטרים רבים בתלונות אשר טיבן חזר על עצמו אשר עיקרן הוא כמפורט להלן:
. ירידה בזיכרון.
. קושי למצוא מילים.
. לחץ לדבר.
. ירידה בתפקוד בבית.
. כאבי ראש.
. קושי לזהות אנשים.
- א. לאחר שהתקבל החומר הרפואי בעניינה של המנוחה, התקיים דיון בתיק ואשר בו
הפנה כ"א מהצדדים לנתונים התומכים בגרסתו באשר למצבה הרפואי של המנוחה עובר לעריכת הצוואה.
ב. המתנגד באמצעות בא כוחו טען כי המסמכים מלמדים על בעיות רפואיות משמעותיות מהן סבלה המנוחה ועל כן עתר הוא למינוי מומחה רפואי. התובעת באמצעות בא כוחה טענה כי אין בסיס ראייתי לעתירה זו, שכן על פניו, עולה מהחומר הרפואי ובמיוחד מתוצאות בדיקות המיני מנטל שנערכו למנוחה כי היא הייתה כשירה לערוך הצוואה במועד בו נערכה.
ראה דברי התובעת באמצעות בא כוחה לעניין זה בעמ' 2 לפרוטוקול משורה 15:
"אני מפנה למסמך רפואי מבית חולים שיבא מיום 23.10.2006 מיני מנטל 27/30.
אני מפנה למסמך של ד"ר טרבס שהיא פסיכיאטרית, פרטית שביקשו ממנה לכתוב שימנו לה אפוטרופוס ניגשים לרופא ומבקשים מינוי אפוטרופוס ופיליפינית, אז כותבים את מה שכותבים. אבל ד"ר טרבס באותו יום שהיא עורכת את המסמך היא מבצעת בדיקת מיני מנטל ומגיעה לתוצאה של 29/30. "
ובהמשך:
"אני לא מתנגד למומחה רפואי, אבל אני חושב שהוא צריך להיות רק אחרי שנחקור את המומחית הזו. ד"ר טרבס ואת הרופא האחר שכתב את אשר כתב. המומחה הרפואי שנמנה הרי הוא לא רואה את החולה והוא מסתמך על מה שד"ר טרבס כתבה.
בית המשפט יודע שאין איזון של תרופות יכול להיות בלבול כזה או אחר. יש לנו את זה בתיקים ויש חוות דעת". - ראה עמ' 2 לפרוטוקול שורות 15 – 26.
- לאחר שהוברר כי מחד התלוננה המנוחה בתקופה הרלוונטית על קשיים נמשכים בזיכרון, כאבי ראש עזים וכיוב' ומנגד קיבלה המנוחה בבדיקות המיני מנטל שנערכו לה ערכים גבוהים המעידים לכאורה על תפקוד ברמה גבוהה יחסית, הסכימו ב"כ הצדדים כדלקמן:
"מבלי לוותר על זכותם של מי מהצדדים למינוי מומחה רפואי ותוך קבלת עמדת עו"ד סמוכה כי הוא יסכים למינוי מומחה רפואי ואם יתבקש כזה ע"י ב"כ המתנגד לאחר חקירת הרופאים אשר טפלו במנוחה.
מוסכם כי עו"ד קראוס יחקור נגדית ראשונה את המומחים הרפואיים אשר טפלו במנוחה, ולאחר מכן יחקור עו"ד סמוכה..." - משורה 30 בעמ' 2 לפרוטוקול.
עדויות הרופאים אשר טיפלו במנוחה
- בהמשך להסכמות זומנו לעדות חלק מהרופאים אשר טיפלו במנוחה בחייה.
ד"ר תרז טרבס
- א. המנוחה נבדקה ע"י ד"ר טרבס תרז ביום 21.6.2006. (כ-8 חודשים טרם עריכת
הצוואה).
ב. אומר כבר בשלב זה של פסק הדין כי משמיעת מכלול הראיות בתיק זה ושקלולן
עולה כי עדותה של ד"ר טרבס אשר פתחה את מסכת העדויות בתיק זה סיכמה באופן מיטבי את מצבה של המנוחה בתקופה הרלוונטית ואת המורכבות העובדתית
והרפואית בעניינה של המנוחה וכפי שהתבררו בסופו של יום בבחינת כלל הראיות .
- הואיל ומסמך הבדיקה שערכה ד"ר טרבס נכתב באנגלית, בכתב שאינו ברור החלה שמיעת
העדות בהקראתה של ד"ר טרבס את תלונות המנוחה בפניה וממצאי בדיקתה. (ראה מעמ' 11 לפרוטוקול שורה 13):
"הגב' ר. ג. בת 67 ילידת לוב, נשואה אם ל-3 ילדים. ימנית, מקצוע שלה קוסמטיקאית. מחלות קודמות – מחלת מעיים-קוליטיס, כאבי גב תחתון וכולסטרול גבוה. מחלה נוכחית בגלל זה היא באה אלי, מזה כשנה ירידה בזיכרון מסוג טווח קצר עם קושי למצוא מילים ולחץ לדבר. פיוזים קצרים, מתפקדת פחות בבית. בבדיקה שלי התובנה שלה ירודה, כשאני בודקת את הפציינט הוא שומע את המשפחה ואז או שהיא מסכימה איתם או שלא או שלא אומרת דבר או שאומרת שהיא בסדר. שיפוט ירוד, אני לא זוכרת ספציפית מה שאלתי יש שאלות אחרות כמו נניח שיש עשן בחדר, מה צריך לעשות והפציינט אומר לקפוץ מהחלון אני אומרת שיש משהו לא בסדר. היה לה הפשטה ירודה. אם לפציינט אין הפשטה הוא שואל איפה את רוצה שהתפוח ייפול? סוג שני זה הבדלים למשל מה ההבדל בין ציפור ואווירון. סוג שלישי זה משותף. מה משותף בין ציפור ואווירון. אצלה היה ירוד הפשטה. קשב ירוד, אני אגיד מספר אתה חוזר על המספר כשאני מסיימת. אדם רגיל בד"כ חוזר על 7 ספרות קדימה ו1 פחות מקדימה אחורה. אם נתתי לו מספר 6,2,9,3,5,0 אז אתה חוזר. נגיד לא חזרת אני יורדת ל-4 ספרות. אח"כ נגיד נעשה אותו דבר אבל אחורה. אדם רגיל מסוגל לחזור קדימה 1 פחות. אם הוא מסוגל לחזור אחורה רק 2 פחות יש בעיה של קשב. אם בכלל קדימה 4 זה בכלל לא טוב. זה הקשב. היא הצליחה 4 קדימה 3 אחורה. זה אומר שהריכוז ירוד. לזכור טלפון זוכרים לפי 3-2-2 תבנית כזו שיהיה קל לזכור. חישוב, 12+9. היגיון זה קצת ירוד ... יש לה קצת ירוד. היה לה קצת אנומיה, אני אומרת שם, מי האדון אני מכירה אותו אבל מה שמו אין לי מושג. יש לי אוסף של תמונות, ביבי נתניהו, ברק וכו'. אני רואה שהיא יודעת מי זה אבל השם לא בא אז אני נותנת אופציות לבחור מהם ואז היא אומרת. היה לה קצת ירידה בכושר לעשות חיקוי של תנועות. אומרים לה תעשי כאילו את לוקחת גפרור מקופסא, מדליקה ומכבה. אז אדם רגיל עושה את התנועה ומכבה בסוף. חולה איכשהו כאילו כלום לא מסתדר לו. היתה לה גם קצת ... בתמונות היא לפעמים גם לא זיהתה בכלל גם אם אמרנו לה את השם. הזיכרון הראייתי נשמר. כל השאר בסדר. שאר הבדיקה תקינה. כשאנו מפתחות ירידה קוגניטיבית יש כמה מחלות שעושות את זה, לכל מחלה יש את האפיון שלה, קצת יותר. תלוי באזור. אם זו מחלה שאוהבת את האונות הפרונטאליות זה יהיה יותר כמו הגב' עם בעיה של שיפוט, הגיון, מתמטיקה מסובכת. 12+9 זה סתם חישוב. אבל אם אני שואלת כמה רבעים יש ב30 זה כבר יותר מסובל וזה פרונטלי. הבן אדם מצד אחד לא יודע להתנהג אבל מצד שני אם שואלים אותו רשימה של מילים יחסית הוא בסדר זה אדם שאסור לעשות מינימנטל כי הוא יקבל 30 מתוך 30. אם יש לי ירידה באונה הטמפורלית אז הפוך, אני לא זוכרת טוב, אבל בהגיון אין בעיה. הפציינטים הכי דמנטיים עדיין זוכרים את השם שלהם . כמה שהמידע יותר חדיש יותר בעייתי. אם האונות הפרונטאליות בסדר זה בנאדם שבמתמטיקה יכול לעשות חישובים במהירות אבל זיכרון קטסטרופה. זה מה שקורה באלצהיימר. לחולים האלה מינימנטל טוב. לחולים האלה צריך טסט אחר. כל המחלות האלו מתקדמות, פרוגרסיביות כך שתוך כמה שנים הכל יהיה פגוע בהכל. יש טיפולים שנותנים לאלצהיימר שיש אישור ולמחלות אחרות לו. הגב' הזו למשל היא לא. אני הערכתי אותה כחשודה לפגיעה פרונטלית ....בדיקת מינימנטל לא רלוונטית. עושים בשביל מעקב. גם אני עשיתי כי ידעתי שזה יהיה טוב כי אם אחרי זמן מה המשפחה אומרת שיש החמרה במצב אז עושים מינימנטל. היה 29 נהיה 23 זה לא טוב והחמיר. " –(סימון בקו תחתון לא במקור – מ.ד.) עמ' 11 לפרוטוקול שורה 13.
- ד"ר טרבס זיהתה את הבעיה הרפואית ממנה סבלה המנוחה ככזו הפוגעת בשיפוט ובתובנה אך פחות בזיכרון ועל כן ממצאי בדיקת המיני מנטל שנערכה למנוחה אותה עת הראו תוצאות מצוינות.
ראה תשובת ד"ר טרבס לעניין זה:
"ש. קיבלה במיני מנטל ניקוד מלא, זה לא אומר דבר?
ת. לא. רק לגבי הזיכרון. הוא טוב לאלצהיימר לזיכרון. אין שום דבר של שיפוט במיני מנטל. יש קצת קשב. 7-7-7.
