אטורה תעשיות בע"מ נ' שטרית

פסק דין

1.לפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת כב' הרשמת לובנא תלחמי סוידאן מיום 9.12.13 בבקשה לביטול צו עיקול זמני (להלן: "הבקשה לביטול העיקול"), אשר ניתנה על ידי כב' הרשמת (להלן: "ההחלטה"), במסגרת הליך סע"ש 32035-10-13.

ההליכים בתיק 32035-10-13

2.ביום 15.10.13 הגישה המערערת, חברה שפרטיה בכותרת אשר תקרא להלן: "אטורה", תביעה כנגד מר יורם שיטרית, הוא המשיב והמערער שכנגד ולהלן יקרא "מר שטרית", בה טענה כי מעל באופן שיטתי ומתמשך בכספיה בסכומים בסך 9,271,157 ₪. לטענת אטורה, מר שיטרית נטל כספים אלו ממנה במהלך עשר שנים וחצי בהן שימש כמנכ"ל, החל מחודש 10/2002 ועד לפיטוריו ביום 23.5.2013 והיא תובעת היום את השבתם. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לצו עיקול זמני במעמד צד אחד. יצוין כבר עתה כי אטורה הינה חברה בבעלות חברת Albis הפועלת באיטליה.

3.לטענת אטורה, זכה מר שטרית זכה באמון מוחלט של בעלי השליטה בה שהינם אזרחים זרים ותוך כדי כך נטל לעצמו במרמה במהלך השנים שכר גבוה מהשכר עליו סוכם טרם תחילת עבודתו. סך הכספים ברכיב תביעה זה מגיע ל- 8,798,508 ₪. רכיבי השכר כוללים בין השאר שכר חודשי כאמור, פדיון מלא של ימי חופשה על אף ניצול חלק מהם בפועל, דמי הבראה, גילום שכר ברכיבים שונים, הפרשות סוציאליות בסכומים העולים על המגיע, העלאות שכר ונטילה ללא אישור של בונוסים ומענקים שונים בסכומים גבוהים. עוד טוענת אטורה, כי מר שטרית ביצע על חשבונה נסיעות פרטיות לחו"ל. כמו כן תבע וקיבל בגין נסיעותיו לחו"ל החזרי הוצאות כפולים וכן החזר עבור מתנות יקרות, לכאורה עבור לקוחות החברה אך למעשה נרכשו עבורו, כל זאת בסך של 83,317 ₪. כן טענה אטורה, כי מר שטרית עשה שימוש בכרטיסי אשראי שלה ובכספי קופה קטנה לטובתו האישית וללא אישור. צוין רכישת ציוד אלקטרוני, ביגוד, שירותי תרגום שביצעה אשתו של מר שטרית עבור אטורה וכן דמי שכירות דירה למנכ"ל בשנים 2007-2010. הסכום הכולל בגין רכיב זה מגיע לסך של 383,040 ₪.

לטענת אטורה, במהלך שנת 2010 היא הפסיקה את פעילותה ביצור בדים לא ארוגים עבור מוצרי הגיינה במסגרתה העסיקה 25 עובדים. החל משנת 2011, העסיקה שני עובדים בלבד- מר שטרית ומנהלת חשבונות. בחודש 10/11 התקבל בידי בעלי השליטה דו"ח שנתי של שנת 2010 אשר כלל מספרים חריגים ביחס לצמצום היקף פעילות החברה. בעקבות כך, טענה אטורה, נערכה ביקורת חקירתית על ידי רואה חשבון אשר העלתה ממצאים כמפורט בחוות דעת אשר צורפה לתביעה (להלן: "חוות הדעת"). תנאי שכרו של מר שיטרית סוכמו לטענת אטורה טרם תחילת העסקתו, בעל פה, עם מר ג'יאני בוסקולו, אחד מבעלי השליטה ויו"ר הדירקטוריון (להלן: "מר בוסקולו"). חוות הדעת התבססה ברכיב השכר על תנאים נטענים אלו: שכר חודשי נטו בסך 4,000 אירו ובנוסף אחזקת רכב, טלפון נייד ו"תנאים סוציאלים נלווים כמקובל", המפורטים בסעיף ב' לחוות הדעת. על בסיס ממצאי חוות הדעת הוחלט לפטר את מר שיטרית זאת לאחר שלא שיתף פעולה עם אטורה בבירור האשמות נגדו לטענתה והתחמק מלהופיע לשימוע שנקבע לו מבעוד מועד.

מעשים אלו של מר שיטרית, טוענת אטורה, מהווים הפרת חובת אמונים שחב כלפיה לפי חוק חוק החברות, תשנ"ט- 1999, גניבה, מרמה ועבירות שונות לפי חוק העונשין, תשל"ז- 1977, עשיית עושר שלא במשפט, וכן עוולות שונות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש). אטורה עתרה גם לסעד הצהרתי ולפיו פיטורי מר שטרית היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים וללא הודעה מוקדמת.