ש. לא תובנה ולא שיפוט?
ת. לא". - עמ' 13 לפרוטוקול שורות 12 – 15.
דהיינו, המנוחה היתה מסוגלת בעת ההיא לפעולות לא מועטות ובצוען בהצלחה (וכגון: להתמצא בזמן ובמקום, הזכרון מיידי היה טוב כך גם יכולת הרכוז והחשוב ויכולתה לבצע הוראות) , ועל כך תעיד בדיקת המינימנטל שעשתה לה ד"ר טרבס, ועדיין התובנה והשפוט שלה , כשורים הנחוצים מאוד לצורך עריכת צוואה – יהיו פגועים.
- א. בסיכומה של הבדיקה הפנתה ד"ר טרבס מכתב לרופא המטפל של החסויה ובו
ציינה כי לדעתה סובלת המנוחה מfronto temporal degeneration עם הפרעה
בשפוט והמליצה למנוע מהמנוחה לנהוג כמו גם המליצה למנות לה אפוטרופוס.
ב. בחקירתה נשאלה ד"ר טרבס ענין זה והשיבה:
"שפוט ירוד...רואה אלצהיימר אני לא מבקשת להפסיק לנהוג כי מקסימום הוא יעשה 20 סיבובים סתם ויבזבז דלק. לעומת זאת אם לבן אדם אין שפוט וריכוז לא נכון באותו רגע שהוא יראה רמזור, יהיה לו רגע של התלבטות מה לעשות וזה לא טוב, לכן החולים עם ירידה בקשב מההתחלה אני מבקשת אפוטרופוס לכל מה שקשור לשפוט, כי אם מחר תצטרך נתוח ותסרב לניתוח. לעומת זאת אלצהיימר בהתחלה אני לא מבקשת עד שהמשפחה לא מבקשת". – ראה עמ' 13 משורה 26 לפרוטוקול.
ד"ר סברדליק אנה
- א. ד"ר סברדליק אנה פסיכיאטרית העובדת כיום בשיקום כללי לנפגעי ראש בתל
השומר כמו גם בקופ"ח מכבי בקליניקה פרטית.
במועד עריכת הבדיקה עבדה זו במרפאה הפסיכיאטרית בתל השומר, במרפאה
הפסיכוגריאטרית ובקופ"ח מכבי.
ב. בעדותה פירטה תחילה ד"ר סברדליק את תלונות המנוחה וממצאי בדיקתה. (בהתייחס גם לכך שהתרשומות שכתבה הרופאה קשות לקריאה לנוכח כתב היד).
"ש. בדקת אותה ב2.4.06?
ת. נכון. היא הגיעה בליווי הבת. בת 67 גרושה פלוס 3 ילדים, גרה בהרצליה לבדה. ילידת לוב, הגיעה ארצה תינוקת, השכלה תיכונית 12 שנות לימוד ללא בגרות לא שירתה בצבא. עבדה כקוסמטיקאית מטפלת עד לפני 30 שנה. שוללת בעיות זיכרון או הפרעות פסיכיאטריות במשפחה. גופנית סובלת מבעיית מעיים, כולסטרול גבוה, כאבי ראש כרוניים ודלדול העצם. תרופות שהיא לקחה קלציום עם ויטמין בי לא באופן קבוע, סימבסטין לא באופן קבוע. מחלה נוכחית לדעתה הגיעה עקב כאבי ראש. מתלוננת על קושי לשלוף מילים וקושי בפרצופים וקושי לבשל דברים שבישלה שנים רבות. לדברי ביתה ירידה בזיכרון לטווח קצר, שוכחת פירושי מילים, צמצום אוצר מילים, שוכחת לבשל, ירידה בריכוז. כל השינויים בשנה האחרונה אחרי טראומה בראש שמישהו זרק עליה כוס בחתונה לא היה פוסט טראומה. היתה טראומה חיצונית בדימום. מאז כאבי ראש ומאז ירידה בזיכרון כמתואר. ירידה במצב רוח, סף גירוי, כעסים. ישנה עם כדורי שינה 5 שעות אחרת לא ישנה מעל שעתיים. תיאבון סביר, הולכת להתעמלות וחדר כושר. בבדיקת מינימנטל סטטוס 26, מפנה לבדיקה. לא זוכרת חדשות, מי זכה בבחירות, סף גירוי נמוך, חוסר שיפוט, אפקט דיספורי מתוח (מצב רוח לא טוב),ללא עדות לאובדנות, לחץ דיבור, אבחנה לדימנציה בתחילת דרכה. קרוב לוודאי פרונטל טמפורל. אפקט דכאוני. תוצאות MRI יש אטרופיה יותר מימין מאשר משמאל. מצוין שלא ברור פרונטלית או טמפורלית וזה לא כ"כ משנה. זה כלי עזר ולא יותר. הMRI נעשה חודשיים לפני הבדיקה בפברואר 2006. נמסר למטופלת שאסור לה לנהוג. כדור לדמנציה 5 מ"ג ביום. הוזמנה לביקורת בעוד חודשיים. לא רוצה עזרה מביטוח לאומי ולא רוצה שמישהו יגור איתה. מצורפת בדיקה של עובדת סוציאלית שלנו." - (הדגשה בקו תחתון לא במקור – מ.ד.) מעמ' 28 שורה 13 לפרוטוקול.
ג. דהיינו ביום 2.4.2006 מתייצבת המנוחה עם בתה במרפאה הפסיכוגריאטרית שבבית החולים תל השומר, המנוחה מתלוננת על כאבי ראש, קושי לשלוף מילים , קושי לזהות פרצופים, שכחה של אופן בשול תבשילים אותם בישלה שנים רבות ועוד. המנוחה מייחסת הבעיות הרפואיות לאירוע טראומטי אשר בו הוטחה לעברה כוס ופגעה בראשה.
ד. בתה של המנוחה, היא התובעת, אשר התלוותה אליה לבדיקה זו, מתארת כי האם המנוחה סובלת מירידה בזיכרון לטווח קצר, שוכחת פירושי מילים, צמצום אוצר מילים, שוכחת לבשל, ירידה בריכוז.
ה. בבדיקתה של ד"ר סברדליק הוברר לה גם כי המנוחה אינה זוכרת חדשות , אינה זוכרת מי זכה בבחירות וכיוב'. (לציין כי ביום בפברואר 2006 כחודשיים לפני הבדיקה אצל ד"ר סברדליק נערכה למנוחה בדיקת MRI אשר ממצאיה לימדו על "אטרופיה של האונות טמפורליות, בולטת מימין עם הרחבת הקרן הטמפורלית הימנית..").
ו. ד"ר סברדליק מזהה גם היא הבעיות מן סובלת המנוחה ככאלו הנובעות מפגיעה מוחית פרונטו טמפורלית ולטעמה "זו דמנציה טריה שהופיעה לאחרונה זו היתה דמנציה טריה קלה " - ראה עמ' 31 שורות 5-6 לפרוטוקול .
ד"ר סברדליק הופנתה עוד ונשאלה:
"ש. יכול להיות מינימנטל 26 מתוך 30 עם בעיית שיפוט קשה?
ת. כן. גם 30 מתוך 30. מינימנטל לא בודק שיפוט" - עמ' 29 משורה 8 לפרוטוקול.
ז. עוד לציין כי ביום 2.3.2006 פנתה המנוחה להיבדק אצל הנוירולוג ד"ר אריה קוריצקי אשר התרשם "משטף דבור, ירידה באינהיביציות, קפיצה מנושא לנושא על רקע אסוציאטיבי", התרשם כי מדובר בדמנציה פרונטו טמפורלית והפנה את המנוחה להערכה נוירו פסיכולוגית.
ח. במסמך הבדיקה שערכה ד"ר סברדליק ציינה היא גם "נאמר לה שאסור לה לנהוג!"
ד"ר סברדליק נשאלה לעניין זה והשיבה:
"ש. מעדותה של ד"ר טרבס אני מבין שיש הבדל בין בן אדם דימנטי לאדם שיש לו פגיעה ב2 האונות הקדמיות?
ת. זה שני דברים שונים. זו כנראה הסיבה שהתרשמתי מפרונטל כיוון שבהפרעה הזו כנראה יש יותר הפרעות התנהגות ושיפוט. זה בולט יותר מאשר דימנציות אחרות או סוגים אחרים של אלצהיימר אם כי גם שם זה קיים.
ש. למה לאישה כזו אסור לנהוג?
ת. לא זוכרת. אבל הסימוכין שלי זה מה שכתוב. אולי בגלל שכתוב שיש ירידה בהתמצאות ולא הצלחתי להבין מה בדיוק. בד"כ אנו נוהגים לכל בנאדם דימנטי להזהיר שלא ינהג ויכול להיות שהפרעות התנהגות כיוונו אותי למחשבה הזו. אין לי מספיק סימוכין לטעון את זה אני לא זוכרת חוץ מזה שטענתי לחוסר שיפוט שזה דבר רגיל בדימנציה ולחץ בדיבור. העובדת הסוציאלית תיארה התנהגות קצת ביזארית. היא דרשה לנהוג ועמדה על כך ואמרנו שלא תנהג.
ש. בעקבות זה חתמת על המסמך הזה למכון בטיחות בדרכים שישללו את רשיונה?
ת. זה לא שישללו, שיבדקו. זה דף סטנדרטי שאנו שולחים". עמ' 29 לפרוטוקול משורה 9.
ד"ר חבר איתן
- א. בהמשך לבדיקות רפואיות שנערכו למנוחה וכמפורט לעיל נשלח דו"ח על ממצאי
הבדיקה למשרד הבריאות, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים.
ב. המנוחה זומנה לבדיקה שנערכה בחודש יולי 2006 ע"י ד"ר חבר איתן, פסיכיאטר.
ביום 11.03.2012 הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם ד"ר חבר אשר גם זומן לעדות בפניי וציין כדלקמן:
" מדובר בבדיקה מיולי 2006 כחלק מהבדיקות שעושים אחרי שמקבלים דיווח. הדיווח היה בדבר דמנציה. הדיווח היה באפריל 2006. לפי אישור נוסף מה22.7 היה מדובר במצב בו היתה ירידה קוגניטיבית הולכת ומחמירה מזה כשנה מאז יולי 2006. האבחנה לא רק על סמך הבדיקה אלא גם על סמך מידע חיצוני. היה ניוון במוח של 2 האונות. הטמפורליות זה האונות שאחראיות על החשיבה. יש בעיות בחשיבה שקופצים מנושא לנושא. באפריל היה 26/30 שזה לא כל כך גבוה. היתה התנהגות חסרת גבולות, היתה באי שקט, ניסתה להיכנס לחדר לפני שקראו לה ועם שיפוט לקוי. במהלך הבדיקה היה שטף דיבור וחוסר תובנה לליקויים. אני סיכמתי אותה כלא מתאימה לנהוג בגלל דמנציה. בהמשך הדיווח שלי מועבר למשרד הרישוי שמודיע גם לנהג. (הדגשה בקו תחתון לא במקור מ.ד)
אני מפריד בין המידע החיצוני שקיבלתי לבין הבדיקה וציינתי זאת. היו הפרעות בחשיבה, אני מציין את זה. הדברים שאני ראיתי בעצמי מופיעים לאחר המילה "בבדיקה". מצטט. אני לא זוכר באופן פרטני מה היה. יכולת של בנאדם להעריך מצב חברתי. חלק מזה נובע מהסתכלות ותגובה לשאלות וחלק מספיק במסדרון שאני רואה את התנהגות האדם ומוודא את זה גם בשאלות. חוסר תובנה זה נושא חשוב כשמדובר בנהיגה, נוהג רק ביום, נוהג פחות, מפסיק לנהוג בכלל כשאין תובנה. המסקנה הסופית זה דמנציה. " – עמ' 46 לפרוטוקול שורות 7-15.
ג. להזכיר כאן שוב כי הצוואה בה עסקינן נחתמה ב-8/2006 דהיינו כחודש לאחר הבדיקה האמורה לעיל ואשר בה נמצא כי אין המנוחה מתאימה כלל לנהוג.
פרופ' ז'אן אשכנזי
- 19. א. מהעדויות והנתונים כפי שבאו בפני נראה כי המנוחה התקשתה להשלים ממצאי הבדיקות שנערכו לה ואשר בהמשך להן נאסר עליה לנהוג והיא פנתה לפרופ' אשכנזי זאן אשר פגש אותה מספר פעמים בין השנים 2004- 2007 ועל מנת שיתן בידה אישור רפואי המלמד על יכולתה וכשירותה לנהוג.
ב. פרופ' אשכנזי מתאר את המנוחה כך:
"ש. זוכר את הבקורים?
ת. היא אשה שהיתה מאוד רגישה. תמיד כשהיתה באה הייתי מבקש מאישתי לשבת איתה ולתת לה קפה להרגע כדי שאוכל לדבר איתה . כשבאה בפעם האחרונה אמרה שאיכות החיים שלה ירדה לחלוטין כשלקחו לה את האוטו "- עמ' 22 שורות 20-22 לפרוטוקול.
ראוי לציין כאן כי גם תיאורו של פרופ' אשכנזי את הצורך להרגיע את המנוחה כאשר היתה מגיעה לביקור אצלו מעידה כי התנהגותה של המנוחה לא היתה רגילה היא היתה מתוחה באופן בלתי רגיל, נתון התואם את הסימפטומים המשקפים פגיעה פרונטו טמפורלית וכמתואר ע"י הרופאים השונים.
ג. הונח בפני בית המשפט אשור רפואי אשר נכתב ע"י פרופ' אשכנזי ביום 9.9.2006 המציין כדלקמן:
"גב' ג. ר. עברה חבלה בראש וכתוצאה מכך סבלה מכאבי ראש , לחץ בעיניים וקשיי זכרון , עברה בירור מקיף ונמצא חדר לטרלי מורכב(כך במקור – מ.ד.) מקבלת טיפול.. עם טיפול זה מאוזנת ומתפקדת...
מסקנות
הבדיקה הנוירולוגית קלינית וה MINIMENTAL STATUS - תקינות".
ד. בהמשך לביקוריה של המנוחה אצל פרופ' אשכנזי והמסמך שנערך על ידו, זומן זה לעדות בפני בית המשפט ונשאל:
"ש. אם יש לאדם פגיעה ב-2 האונות הקדמיות?
ת. זה משפיע על תובנה ושיפוט.
ש. בדיקת מינימנטל מאבחנת זאת?
ת. לא. הפוך. הפגיעה פרונט טמפורלית דו צדדית יכולה לפתוח דרך לירידה מנטלית בתהליכים הקוגניטיביים העליונים. פה אני לא חושב שכדי לקבל כרטיס נהיגה חזרה היא צריכה לתת הרצאות פילוסופיות בפקולטה או לקרוא ספרים ולעשות אנליזה.
ש. השיפוט לא חשוב?
ת. מדובר על תגובות כשאתה נוהג כדי לא לעשות תאונות אתה צריך לשלוט על עצמך. בדיקה נוירולוגית וכל הבדיקות הנוירולוגיות... המוח האורגני שלה לפי כל המסמכים הם אין מינימנטל מתחת ל25 ואין פגיעה נוירולוגית...
ש. לצורך נהיגה שיפוט לא רלוונטי?
ת. בשיפוט, בתובנה. אם אני נותן לה לחתום ואומר לה תסתכלי זה הכרטיס שלך, אני מבקש אם את היית אצלי ואמרת לי שאת לוקחת בקלוסל ודפלפ, אני מבקש לחתום על זה. אז היא קוראת וחותמת. ז"א לזה אני לא צריך תפקידים עליונים כדי שהיא תעשה את זה. אם אני שואל אותה מה דעתך אם זה טוב לחשוב או אם זה טוב שתהיה בקשר עם 2 הילדים שלך או לא מה אז אני שם אותה בבעיה. כדי לנתח מבחינה שיפוטית עמוקה את כל הקשר הזה זה קשה. אנחנו מחלקים את המחשבות ב-4 דרגות. אפשר להגיע לסכיזופרניה כשאתה מגיע לשלבים גבוהים ביוגה. היא רואה סתימה והיא עוצרת. הבדיקה הנוירולוגית מכל הבחינות תקינות. כשיש לה אחוז גבוה כזה בתשובות אין לי סיבה כשהיא אומרת שאיכות החיים שלה ירדה לחלוטין.
ש. זה נוגע בעיקר לאינסטינקטים השמורים ולא תובנה ושיפוט?
ת. לא. בנושא הנהיגה אני מזה 40 שנה נוהג לעשרות אלפי אנשים לבדוק את הבדיקה הנוירולוגית. אם הבדיקה תקינה. אחרי שבדקתי את המערכת המוטורית התחושתית הראיה השמיעה את כל זה שזה 25 דק' של בדיקה נוירולוגית אחרי כן אני מוציא מסקנות. .." -עמוד 23 משורה 19 לפרוטוקול.
לציין כאן כי בדיקת MRI שנערכה למנוחה בפברואר 2006 לימדה כי אכן למנוחה פגיעה בשתי האונות הקדמיות של המח , ממצא אשר גם לדעתו של פרופ' אשכנזי יכול ללמד על פגיעה בתובנה ובשפוט.
ה. מכרטיס הטפול של המנוחה אצל פרופ' אשכנזי עולה כי המנוחה ביקרה אצלו גם בימים- 2.5.2004 וב- 1.3.2005.
עוד צוין בכרטיס: "לפני שנתיים היו בחתונה של נכד של אחותה . משהו זרק כוס וגרם לחבלה עם דם.. מאז המכה מרגישה דקירות בראש ומזה שנה אינה מזהה אנשים . לפני חודש היתה בלוויה ופגשה אנשים שמנשקים אותה ולא מזהה אותם , אלה שלא ראתה חצי שנה לא זיהתה אותם.. מרגישה תשושה..שוכחת מילים..CT - חדר לטרלי ימני רחב באזור הטמפורלי – המכה היתה משמאל? "
ו. מתלונות המנוחה אצל פרופ' אשכנזי עולה כי כבר בשנת 2004 התלוננה המנוחה שמזה כשנה אין היא מזהה אנשים ופירטה כי כחודש טרם הבדיקה היתה בלוויה בה לא זיהתה אנשים. דהיינו הבעיה שתיארה המנוחה רחבה הרבה יותר מזו לה התייחס פרופ' אשכנזי.
- א. מהנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה כי נערכה למנוחה בדיקה נוספת במשרד
הבריאות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ע"י ד"ר איתן חבר ביום 3.9.2007 וזאת לאחר שהמנוחה המציאה האשור הרפואי מפרופ' אשכנזי ולפיו היא כשירה לכאורה לנהיגה.
בהתייחס לבדיקה נוספת זו נשאל ד"ר חבר והשיב:
"ש. מה היו הממצאים?
ת. מקריא מהבדיקה. סימנתי סימן שאלה כיוון שבמיני מנטל יש רק 30 נקודות ולא 32. ממשיך לצטט. בבדיקה הזו מציעה לי כסף באופן אישי. אינה מתאימה לנהיגה. בד"כ מציינים דיון נוסף. דימנציה זו מחלה שאין טעם להזמין אותה שוב.
ש. בבדיקה היא הציעה לך כסף באופן אישי לא בציבור?
ת. כן."
ב. עת עומת ד"ר חבר עם הנתונים שהציג ועם החסר בפירוט רישום הבדיקות שנערכו על ידו השיב:
"ש. אתה לא עושה רישומים של מה קרה בבדיקה, יכול להיות שאני רוצה לערער על ההחלטה שלך אני צריך רישומים. היית אמור לרשום פרוטוקול ?
ת. אני מסכים רק עם זה שהייתי צריך לפרט למה הכוונה בחוסר גבולות.
ש. ושיפוט לקוי וכל דבר אחר ?
ת. אתה צודק. אני עושה את זה באותם מקרים גבוליים או לא ברורים. כאן היה לי כ"כ ברור שהיא דמנטית שלא מצאתי לנכון לפרט. – (הדגשה בקו תחתון לא במקור מ.ד); עמ' 48 שורות 4 – 13 לפרוטוקול .
פרופסור רפי קרסו
- א. מומחה רפואי נוסף אליו פנתה המנוחה הוא פרופ' רפי קרסו. פרופ' קרסו בדק את
המנוחה ביום 24.7.2005.
ב. גם בפני פרופ' קרסו תלונות המנוחה נגעו לירידה בזיכרון ; בדיקת המינימנטל
היתה תקינה.
פרופ' קרסו התייחס בעדותו לממצאי הMRI ולפיהם היתה הרחבה של חללי המח מסביב לאונה הטמפורלית והשיב:
"ש. ב-MRI מאוחר יותר שעשתה ב2006 גילו אצלה אטרופיה קשה של 2 האונות הטמפורליות. העובדה שמדובר בכך יכולה להסביר את הפגיעה באותם אלמנטים ?
ת. בפירוש כן.
ש. לו המידע הזה היה בפניך בעת ביצוע הבדיקה היית
שולח אותה לבדיקות נוספות מעבר מעמיקות יותר של שיפוט ודברים שלא נבחנים במינימנטל ?
ת. בפירוש כן. אטרופיה זה ניוון. היה לה בבדיקה שהיתה
לה קרוב לוודאי בדיקה שהביאה איתה, היתה לה אטרופיה, התחילה אטרופיה באונה הטמפורלית השמאלית ואם הייתי רואה שמתחיל גם בימנית אז מדובר באיזשהו תהליך ואם כך הייתי שולח אותה לבדיקות נוספות".
ג. ראוי להפנות ולציין כי בכרטסת הרפואית של המנוחה ישנן הפניות לרופאים
נוספים וממצאי בדיקות נוספות אשר הועברו לבחינת המומחית אשר מונתה
כמפורט להלן.
מומחה מטעם בית המשפט
- א. הלכה היא כי ביחס לשאלה שיש לה היבט רפואי מובהק, יש ליתן משקל רב
לדוחות ולמסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית המשפט וכן לחוות דעת מומחה.
ב. על מנת להוכיח טענה של העדר כשרות – שהיא עניין שברפואה, יש להתבסס רופאים ו/או על מומחים ברפואה ועל מסמכים רפואיים , ואין ליתן משקל רב להתרשמותם של אנשים שאינם בקיאים בנושא זה.
לעניין זה קבע כבר בית המשפט העליון בע"א 472/81 קצין התגמולים נ' גבריאל פנחס אברג'יל פד"י לז (2) 785 בעמ' 796-795:
"בית המשפט קמא מצא להיכבד ולהיכנס לבירורה של שאלה זו, שהיא שאלה רפואית מובהקת.
הוא בחן את המסמכים הרפואיים השונים ומנה את הנימוקים השונים... עם כל הכבוד וההערכה לעבודה, שנטל על עצמו בית המשפט קמא, מציעה אני, שלא נלך בדרכו ולא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם". (הדגשה לא במקור- מ.ד.)
ג. בענייננו, בהמשך לחקירת הרופאים אשר ראו את המנוחה בחייה ובהמשך להסכמות הדיוניות כאמור לעיל, תוך שמחד עמדו בפני בית המשפט בדיקות מינימנטל אשר הראו ציונים גבוהים למנוחה ומנגד ממצאים אשר העידו על בעיות רפואיות לא פשוטות מהן סבלה המנוחה הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה רפואי אליו יועבר כל החומר הרפואי בעניינה של המנוחה (למעט חוות דעת) וזה יבחן האם המנוחה היתה כשירה לערוך הצוואה במועד בו נערכה אם לאו.
בהמשך להסכמה זו מונתה פרופ' יהודית אהרון פרץ (להלן: "פרופ' פרץ") נוירולוגית מומחית, ליתן חוות דעת אשר תקבע האם המנוחה היתה כשירה לערוך הצוואה במועד בו נערכה.
ד. ברי כי לעדויות מכלי ראשון, דהיינו מרופאים אשר בדקו את המנוחה בחייה, יש עדיפות על עדויות של ראיות מכלי שני ובמיוחד כאלו אשר בחנו מצבה של המנוחה "פוסט מורטם" דהיינו לאחר פטירתה, אולם נוכח טענות ב"כ הצדדים למשמעות שיש ליתן למסמכים הרפואיים שהתקבלו בעניינה של המנוחה מינה בית המשפט מומחה רפואי אשר בפיו יונח כלל החומר הרפואי בעניינה של המנוחה וזה התבקש לקבוע האם נוכח כלל הנתונים היתה המנוחה כשירה לערוך הצוואה במועד בו נערכה.
- ביום 6.8.2012 ולאחר סקירת החומר הרפואי הרב בעניינה של המנוחה ערכה פרופ' פרץ חוות הדעת בעניין המנוחה אשר בסיכום שבה ציינה כדלקמן:
"הגב' ג. סבלה מדמנציה. הגורם קרוב לוודאי דמנציה פרונטו טמפורלית. לא ניתן לשלול בוודאות מלאה דמנציה מסוג אלצהיימר – הווריאנט פרונטל...
הגב' ג. ז"ל סבלה קרוב לוודאי מדמנציה פרונטו טמפורלית. האבחנה נסמכת על ההסתמכות הקלינית: מחלה שתסמיניה הראשונים היו לקויים בהתנהגות (דבור עודף, העדר עכבות התנהגות לא הולמות למקום ולסיטואציה) חוסר שפוט והעדר תובנה (על פי דווחי ילדיה והתרשמות חלק מהרופאים שבדקו אותה) הפרעות שפה ולקויים בזיכרון.
בדיקות קוגניטיביות ונוירו פסיכולוגיות חלקיות והערכות פסיכיאטריות חוזרות.
בדיקות עזר MRI ו- SPECT
מהלך המחלה אופייני גם הוא לדמנציה פרונטו טמפורלית גם בשלבים מתקדמים של המחלה הלקוי הבולט הוא קושי בשפוט והפרעה התנהגותית עם אגרסיביות, אכילת מזון מקולקל, קללות והתנהגות לא הולמת, הנכות מביטוח לאומי ניתנה בעיקר בגלל הליקויים בשפוט.
כתיבת צוואה או הבנת הרשום בצוואה דורשים יכולת שפוט הבנת המושגים (היקף ופרטי הרכוש המצווה , למי מצווה הרכוש ומדוע, הבנה האם מישהו עלול להיפגע מהצוואה ומדוע, הבחנה בפרטים בצוואה, דהיינו באיזה מועד ואיזה חלק מהרכוש מצווה ולמי וכו').
האם הגב' ג., חולה מאובחנת כסובלת מדמנציה פרונטו טמפורלית שרישיון הנהיגה שלה נשלל בשל לקויים בשפוט ובתובנה והומלץ כי ימונה לה אפוטרופוס היתה מסוגלת להבין טיבה של צוואה?
סביר מאד להניח שלא.
על מנת לברר האם המקרה של הגב' ג. הוא זה היוצא מן הכלל היה צורך לבצע הערכה העומדת לבחון האם הגב' ג. היתה מסוגלת לרשום ולהבין הרשום במסמך הצוואה. כיוון שלא בוצעה הערכה כזאת, יש להניח ברמת סבירות גבוהה כי הגב' ג. לא הייתה מסוגלת להבין את טיבה של הצוואה עליה חתמה ב- 14.8.2006".
בהמשך לחוות הדעת הופנו למומחה התובעת באמצעות בא כוחה שאלות הבהרה והמומחית זומנה לחקירה.
המומחית נחקרה ארוכות ע"י ב"כ התובעת אשר ביקש לערער ולקעקע את ממצאי
חוות הדעת. לטעמי ללא הצלחה.
מפנה לחקירת המומחית מיום 27.2.2013:
"ש. עכשיו אני מבקש מכבודה, להראות את החקירה בכל זאת. איזה דמנציה סבלה המנוחה בתאריך כתיבת הצוואה. יש כל מיני רמות של דמנציה. איזו דמנציה היא סבלה בעת כתיבת הצוואה? איזו רמת דמנציה היתה לה.
ת. האישה הזו סבלה מדמנציה פרונטו- טמפוראלית. הקביעה הזו מסתמכת על אבחנותיו של ד"ר טרבס וכל הרופאים שבדקו אותה פרופ' פריצקי היא הלכה אליו בגלל כאבי ראש והוא העריך שבזה מדובר, והאבחנה נסמכת על מיפוי מוח וממצאים באמ אר אי, הקיימים בתיק. ויש כמובן, אפשרות קטנה שהמחלה היתה האלצהיימר מסוג ספציפי שקוראים לה הווריאנט הפרונטאלי של מחלת האלצהיימר האבחנה חשובה כי היא מכתיבה את ההתייחסות לבדיקות הקוגניטיביות שנעשו, מה שאני מניחה שהיא סבלה בשלב ההוא, ממחלה בדרגת חומרה קלה, אבל דרגת חומרה קלה במחלות האלה היא לא כמו דרגת חומרה קלה באלצהיימר כי באלצהיימר בדרך כלל ישנן הפרעות בזיכרון, ולעיתים קרובות השיפוט וההתייחסות עשויים עדין להיות שנויים ואילו בדמנציה פרונטו טמפוראלית ההזדמנות הראשונה והיחדה היא הפרעות בשיפוט. והאמ אר אי. תומך. לא היינו מצפים לראות את הדלדול הקשה המתואר באמ אר אי. מי שיש לו האלצהיימר היינו מצפים לראות את הגידול בפיזור אחר. מתי התחילה ההסתמנות אנחנו לא יודעים אני לפחות יודעת ממה שהיה רשום פה, פרופ' קרסו לא התייחס אז ב 2005 אין לי עדות העדות הראשונה היתה אצל פרופ' קוריצקי אבל הפתלוגיה של המוח מתוארת אצל פרופ' קרסו ב 2005. " (הדגשה בקו תחתון לא במקור – מ.ד.) עמ' 73 שורות 1-22 לפרוטוקול.
ומעמ' 74 משורה 22 לפרוטוקול:
"ש. את יודעת כבר את גילה של המנוחה ואת יודעת שעברה חבלה בראש עקב פגיעה והיא מגיעה ב 2006 לעשות צוואה והמומחים כתובים שזה יכול על רקע טראומתי. האם האישה הזו לא יכלה לכתוב צוואה.
ת. בוודאות אני לא יכולה לומר כלום.
ש. אוגוסט 2006 – האם יכלה המנוחה לערוך צוואה?
ת. על סמך המסמכים הרפואיים רופא אחרי רופא הסתמך על כך שיש לה חוסר שיפוט וזו ההסתמנות הקלינית של הדמנציה הזו.
ש. ולכן את קובעת שכל הרופאים..