4.בבקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד טענה אטורה כי התביעה מבוססת על ראיות מוצדקות ומהימנות כגון חוות הדעת, מסמכים שעל אמיתותם לא ניתן לחלוק וכן על תצהיר סמנכ"ל אטורה, הגב' מורג ברק. כן נטען כי התנהגות מר שטרית אשר נמנע מלשתף פעולה עמה בבירור החשדות שהעלתה נגדו, תומכת אף היא בתביעתה. נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה לנוכח התנהגותו העבריינית ומעילתו המתמשכת באמונה המוחלט ועל כי קיים חשש כבד לכך שיבריח את נכסיו. כן נטען, כי למר שטרית – מנגד, לא יגרם נזק בלתי הפיך אם ינתן הצו והסעד המבוקש אינו פוגע במידה שמעבר לנדרש.

5.בהחלטתה מיום 15.10.13, דחתה כב' הרשמת את הבקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד. בהחלטה זו, סברה כב' הרשמת כי משלא הובאה תשתית ראייתית כלשהי לקיומו של חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק הדין, ואף לא הועלתה טענה כלשהי לעניין מצבו הכלכלי, אין מקום לדון האם מתקיימים יתר התנאים למתן הצו. אי לכך, לא בחנה כב' הרשמת בהחלטה, לגופו של עניין, את שאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה המקימות את עילת התביעה. ערעור על החלטת כב' הרשמת מיום 15.10.13 (43787-10-13), נדון בפני כב' השופטת אורית יעקבס אשר קבעה בהחלטתה מיום 25.10.13 כי החשש להברחת נכסים הועלה בבקשה וכי היה מקום לשקול את האופן שבו מתייחסת הפסיקה למעורבות בתרמית ולגובה סכום התביעה כמגבשים את יסוד ההכבדה. התיק הוחזר לכב' הרשמת על מנת שתחליט על אילו מהנכסים יוטל העיקול. ביום 23.10.13 החליטה כב' הרשמת כאמור להטיל עיקול על נכסים המנויים בהחלטה, עד לגובה סכום התביעה.

6.ביום 14.11.13 הגיש מר שטרית את הבקשה לביטול העיקול. לטענתו, הבקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד הוגשה בחוסר ניקיון כפיים משווע תוך השמטת עובדות מהותיות ובשיהוי קיצוני של כשנתיים אשר מלמד כי לא מתקיים יסוד ההכבדה. לטענתו, לא מתקבל על הדעת כי אטורה סברה כי מעל בכספים כבר בתחילת 2012 ואף על פי כן המשיכה להעסיקו במשך כשנתיים לאחר מכן וכן המשיכה לשלם לו את אותו השכר המשולם ביתר לטענתה, במשך חודשים ארוכים. לטענתו, אטורה נקטה בשיהוי רב אף לנוכח המועד שבו זומן לבירור ביום 29.1.2013. עוד טען מר שטרית, כי אף הוצע לו לאחר חשיפת המעילה הנטענת להמשיך ולעבוד באטורה והתנהל עמו מו"מ מחודש 1/13 ועד למועד פיטוריו באשר לתפקיד ניהולי בכיר. נטען כי אטורה לא התכוונה לערוך הליך של שימוע וכי לראשונה הוא נחשף לממצאי חוות הדעת במסגרת בקשת העיקולים. לטענתו, התביעה וכן חוות הדעת חסרות תשתית עובדתית שכן הן מבוססות על תנאי העסקה אשר לכאורה סוכמו עם מר בוסקולו בעל פה, אלא שתצהיר מר בוסקולו לא הוגש. נטען כי אטורה אינה יכולה להסתמך על תצהיר של הגב' מורג ברק אשר כלל לא עבדה בתקופה הרלוונטית והחלה לעבוד באטורה רק בחודש 3/2013.