ת. אני אומרת כך, האבחנה כמו שהסתמנה אנשים חשדו בה מהתחלה, מהלך המחלה וה- אמ אר אי והספקט בסוף כולם תומכים באבחנת דמנציה פרונטו טמפוראלית, ההסתמנות הראשונה של המחלות האלה היא בשינוי ההתנהגותי והשיפוטי. אני לא בדקתי אותה אבל הרופאים שבדקו אותה גם שהיא הלכה לפרופ' בגלל כאבי ראש והוא התרשם שיש לה התנהגות בלתי תואמת. ישנה ד"ר טרווס שהיא בדקה טיפה יותר והיא ציינה כי ההתנהגות כל כך לא הולמת ויש להפנות אותה כדי לשלול לה את הרישיון, והיא אף כתבה שבזמן האחרון היא מסתדרת פחות בבנק.
ש. איזו שנה?
ת. 2006. יוני 2006. התיאורים האלה מעידים על דמנציה, פרונטוטמפוראלית, המסקנה המתבקשת היא שהיא לא היתה מבחינה רפואית ... מבחינה רפואית אנשים כאלה מאמינים שאינם כשירים להחליט החלטות פיננסיות יש על זה הר של עדויות, הם לא טובים ובנויים בכושר שלהם החליט החלטות פיננסיות, אם היא היתה מרגישה טוב לא יודעת.
וכן ראה:
"ש. .... מדוע התעלמת מקביעתה של גב' סרברניק.. שהגב' ג. מסתדרת מכל הבחינות.. מה משמעות קביעות אלה לגבי שיקול דעתה למצבה הקוגניטיבי. אמרת אין משמעות.
ת. נכון.
ש. למה?
ת. כי אמרתי שכמו שהיא היתה שנה לפני זה, בשלבים ראשוניים מישהו עדיין יכול לתפקד ביום יום, ולמרות זאת שלא יהיה לו שיקול דעת.
ש. איזה שיקול דעת לא היה? כותבים לך שהיא הולכת למכון כושר, חברות פותחת חשבון לא ניתקו לה לא מים לא חשמל.
ת. היא רושמת שלמרות כל הדברים הזיכרון לא היה תקין והיו לה הפרעות בתפקודי שפה.. 2.4.2006. היא לא זוכרת חדשות בבדיקה, היא למשל כתבה ציור שעון חלקי, היא כתבה מפורש חוסר שיפוט. היא כותבת חוסר שיפוט, והיא כל כך בחוסר שיפוט שאסור לה לנהוג. אם נניח שהאנשים האלה יודעים מה הם עושים זה כתוב. "
ראה עמ' 83, משורה 1 לפרוטוקול.
ובתשובה 2 א לשאלות ההבהרה הדגישה המומחית פרופ' פרץ:
"בדמנציה פרונטו טמפורלית תפקודי קניות וסדורים בעיקר החלק המעשי –פיזי עשויים להשאר יחסית שמורים , וגם התפקודים הקוגנטיביים נפגעים לעיתים קרובות מאוחר בהשוואה לשנויים ההתנהגותיים והפגיעה בשקול הדעת שנפגעים בתחילת התהליך".
- א. חוות הדעת בה עסקינן הינה חוות דעת "פוסט מורטם". חרף הקושי הטבוע כאמור
בסוג זה של חוות דעת, קובעת הפסיקה כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט והוגשה חוות דעת מקיפה וברורה הנסמכת על חומר רפואי מקיף ורב, ניתן לאמץ מסקנות חוות דעת זו ובהנחה כי לא נפלה בחוות הדעת טעות מהותית – כך הוא המקרה שבפנינו.
ב. עם זאת ישנם מקרים בהם העדיף בית המשפט עדויות עדים וראיות חיצוניות אחרות שהונחו בפניו, על פני חוות דעת המומחה עמדה זו עולה בקנה אחד עם העמדה כי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אינה בבחינת " כזה ראה וקדש" וכי
" לעיתים עדות מהימנה של עורך הצוואה ו/או העדים לה עדיפה על פני חוות הדעת של המומחה" .
ראה: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), בעמ' 121.
יודגש כי זאת יש לעשות אך במקרים בהם חוות הדעת לא היתה חד משמעית או שהמומחה לא נסמך על מסמכים רפואיים הסמוכים למועד עריכת הצוואה או שהחומר הרפואי היה דל.
ראה לדוגמא: ת"ע 43220/09 נ' ב' י' נ' האפוטרופוס הכללי, (פורסם בנבו), פס"ד מיום 31.10.11 ע"י כב' השופטת מימון.
25 א. יחד עם זאת, ההכרעה הינה בסופו של יום הכרעתו של בית המשפט, לאחר ששמע
את כל העדויות והונחו בפניו גם הראיות החיצוניות והכל במלאכת מחשבת של אריגה זהירה.
ב. במקרה זה שבפנינו החומר הרפואי רב , חוות הדעת בהירה ברורה וחד משמעית ויחד עם זאת ומשנתבקש בית המשפט לאפשר הבאת עדויות ישירות להוכחת מצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה התרתי כאמור.
בחינת העדויות
- מטעם המתנגדים הונחו בפני בית המשפט 3 תצהירים:
א. תצהיר הגב' ג'.ל – אחות המנוחה.
ב. תצהיר מגב' א.י – אחות המנוחה.
ג. תצהיר המתנגד .
הגב' ג'.ל
- הגב' ג'. מתארת בתצהירה כי היא האחות הקטנה מבין 8 שהיו למנוחה, וציינה כי היתה קרובה למנוחה הן פיזית (קרבה באזור מגורים) והן רגשית נפשית.
- בתצהיר העדות הראשית ובעדותה תיארה העדה בפני בית המשפט את השינוי בהתנהגותה של המנוחה בשנים האחרונות.
ראה ס' 6 לתצהיר העדה, ראה גם עדותה בעמ' 111 לפרוטוקול:
"ש. את כותבת על אוכל מקולקל שאכלה?
ת. לא מקולקל, אלא אוכל לא משנה חם או קר. השתנתה לגמרי. אין לי אוכל מקולקל במקרר.
ש. מקריא לך מה שכתבת?
ת. היא לא הבחינה בין דברים זו הכוונה שלי.
ש. היא אכלה אוכל מקולקל מהמקרר?
ת. לא. אבל לא היה איכפת לה אם זה אוכל חם או קר. גם מאכלים שחייבים לחמם.
ש. מה למשל?
ת. יש לנו כל מיני מאכלים, הכל חייבים לחמם כמו קוקלה שאי אפשר לאכול קר."
וכן ראה בעמ' 113 לפרוטוקול:
"ש. מה לא הסתדר לך בהתנהלות עם מר ב.?
ת. הצורה שהתקשרה אלי... היתה לה גם התנהגות שונה, גם בבית התחילה להיכנס ולדבר כל מיני דברים לספר לי מה קורה בבריכה גם. היא בשביל הבת שלי היתה נסיכה, היתה קוראת לה רק נסיכה שלי ושאלה אותי איפה הנסיכה שלי ואמרה לי יופי אני הולכת להעיר אותה.
ש. זה לא היה קורה לפני?
ת. בחיים לא. היו מטלפנים אלי בבית הייתי עונה והיא לא רצתה שאדבר והיתה יושבת ודופקת על השולחן שאפסיק לדבר.
ש. זה לא היה לפני?
ת. מה פתאום.
ש. לא סיפרה לך אף פעם מה קורה בקאנטרי על חברות שלה וכו'?
ת. ידעתי שהיא הולכת לקאנטרי. כשמצבה החמיר אמרה לי שהגברים מתחילים איתה שם בתוך הבריכה. היו מתעסקים איתה. באים ונצמדים אליה.
ש. אמרה לך שזה הפריע לה?
ת. היא דיברה את זה סתמית כזה. זה דברים שלא היו לה בחיים. היתה מספרת לי
ממש מה דוד ב. היה עושה.
ש. זה לא סגנון של שיחות שהייתן מנהלות?
ת. היינו מדברים על הכל אבל זה לא מה שיש היא לא היתה כזאת זה לא היה קל לראות אחות שמגיעה ככה. (בוכה)."
- העדה תיארה גם התנהלות מוזרה של המנוחה עם כספים ובמקביל לכך שהיא המשיכה לגבות כספי השכירות להם היתה זכאית.
ראה סע' 7 לתצהיר העדות הראשית ועדות העדה לעניין זה בעמ' 110 שורות 23-19:
"ש. כמה היתה מוציאה?
ת. לפי הדברים שא. אמרה לי היתה מוציאה אלף שקל ביום. יום אחד באה אלי ושאלה אותי אם אני רוצה כסף כי יש לה המון כסף, היא הוציאה להראות לי וספרתי וראיתי 7,000 ₪. התקשרתי ואמרתי א. לאמא יש 7 אלף והיא אמרה לי אנחנו מודעים למצב ונתנו הודעה לבנק שלא יתן לה סכום גדול."
ובהמשך ראה גם בעמ' 114 לפרוטוקול משורה 26:
"ש. הסיפור עם הדולרים לפני המטפלת?
ת. כן.
ש. אני אומר לך שזה לא היה ולא נברא.
ת. ראיתי את זה במו עיני. א. סיפרה לי ששמים לה דולרים שיראה לה הרבה כסף, לא נכנסתי לעניינים הפנימיים שלהם. כשהתקשרתי לא. על הכסף שיש לה בארנק אז היא סיפרה לי על כך...א. זה מה שאמרה לי. אם אומרת שלא אז היא שקרנית וזה לא השקר היחידי..."
- עוד פירטה העדה בתצהירה אירועים המלמדים כי המנוחה סבלה מירידה בזיכרון כולל אי זיהוי אנשים אותם הכירה קודם לכן, ראה סע' 8-10 לתצהירה וכן ראה עדותה לעניין זה בעמוד 122 לפרוטוקול, משורה 25:
"ש. בחתונה זומבי או לא זומבי?
ת. היא לא ידעה מה קורה מסביבה ולא הבינה מה שקורה. לא הכירה בנו משפחה ולא את האחים, חברים.
ש. אמרת שבקבלת הפנים עמדת לידה ולחשת לה באוזן מי זה כל אחד?
ת. שוב היא שאלה אותי
ש. אני אראה לך את הקבלת פנים שבכלל לא היית לידה
ת. לא כל הזמן הייתי צמודה אליה אבל בזמן קבלת הפנים כשהיו אנשים.. היא שאלה אותי מי אלה ולא זיהתה אותם"
וכן ראה בעמ' 125 שורות 10-16:
"ש. הסתכלנו בסרט ולא ראינו אדישות, ראינו שהגב' מתפקדת, רוקדת?
ת. היא לא זיהתה אף אחד. לא היתה מודעת לקורה סביבה. מה להגיד? לוקחים אותה רוקדים איתה עושים איתה סיבוב, גורמים לה למצב רוח שתשתנה אולי קצת. היא לא הכירה אף אחד.
ש. ההתנהגות שלה ריקודים חיבוקים נשיקות היא לא עשתה כלום?
ת. היא החזירה להם נתנה להם פנים אבל לא הכירה אותם."
הגב' א.י – אחות המנוחה
- גם אחות זו של המנוחה תיארה בתצהיר עדותה הראשי ההידרדרות במצב המנוחה.
ראה סע' 6-7 לתצהיר.
- העדה אישרה גם כי עד סוף שנת 2007 שאז קיבלה המנוחה פיליפינית לסייע לה, טיפלה המנוחה בעצמה ובענייניה לבדה, כולל גביית שכירויות ומשיכת כספים אולם במקביל היתה התדרדרות בהתנהגות המנוחה.
ראה עמ' 92 שורות 16-20 לפרוטוקול:
"ש. כשראית שהיא לא בסדר התקשרת ל.ג'?
ת. נכון.
ש. באיזו שנה?
ת. לא יודעת. היה איזה אירוע במשפחה והבן שלה מ. ליווה אותה לאירוע והיא כבר היתה לא בסדר ממש אבל לא ידענו בדיוק מה. היתה חתונה של הנכדה של אחותי. היא מספרת לו שביקשה מאיזה נהג מונית לעלות הביתה והוא אמר לה אמא את לא יודעת שלא מזמינים כל אחד הביתה וזה מסוכן והוא עשה את זה בצורה הומורית ורק אז הבנתי. למחרת נדלקה לי נורה והתקשרתי לל. ואמרתי לה את יודעת שר. ככה וככה.
ובעמ' 95 שורות 15-23:
"ש. ראית את ר. חוזרת לילדות?
ת. כמה מקרים כן. אירועים שהיתה נכנסת לרקוד כמו ילדה קטנה. להתנהג עם הנשיקות והחיבוק, דברים שלא היו אופייניים לה.
ש. אבל היא היתה זומבי?
ת. בתקופות מסוימות.
ש. בחתונה?
ת. זומבי. היא הלכה עם 2 זוגות נעליים בודדים לא שייכים אחד לשני.
ש. בחתונה של מי?
ת. א.."
- העדה הפנתה גם לירידה בזיכרון של המנוחה כמו גם אי זיהוי אנשים (סע' 11-12 לתצהיר העדות הראשית) ובעדותה.
ראה עמ' 96 לפרוטוקול שורה 26:
"אפשר להזמין את כל המשפחה מנתניה. היא לא זיהתה אף אחד וזה קרע את כולם".
ובעמ' 98, שורות 18-22:
"ש. את רואה אותה שוב בסוקולוב?
ת. לא. ביגאל אלון. בדיוק ירדתי עם העגלה עם הילדה וראיתי אותה מולי והלכתי לקראתה עם העגלה והילדה. ציפיתי שהיא תזהה אותי והיא הגיעה עד אלי ולא זיהתה אותי בכלל.
ש. אולי היתה מרוכזת?
ת. יכול להיות אבל כך היה. אני עם העגלה מנסה להפריע לה שהיא תתייחס אלי וקראתי לה ר. ורק אז היא הסתכלה."
ובעמ' 99 משורה 13:
"ש. היא זכרה שצריכה להביא לך הזמנה?
ת. בהחלט...
ש. את רואה את אחותך בסיטואציה מוזרה, היא גבתה את הכסף והולכת מבולבלת, לא חשבת ללוות אותה?
ת. לא שאלתי, המשכתי עם הילדה. היא היתה עצמאית פה ושם.
ש. אז חשבת שהיא עצמאית?
ת. לא. ידענו שיש בה משהו לא ידענו בדיוק.
ש. באותו רגע חשבת שהיא עצמאית?
ת. לא.
ש. אז הפקרת אותה?
ת. באותו רגע היא לא היתה זומבי. יש הבדל. המצב שלה התדרדר בצורה דרסטית.
ש. זה היה בהפרש של שבועיים מהחתונה?
ת. כן.
ש. כשאני הולך ברח' אני לא מסתכל על פרצופים, את מסתכלת על הפרצופים?
ת. לא. אבל אם אחותי תעבור לידי אני אזהה אותה.
ש. לפי הריח גוף?
ת. לפי הקול לפעמים.
ש. אבל היא לא דיברה?
ת. אבל אני דיברתי.
ש. וכשדיברת היא זיהתה אותך?
ת. זה כן.
ש. רקדת בחתונה של הבת שלך?
ת. לא. אני לא יכולה.
ש. היא אוהבת לרקוד?
ת. כן. בחתונות תמיד רקדה עם הגיסה שלה.
ש. אבל זה ילדותי לרקוד?
ת. לא. יש ריקוד ויש ריקוד. יש ריקוד הגיוני ויש ריקוד שלא הגיוני.
ש. ספרי לנו על הריקוד שלא הגיוני?
ת. ריקוד לא הגיוני זה לעמוד באמצע מעגל ולעשות כל מיני תנועות. יש ויש.
ש. את לא אוהבת לרקוד?
ת. אני אוהבת לרקוד ואני רוקדת עם כל המגבלה שלי".
- עדויות האחיות היו אותנטיות ושיקפו כיצד בא לידי ביטוי בפועל המצב הרפואי בו היתה המנוחה אותה עת וכפי שמשתקף מהמסמכים הרפואיים ומחוות הדעת. העדויות שיקפו את הרגשות אשר ליוו התהליך ותאמו מורכבות מצבה הבריאותי של המנוחה אותה עת.
- ב"כ התובעת ניסה בחקירות העדים להפריך הטענה כי המנוחה סבלה מבעיות זכרון כמו גם בעיה לזכור שמות אנשים, אולם דומה כי נסיון זה מתעלם מדבריה של המנוחה עצמה בפני הרופאים אליהם פנתה.
עדות המתנגד
- א. המתנגד נתן תצהיר מפורט המתייחס להתנהלות המנוחה ומצבה.
ב. המתנגד ציין כי התובעת פעלה במשך שנים ליצור סכסוך ונתק בינו לבין האם המנוחה, כולל באמצעות האשמות כי אשתו "עושה כשפים".
המתנגד טען כי למרות כל אלו בסוף שנת 2000 יושרו ההדורים בין אשתו לבין האם המנוחה והיו ביניהן יחסים רצופים ואוהבים, כולל ארוחות סופשבוע משפחתיות.
ג. עוד ציין המתנגד כי משנת 2005, חלה התדרדרות משמעותית במצבה הבריאותי של המנוחה ולטענתו היה הוא לצד אימו כל אותם שנים.
ד. בחקירת המתנגד התמקדה התובעת באמצעות בא כוחה דווקא בחקירה על ההתנהלות הכלכלית הרכושית וקשה למצוא בחקירה נתונים הנוגעים לבחינת מצב המנוחה בעת עריכת הצוואה.
- א. עדויות המתנגד כפי שהובאו בפני מאששות למעשה את האבחנות הרפואיות אשר
הובאו ע"י המומחים.
ב. התובעת ביקשה באמצעות העדים אשר הובאו מטעמה כמפורט להלן, לקעקע חוות דעת המומחה וגרסת המתנגד באמצעותו ובאמצעות עדיו.
ג. מטעם התובעת הונחו בפני בית המשפט תצהירים של התובעת עצמה, כמו גם תצהירים של חבר של המנוחה מר א.פ, של הגב' ש.ב אחיינית של המנוחה, של הגב' ד.א חברת ילדות של התובעת ושל מ.א – שכנה של המנוחה וחברה טובה שלה. להלן נבחן העדויות.
הגב' ש.ב
38 א. בתצהיר מטעמה ציינה הגב' ש.ב כי שמרה על קשר עם המנוחה במשך כל
השנים וכי בין השנים 2006-2007 המנוחה תפקדה היטב.
ב. העדה נחקרה בדיון מיום 8.5.2014; בעדותה אישרה העדה כי ההיכרות "המעמיקה" שלה עם המנוחה התבטאה בעיקר בשיחות טלפוניות.
ג. העדה ציינה, כי לא ידעה על הבעיות הרפואיות מהן סבלה המנוחה, למעט ידיעתה על כאבי ראש, אלא עד אשר הפכו הבעיות הרפואיות לגלויות לכל.
- ראוי עוד להפנות לאי העקביות בעדות הגב' ש.ב עת בתצהיר מטעמה בסע' 8 שבו ציינה העדה, כי בחתונה של א.:
"המנוחה קיבלה וזיהתה את מכריה... פנתה לכל אחד בשמו האישי...".
ובעדותה עת נתבקשה לציין שם אחד אותו זיהתה ציינה:
"הגעתי עם אבי, חוץ ממנו לא נוכח אף אחד". עמ' 155 שורות 12-11.
העדה ד.א
- א. כאמור, הגב' א. הינה חברת ילדות של התובעת.
ב. העדה ציינה כי התובעת לא שיתפה אותה בבעיות הרפואיות מהן סבלה האם
ומהבדיקות הרבות אותן עברה.
ראה לעניין זה עמ' 157 לפרוטוקול שורות 1-16:
"ש. מה א. סיפרה לך כחברה טובה בשנת 2006 כשליוותה אותה למרפאות הזכרון בבי"ח תה"ש?
ת. לא ידעתי על כך.
ש. מראה לך מסמך על כך?
ת. אין לי מושג.
ש. לא שיתפה אותך שלאמא יש בעיות זיכרון קשות?
ת. לא.
ש. שיתפה שהמליצו לשלול לה את רשיון הנהיגה?
ת. לא.
ש. אז לא שיתפה אותך בנוגע לאמה?
ת. לא שיתפה אותי במה שעכשיו העלת.
ש. אז היא הסתירה ממך?
ת. זה אתה אומר.
ש. אם לא אמרה לך על הביקורים...
ת. לא ידעתי על זה.
ש. עד עכשיו לא ידעת?
ת. נכון."
- העדה ציינה גם, כי ראתה את המנוחה נוהגת עד שנת 2008, עת ידוע כי כבר ב-2006 רישיונה נשלל ומהעדויות שמענו כי לא יכולה היתה לנהוג.
ראה לעניין זה עמ' 159 שורות 15-28 לפרוטוקול:
"ש. ידעת שבסוף 2006 נשלל ממנה הרשיון נהיגה?
ת. לא. אני יודעת שנהגה עד שהגיעה הפיליפינית אני חושבת, 2008.
ש. אז ראית אותה מדי פעם עם רכב?
ת. כן.
ש. שבוע לפני הפיליפינית, 3 שבועות, ראית אותה עם רכב?
ת. לא זוכרת.
ש. עד הפיליפינית בגדול היא נהגה ולא ידעת אחרת?
ת. אני חושבת שכן, לא ידעתי אם היא לא נהגה.
ש. ראית אותה נוהגת בעיניך.
ת. מתי שנהגה אז ראיתי.
ש. בתקופה לפני הפיליפינית, 3 חודשים?
ת. כן.
ש. אומר לך שמסוף 2006 כבר נשלל רשיונה ולקחו לה את הרכב. מה את אומרת?
ת. לא יודעת על מה אתה מדבר."
העד א.פ – חבר של המנוחה
- בעדותו ציין העד כי עד סוף שנת 2007 היה בקשר צמוד עם המנוחה. יחד עם זאת העד לא ידע כי למנוחה היו בעיות זיכרון וכי פנתה לרופאים רבים במצוקתה בגין כך.
ראה לעניין זה עמ' 142 שורות 4-7 לפרוטוקול:
"ש. ידעת ב2006 שהיא הולכת למרפאת הזכרון (המנוחה)?
ת. לא זכור לי דבר כזה.
ש. זוכר שהמנוחה סיפרה לך על בעיות בזכרון שיש לה כל מיני דברים שהיא חווה?
ת. באמת לא זוכר."
- העד לא זכר גם מתי נלקח הרישיון מהמנוחה וגם לעניין זה עדותו לא היתה מדויקת.
ראה לעניין זה עמ' 142 שורות 9-31 לפרוטוקול:
"ש. ב2006 לקחו לה את הרשיון?
ת. לא ידוע לי
ש. לא סיפרה לך?
ת. לא. אני חושב שמ. סיפר לי, לקראת סוף 2006 או 7 הילדים רצו שלא תנהג יותר.
ש. עד מתי היית בקשר קרוב איתה?
ת. עד לפני פטירתה.
ש. אמרת שהיתה תקופה של נתק?
ת. לא, אף פעם.
ש. כמה זמן לפני החתונה של א. הפסקת לראות אותה, מתי נפטרה?
ת. ספטמבר 2009 נפטרה.
ש. הייתם בקשר מאד הדוק , איך לא ידעת שהיא בטיפולים לעניין הזכרון, הורידו לה את הרשיון וכו'?
ת. לא נכנסתי לעומקה לגמרי. מה שסיפרה לי אני קיבלתי, אני לא חוקר אותה.
ש. אמרת שכל שבת היתה מגיעה אליך עם הרכב?
ת. כן, כל שבת.
ש. אומרים לך שכבר מ2006 היא בלי רשיון?
ת. לא, מה פתאום.
ש. אבל זו עובדה
ת. אני ותאריכים לא הולך ביחד.
ש. באפריל 2006 כבר לא היה לה רכב?
ת. בחתונה שלה כשחילקה את ההזמנות היא באה ברכב, בינואר.
ש. לא סיפרה לך משהו לגבי מעבר לכיתוב לגבי הצוואה שלה לגבי חלוקת רכושה?
ת. ר. מכרה את הבית ונתנה את זה לטובת הילדים ורצתה שיהיה לה גג. זו הטענה שלה שיהיה לה בית לעצמה רצתה שיהיה לה בית, אין לה קורת גג וזה הדאיג אותה מאד."
- הונח בפני בית המשפט גם תצהיר של הגב' מ.א , אך זו לא התייצבה לחקירה נגדית ומשכך לא ינתן כל משקל לתצהירה.
עדות התובעת
- התובעת היתה מקורבת מאוד לאמה המנוחה. כך העידו לעניין זה גם אחיותיה של המנוחה הגב' ג'.ל והגב' א.י.
- התובעת ליוותה את אמה לביקורים אצל מספר רופאים, ראה לענין זה-
א. מסמך שנערך ע"י ד"ר סברדליק מיום 2.4.2006:
".. לדברי בתה ירידה בזכרון לטווח קצר, שוכחת פירושי מילים , צמצום אוצר מילים , שוכחת לבשל , ירידה בריכוז.."
ב. במסמכים שהתקבלו מהמרפאה הפסיכיאטרית קיים תיעוד של שיחת טלפון מיום 25.6.2006 בין התובעת לגורם מהמרפאה שבו העלתה התובעת שאלות הנוגעות למצב המנוחה לענין: "נהיגה, תעסוקה, שפור זכרון, לספר על המחלה? סיוע בבית וכו'".
ג. תיעוד ביקור מיום 25.7.2006 אצל ד"ר חפץ , רופא המשפחה שבו נכתב:
"עדכון מבתה:ר. היתה באבחון נוסף במרפאת זכרון בבילינסון . מדובר בדמנציה ולא היתה המלצה טפולית נוספת,.
ד. התובעת ידעה גם שרישיונה של המנוחה נשלל ובתצהיר העדות הראשית ציינה לענין זה כי הוא "נשלל שלילה טכנית בכל מקרה של חשש" סע' 36 לתצהיר. אולם עת נשאלה לענין זה בעדותה השיבה תשובה המלמדת כי הבינה את הצורך בשלילת הרשיון : "אני לא מתווכחת עם החוק" עמ' 161 שורות 27-28 לפרוטוקול.
- דהיינו , התובעת ידעה בבירור על כך שהבעיות הרפואיות מהן סובלת האם מגבילות אותה בתפקוד שוטף. בנגוד לאלו, בתצהירה התייחסה התובעת ארוכות למצבה הרפואי התקין לכאורה של המנוחה.
- התובעת נשאלה מדוע לא ספרה לחברותיה, ולבני משפחתה לפחות אלו אשר באו כעדים על הבעיות מהן סבלה המנוחה והשיבה:
ראה לעניין זה עמ' 160 לפרוטוקול שורות 30-32:
"ש. למה לא סיפרת לחברתך על ביקורייך במרפאות הזכרון ב2006?
ת. אני לא צריכה לשתף כל דבר. אימי נראתה לי בזמנו מתפקדת. לקחתי אותה לפרופ' קרסו לפני כן שאמר שמצבה בסדר גמור וזו הזדקנות טבעות."
עמ' 161:
"ש. אז למה לקחת אותה?
ת. היו לה כאבי ראש ואני ומ. רצינו לבדוק שהכל בסדר ולקחנו את פרופ' קרסו ופרופ' אשכנזי שאמר גם הוא שזה תקין.
ש. מפנה אותך למה שאמרת באפריל 2006 במרפאת הזכרון "מתלוננת על קושי לשלוף מילים, קושי לפרצופים, דברים שבישלה שנים רבות, לדברי ביתה ירידה בזכרון לטווח קצר, שוכחת מילים, לבשל, ירידה בריכוז..."?
ת. הדברים היו מזעריים.
ש. מה מזערי בשכחה לבשל?
ת. היא זכרה את כל המתכונים שלה בע"פ לא נעזרה בספרים. אם היה מתכון שלא היתה נוהגת לבשלו בתדירות גבוהה ולא זכרה אז לא זכרה. גם לי זה קרה
ש. אז למה הלכת לרופא עם זה?
ת. אני לא. "
- א. מהנתונים והראיות כפי שפורטו לעיל נראה בבירור כי התובעת היתה
מודעת לבעיות ולסימפטומים מהם סובלת המנוחה בתקופת עריכת הצוואה.
ב. יחד עם זאת , בהבאת גרסתה בפני בית המשפט מנסה היא לגמד ו/או
לאיין אותן בעיות , והכל על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש לקיים
הצוואה.
עדות עו"ד הגב' א.ג – העדה לצוואה
- א. בעדותה ציינה עו"ד ג. כי היא זוכרת את המנוחה במעומעם , היא לא
זכרה באופן עצמאי את הנסיבות והנתונים העובדתיים אשר נגעו למנוחה ולצוואה שערכה אלא הפנתה לתרשומת מפורטת שערכה עת הגיעה המנוחה אליה לעניין זה.
ב. עיון בתרשומת זו מלמד במבט ראשון על מורכבות ההוראות שניתנו אולם עיון ובחינה נוספים של התרשומת מלמד כי המנוחה לא ידעה להגדיר כמה יקבל המתנגד בעזבון ומתי יועבר לו חלקו .
ראה לענין זה בתרשומת (נספח לסכומים): "יחסים לא טובים עם אשתו של ד., רוצה שהכסף לא יגיע אליה אלא לבן ולילדים שלו.."
"....היא תהיה כמנהלת עזבון (א. – מ.ד.) ותתן לד. לצרכיו.. וכן לילדים כשיגיעו לגיל מבוגר ! .. א. שילמה חובות לעיריה .. ולכן רוצה שהיא תירש את רוב רכושה והיא תקבע מה יעשה עם הכספים עבור ד. וילדיו לצרכיהן האישיים אם יזדקקו לכך. כן לגבי המניות בחב' של הבנים בהם השקיעה "----" רוצה שיהיה לא. ..א. תעביר לד. אישית את ה-30% אבל היא תקבע מתי לתת לו כאשר יזדקק/ילדיו יזדקקו לכך..
רוצה לתת הכל לבתה ושהיא כבר תחליט מה לעשות . הסברתי לה שזה בעצם נישול הבן ד. מהצוואה . מסכימה שיהא זה בגדר של נהול עזבון , הבת תתן לבן ולילדיו כל פעם שיזדקקו לכך!" " - מה הן הוראות החלוקה ומהם התנאים בהם יקבל ד., המתנגד ו/או ילדיו את חלקם בעזבון המנוחה – לא ברור.
הוראות המנוחה לעורכת הדין מלמדות כשלעצמן על חוסר הגדרת הוראות הציווי.
ג. מטבע הדברים , קביעת הוראות הצוואה דורשות מהמצווה יכולת שיפוט המבחינה בהיקף הרכוש ופרטיו , הבחנה האם מישהו יכול להפגע , הבחנה באיזה מועד יחולק הרכוש ובאלו תנאים וכמובן, איזה חלק יקבל כל יורש . נראה כי לענין זה הוראות הצוואה אינן ברורות , שכן עת עורכת הדין הפנתה את המנוחה לכך שיכול והוראות הצוואה כפי שהיא מבקשת יביאו לנישול המתנגד מחלקו ענתה לה המנוחה כי לא כך הוא אלא ".. . מסכימה שיהא זה בגדר של נהול עזבון , הבת תתן לבן ולילדיו כל פעם שיזדקקו לכך!"
הוסף לכך את העובדה כי המנוחה סבלה מבעיה אשר פגמה בשקול הדעת שלה וביכולת השפוט ואז יכול ויובררו גם ההוראות המעומעמות לעורכת הדין.
ד. עו"ד ג. הופנתה ונשאלה:
"ש. באותו זמן לא היה לך חשד לבעיה קוגנטיבית כלשהי ?
ת. לא
ש. אם היית יודעת שבמהלך השנה היא נבדקה ע"י מספר נוירולוגים פסיכיאטרים, היו מוצאים לה פגיעה מוחית אטרופיה מוחית, היו מוצאים שיש לה בדיקה בשיפוט, בזכרון, לו היו אומרים לך שמצאו אצלה את זה, היית עורכת לה צוואה בלי שאותו מעמד היה נבדק ע"י מומחה ?
ת. סביר שהייתי מבקשת חו"ד. אבל היא לא שיתפה אותי ולא אמרה כלום ולא יכלתי לדעת. היא זכורה לי גם כמישהי מאד ברורה ומפורטת. רשמתי פרטים כמו כמה נכדים יש לה, ההיא בהריון וממנו גם צפוי וכו'.
ש. את לא שואלת שאלות שבוחנות שיפוט, תובנה וכו' ?
ת. כשאני נתקלת במבוגר או שיש לי סיבה לחשוד אז ודאי שאני שואלת אבל במקרה הזה לא היתה סיבה לחשוד.
ש. אם היה מונח בפניך מסמך שהיא נבדקה מספר חודשים לפני עריכת הצוואה והממצאים הם קשב ירוד הגיו ירוד וכו' , במצב כזה היית אומרת אני לא מתקדמת בלי בדיקת מומחה או שהיית סומכת על עצמך?
ת. במקרה כזה סביר שהייתי מבקש חו"ד רפואית ליום עריכת הצוואה"
- לאחר שבחנתי כלל החומר הרפואי והראיות שהובאו בפני נחה דעתי כי יש לקבל
את הממצאים שבחוות הדעת של פרופ' פרץ כמשקפת את מצבה הרפואי של המנוחה בעת עריכת הצוואה ולפיו בעת עריכת הצוואה סבלה המנוחה מדמנציה פרונטו טמפורלית אשר פגעה בכושר השפוט שלה ומשכך ביכולתה לצוות.
השפעה בלתי הוגנת
טענת התנגדות נוספת לה טען המתנגד היא כי הצוואה בה עסקינן הינה תולדה של השפעה בלתי הוגנת אשר הופעלה על המנוחה.
- א. סעיף 30(א) לחוק הירושה מתייחס לנסיבות בהן קבע המחוקק כי צוואה שנערכה
באותן נסיבות אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, ועל כן היא בטלה וזו
לשון הסעיף:
"(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית– בטלה".
פירושו של סעיף 30 בפסיקה כדלקמן:
"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו"
ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318;
ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).
הלכות היסוד בעניין זה נקבעו זה מכבר ולפיהם:
"בכל מקרה ששני אנשים נמצאים ביחס כזה אשר בעת קיומו נותן האחד בהכרח אמון, וההשפעה הצומחת באורח טבעי מאמון זה היא בידי השני ונעשה שימוש לרעה באמון זה, או שההשפעה מופעלת כדי להשיג יתרון על חשבון הצד הסומך על האמון, האדם המפיק תועלת לעצמו בדרך זו לא יורשה להחזיק בתועלת שהפיק אף שאי- אפשר היה למצוא פגם בעסקה אלמלא היה קיים אמון שכזה".
ע"א 423/75 מרדכי בן נון בעניין צוואת המנוחה אסתר אלבכרי נ' מטילדה ריכטר פד"י ל"א (1) 372, 379-378.
וכן נקבע כי:
"החוק עניינו הוא בהשפעה בלתי הוגנת לאמור, בהשפעה שאינה השפעת שיגרה – מעשה שבכל יום – אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות על פי מושגינו, מושגים של מוסר אישי ושל מסר חברתי".
ע"א 5185/93 היועץ המשפטי נ' מרום פד"י מט(1) 318, 331.
- הכלל המנחה הוא כי כאשר מדובר בצוואה שאין בה פגם צורני, על המתנגדים לקיום הצוואה הנטל להוכיח כי היא נערכה עקב השפעה בלתי הוגנת.
ראה: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), בעמ' 126 .
נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו:
"כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה".
ראה: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ'
271.
עוד ראה לעניין זה:
ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט פד"י כב(2)138.
דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י נב (2) 813 .
ג. לצורך בחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, נקבעו בפסיקה מספר מבחני עזר
והעיקריים שבהם הם: מבחן התלות והעצמאות, מבחן הסיוע, מבחן הקשר עם בני אדם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה.
ראה לעניין זה: דברי כבוד השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י נב(2) 813 .
ראה גם : שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), בעמ' 124-125.
מן הכלל אל הפרט
- א. להלן ייבחנו המבחנים אשר נקבעו בפסיקה, בנסיבות המקרה דנן;
- תלות ועצמאות – האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היתה המנוחה עצמאית , מהבחינה הפיזית ומהבחינה השכלית – הכרתית.
במקרה דנן ונוכח הראיות שנשמעו, נחה דעתי כי המנוחה היתה עצמאית לאורך התקופה הנתונה.
בענייננו ראינו כי המנוחה היתה עצמאית מבחינה פיזית כמעט עד לסוף 2007 , מועד בו החלה להיעזר בפיליפינית , עת הצוואה נחתמה כבר באוגוסט 2006.
ראה לענין זה עמ' 107 לפרוטוקול
"ש. מי טיפל ב..?
ת. אמא שלה היתה עצמאית.
ש. א. לא הלכה איתה לכל מקום?
ת. לא"
האחות , ל.ג' העידה אף היא: "..גם כשמצבה היה לא טוב היא באה לבקר אותי , היתה מגיעה באוטובוסים , כשמצבה החמיר, היתה באה עם המטפלת לפני זה היתה הולכת לד. גם בשבת וד. היה מביא אותה אלי".
עמ' 111 שורות 17-20 לפרוטוקול.
- תלות וסיוע – במקום בו התברר שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע, יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לו, את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו הסיוע, וממילא במי שהעניק לו אותו.
במקרה דנן וכפי שהוברר לעיל, המנוחה לא קיבלה סיוע משמעותי בתקופה הרלוונטית מצידי ג' , היא חיה לבדה בדירה, ניהלה קשרים חברתיים בהם בחרה וכיוב'. מהעדויות שבאו בפני עלה כי בהתנהלותה של המנוחה התגלו גם קווים תמוהים וכפי שפורט לעיל , אולם במועד בו נערכה הצוואה היא ניהלה את חייה לבדה.
- קשרי המצווה עם אחרים – זהו מבחן משנה למבחן התלות והסיוע, שכן בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה.
כפי המפורט לעיל, המנוחה נהגה לצאת מביתה, להפגש עם אחיותיה ובני משפחתה וכן עם חברות והיא אף הלכה לשחות בקאנטרי קלאב.
התובעת לא מנעה מאף גורם להיות בקשר עם המנוחה ולהיפך. המתנגד עצמו העיד בפני כי המנוחה הגיעה אליו מידי שבת (עובדה אשר התובעת חולקת עליה).
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבותו של הנהנה בעשיית הצוואה, גם אם אינה עולה כדי מעורבות המביאה לפסילת הצוואה לפי סעיף 35 לחוק, יכולה ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. זהו מבחן משנה אשר עומד ברשות עצמו – יש בו כדי לסייע בהסקת קיומה של השפעה בלתי הוגנת מקום בו המבחנים האחרים מכוונים.
במקרה דנן , העידה עורכת דין גולדשמידט כי לא היתה לתובעת כל נגיעה באלו משלבי עריכת הצוואה.
ב. בית המשפט רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים לצורך גיבוש הכרעתו, הנגזרים
או המתחייבים מנסיבות המקרה שבפניו. רשימת המבחנים לעיל איננה רשימה סגורה ונסיבות החיים על כל גוניהם מאפשרים ומצריכים לבחון כל מקרה לגופו ולהסיק מנסיבות אותו מקרה.
על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים, וכגון: מצבו הפיסי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים.
ראה לענין זה דברי כב' השופטת שטרסברג- כהן בע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראות ודיינות, פ"ד מט (2) 441 , בעמ' 450 .
ג. במקרה דנן ולאחר שמיעת מכלול הראיות, לא מצאתי כי היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה בסמוך למועד עריכת הצוואה הנדונה ולא עלה בידי המתנגד להוכיח את טענתו בעניין.
סיכום
- מן המקובץ עולה כי:
א. מכלל הנתונים והראיות שבאו בפני נחה דעתי כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך
הצוואה במועד בו נערכה ואשר על כן הריני מורה על קבלת ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 14.8.2006 .
ב. לא עלה בידי המתנגד להוכיח כי המנוחה פעלה תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או כי
התובעת נטלה חלק בעריכת הצוואה.
מן הראיות הרי שהצוואה דנן היתה מעשה עצמאי לחלוטין של המנוחה ונטול כל
קשר לתובעת.
ג. מחייבת התובעת בשכר טרחת עו"ד ובהוצאות התובעת בסך כולל של 45,000 ₪ .
ד. מתירה לפרסום, בהשמטת פרטים מזהים;
פסק הדין יישלח לצדדים ע"י באי כוחם בדואר רשום עם אשור מסירה.
המזכירות תסגור את כל התיקים הפתוחים.
ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, בהעדר הצדדים.