עוד נטען על ידי מר שטרית, כי אטורה לא גילתה בבקשתה שבמעמד צד אחד כי מערכת היחסים בין הצדדים החלה עוד בשנות ה- 80 כאשר מר שטרית סייע בידי מר בוסקולו להקים את חברת Albis, וכי הם הפכו לידידים. נטען גם כי עובדת היותו דירקטור באטורה הוסתרה על אף היותה רלוונטית לשאלת הפרת חובת הדיווחים הנטענת, כמו גם העובדה כי התפטר מתפקיד זה ביוזמתו. עוד נטען כי תנאי שכרו סוכמו עם מר בוסקולו על בסיס תנאי עבודתו אז כמנכ"ל חברה ציבורית. כן נטען בין השאר כי שכרו החודשי סוכם על כ- 62,000 ₪ ברוטו, עליה של כ- 2%-3% בשנה, משכורת 13, מענקים שנתיים ללא קשר למענקים שיסוכמו בדבר ביצועים יוצאי דופן וכו'. ביחס לתנאים אלו, טוען מר שטרית, תנאי ההעסקה לה טוענת אטורה הינם בלתי סבירים מפני שהם מהווים הרעה מוחשית של תנאי עבודתו הקודמים וכיוון שאינם כוללים תנאי שכר המקובלים אצל מנהלים בכירים. מכל מקום, נטען, כי הצדדים נהגו ופעלו על סמך התנאים אותם פירט. לראיה, הציג מר שטרית דואר אלקטרוני מחודש 1/13, מועד שלאחר חשיפת המעילה הנטענת, בו אישר מר בוסקולו למר שטרית משכורת בסך של 76,000 ₪ ברוטו. מר שטרית טוען, כי כל הסכומים ששולמו לו היו לאחר קבלת אישור מפורש של מר בוסקולו תוך פירוט והסבר עובדתי לגבי התשלומים השונים שברכיבי השכר.

לטענת שטרית, אטורה נותרה חייבת לו סכומים שונים כגון יתרת מענק עבור מאמצים שעשה לקבלת מענק ממשלתי. סיבת פיטוריו לשיטתו היתה כיוון שסירב להיענות לדרישת מר בוסקולו להתאים את ספרי אטורה לטובת Albis ובכך למעשה לערוך רישומים כוזבים במסמכי התאגיד וכן כי החברה נותרה חייבת לו כספים. בנסיבות אלו טוען מר שטרית כי אטורה אינה עומדת בנטל הכבד המוטל עליה לשכנע כי יש להותיר את העיקולים שהוטלו על כנם.

7.אטורה הגישה תשובתה לבקשה לביטול צו העיקול ובעיקר הפנתה לכך שמר שטרית אינו מכחיש או מציג ראיה לסתור את מעשי המעילה הנטענים בנושא פדיון החופשה, דמי ההבראה וההוצאות בגין הנסיעות לחו"ל והוצאות אחרות בסכומים המצטברים למיליוני שקלים, על אף שטענות אלו מסתמכות על מסמכים ולא על עדות מר בוסקולו. לטענתה, די במעשי תרמית אלו כדי להצדיק הטלת העיקולים המבוקשים. באשר לרכיב השכר טענה אטורה, כי מר שטרית הציג גרסאות סותרות וכי גרסתו אינה נתמכת בראיות. לעניין השיהוי נטען כי במועד השימוע היה בידה רק מידע ראשוני וחלקי וכי ממצאי חוות הדעת הוגשו רק ביום 3.9.13, בסמוך להגשת בקשת העיקולים. בתמיכה לתשובה הוגש תצהיר נוסף של גב' מורג ברק.

8.ביום 28.11.13 התקיים בפני כב' הרשמת דיון ארוך בבקשה, במהלכו נחקרו הגב' מורג ברק, רואה החשבון אשר ערך את חוות הדעת מטעם אטורה, מר אלישע סער וכן מר שטרית. החלטה בבקשה ניתנה כאמור ביום 9.12.13, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים.

9.בהחלטתה, קיבלה כב' הרשמת באופן חלקי את הבקשה לביטול צו העיקול באופן שצומצם היקף העיקול אשר ניתן בצו ביום 23.10.13 על נכסים שונים בגובה סכום התביעה, לעיקול כספים בסך 1,200,000 ₪ המוחזקים אצל ילין לפידות ניהול קופות גמל בע"מ.

באשר לכללים במסגרתם נבחנה הבקשה לביטול צו העיקול, הובאו בהחלטה הדברים הבאים:

"כלל יסוד הוא שבבוא בית הדין לדון בבקשה לביטול צו עיקול, בית הדין דן כאילו הוזמנו הצדדים מלכתחילה לדיון בבקשה בצו המקורי שניתן במעמד צד אחד. היינו, נקודת המוצא של הדיון בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן על פי צד אחד אינה כי העיקול הזמני ניתן כדין, אלא כי יש לבחון מתחילה את השאלה האם יש מקום להטלת עיקול זמני. בקשה לביטול עיקול מהווה למעשה המשך לדיון בבקשה להטלת עיקול (רע"א 8420/96 מרגלית נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נ"א(3) 789 – להלן: "פרשת מרגלית")

תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, החילה את הוראות תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") שעניינן סעדים זמניים, על הליכים של סעדים זמניים המתנהלים בפני בית הדין.

על פי תקנות סד"א, עת דן בית הדין בבקשה להטלת עיקול זמני, עליו לבחון אם מתקיימים שני יסודות מצטברים: