המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין:
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' שנלר) אשר קיבל את ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' מארק-הורנצ'יק). המחלוקת נסבה על קיומה של זכות היוצרים בידי צלם עיתונות שהנציח במצלמתו איש ציבור.
עובדות המקרה וההליכים הקודמים
2. בשנת 1998 יצר המשיב, אמן בתחום עיצוב המדליות, מדליה הנושאת את דיוקנו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (להלן: המדליה). המדליה נוצרה לבקשת המטבעה המלכותית הנורבגית (להלן: המטבעה הנורבגית), כחלק מסדרת מדליות של זוכי פרס נובל לשלום. המטבעה הנורבגית הורתה למשיב לעצב את המדליה בהתאם להנחיותיה של הגב' לאה רבין ז"ל, רעיית ראש הממשלה המנוח. לאה רבין ביקשה שהמשיב יאמץ תמונה ספציפית של יצחק רבין, שאותה מסרה לידיו, לצורך עיצוב המדליה (להלן: התמונה). המשיב יצר תבנית של המדליה, העבירה לידי המטבעה הנורבגית, ובתמורה קיבל תשלום בסך של 1,500 דולר.
התמונהשל יצחק רבין צולמה בשנת 1991 על-ידי המבקש, צלם מקצועי, במהלך טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל באחד מבסיסי צה"ל. תמונה זו זכתה להצלחה רבה, ומספר גופים שילמו למבקש עבור זכויות שימוש בה. כשנה לאחר יצירת המדליה נתקל המבקש בפרסום של החברה הממשלתית למדליות ומטבעות בישראל, שהציעה את המדליה למכירה. משמצא המבקש כי המדליה היא העתק דיוקנו של רבין כפי שהופיע בתמונה שצילם, פנה לבית משפט השלום בתביעה בגין הפרת זכויות היוצר שלו. לשם הנוחות, תובא התמונה (כפי שהוגשה לבית המשפט):
והמטבע (כפי שהוצג בפרוספקט הנורבגי שצילומו הוגש לבית המשפט):
3. בית משפט השלום פסק כי התמונה מוגנת בזכויות יוצרים, וכי המבקש הוא בעל זכות היוצרים בה. בית המשפט קבע כי צילום דוקומנטרי-תיעודי עומד במבחן המקוריות שנקבע בפסיקה כדרישה להגנה על יצירות אמנות, שכן הוא כולל אלמנטים מקוריים רבים, ובהם זווית הצילום, בחירת רגע הצילום, סוג המצלמה, בחירת העדשות וכדומה. עוד פסק בית משפט השלום כי עיצוב המדליה התבסס בעיקרו על התמונה, וכי פרט למספר שינויים קטנים, המדליה היא העתק של התמונה. כך למשל נקבע כי הפרופיל, הבעת הפנים של רבין, זווית מבטו, הפרופורציות של חלקי פניו, התסרוקת שלו, קפלי העור בעורפו ובסנטרו וצווארון החולצה שלבש - כולם זהים בתמונה ובמדליה.
בית המשפט דחה את טענת המשיב שלפיה המאפיינים הדומים הינם "נחלת הכלל". בחירת העדשה הנכונה והמצלמה הנכונה, תפיסת המבט ברגע הנכון, רקע הדגל שבתמונה ועיבוד המחשב - כל אלה מייצגים את עבודתו המקורית של המבקש והם הועתקו, כך נפסק. בית משפט השלום בחן גם את הנסיבות שעמדו ברקע יצירת המדליה והגיע למסקנה כי הייתה למשיב גישה לתמונה וכי במהלך העבודה השתמש בה המשיב. בית המשפט נסמך גם על פסיקה מהארץ ומהעולם הקובעת כי אין להעתיק חלק מהותי מיצירה או ליצור יצירה נגזרת הדומה דמיון מהותי ליצירה מקורית, אף אם היצירה הנגזרת משתמשת במדיום אחר מזה של היצירה המקורית.
התוצאה הייתה שבית משפט השלום קבע כי המשיב הפר את זכויות היוצרים של המבקש. בית המשפט מצא עוד כי לא עומדת למשיב טענת ההגנה של "מפר תמים", כפי שהייתה אז בסעיף 8 לחוק הגנת זכויות יוצרים 1911 (להלן: החוק או החוק הקודם), החל על מקרה זה. זאת שכן בהיותו אז צלם מקצועי היה עליו לדעת כי קיימות זכויות יוצרים בצילום. נוסף על כך פסק בית משפט השלום כי הופרה גם זכותו המוסרית של המבקש ביצירתו, מאחר שלא קיבל כל אשראי על עבודתו ומאחר שהמשיב ערך בה שינויים. על כן פסק בית משפט השלום כי המשיב ישלם למערער סך של 66,500 ש"ח כפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים, הפרת הזכויות המוסריות, עשיית עושר ולא במשפט, הפסד מוניטין, הפסד הכנסות ועגמת נפש.
4. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור. בית המשפט המחוזי הבחין בין מה שהגדיר כהגנה על הצילום עצמולבין מה שהגדיר כהגנה על תוכן הצילום- על הדמות המצולמת ומאפייניה. נפסק כי כאשר צלם מצלם דמות מוכרת באירוע פומבי, אין הוא בעל הזכויות בפוזיציה שבה נלכדה הדמות, בתווי פניה, בפרטי הלבוש שלבשה ובמאפיינים כיוצא באלה. לשיטתו של בית המשפט המחוזי אלה הם מאפייניה של הדמות עצמה ולא של הצילום, אף אם לכידתם בתמונה דורשת מיומנות והשקעה מצד הצלם. כל זאת, כך נפסק, להבדיל מתמונה מבוימת, שבה מעצב הצלם כל פרט ופרט ועל כן כל הפרטים הם פרי יצירתיותו והשקעתו והם חלק מן היצירה שלו. בית המשפט המחוזי הביע חשש שהגנת יתר לצילומים של דמויות ציבוריות, שצולמו באירוע פומבי, תגביל מעבר לנדרש את האפשרות לפתח יצירות נוספות הכוללות את אותה דמות. נוכח שיקולים אלה מצא בית המשפט המחוזי כי אין לבחון כלל את שאלת ההעתקה של "חלק ניכר" מתמונה של דמות מוכרת באירוע פומבי על-פי הדמיון במאפייני הדמות - שהרי דמיון כזה קיים תמיד כאשר בשתי היצירות מופיעה אותה דמות. בית המשפט סבר כי אף שעקרונית מזכה התמונה את יוצרה בהגנה מפני העתקה, הרי שהגנה זו מופחתת מקום בו הועתקה התמונה למדיה אחרת. במקרה כזה, כך נקבע, דמיון המעלה חשש להעתקה הוא כזה הכולל גם מאפיינים ייחודיים לתמונה - מלבד הדמות עצמה - כגון הרקע או הצבעים והגוונים של הצילום.
בית המשפט המחוזי סיכם וקבע כי התמונה משקפת את דמותו של יצחק רבין, וכי מאפייני הדמות אינם חלק מהיצירה המוגנת של המבקש. המשיב שאב השראה מן הצילום, כך ציין בית המשפט, אך נדרש לשיקול דעת אמנותי והשקעה מרובה כדי לעצב מדליה תלת-מימדית של אותה דמות. המשיב, כך נפסק, לא העתיק את רקע התמונה של המבקש או את צבעיה וגווניה, אלא רק את מאפייניו הפיזיים של יצחק רבין כפי שנקלטו באקראי בעדשת המצלמה, ולכן הדמיון בין התמונה למדליה נובע מכך שמדובר בשתי יצירות העוסקות באותו אדם. המדליה אינה מפרה את זכויותיו של המבקש, כך נקבע ועל כן נתקבל הערעור ובוטל פסק דינו של בית משפט השלום.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
5. בדיון שנערך לפנינו הסכימו הצדדים כי יתקיים דיון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכי טיעוניהם יהיו הטיעונים שנשמעו בערעור. החלטנו גם כי צלמי העיתונות שביקשו להצטרף להליך יצורפו, במובן שעמדתם הכתובה תשמש כחלק מכתבי הטענות בערעור.
6. המבקש טוען כי אין לצמצם את מידת ההגנה הניתנת לצילום של דמות ציבורית לעומת ההגנה הניתנת לתמונה של דמות מקורית או לצילום מבוים. בהתחשב בכלל שלפיו גם העברת התמונה למדיום אחר הינה העתקה, סבור המשיב כי ההבחנה שערך בית המשפט המחוזי בין העתקת התוכן לבין העתקת התמונה עצמהאינה ברורה. המבקש סבור כי הרף שהציב בית המשפט המחוזי באשר לדרישת המקוריות ולדרישת היצירתיות ביצירות תיעודיות הוא גבוה מדי. המבקש מדגיש כי באירוע היו צלמים רבים אחרים, אולם רק התמונה שלו זכתה להצלחה ולהכרה רחבה - דבר המעיד על ייחוד ויצירתיות. לטענת המבקש זווית הצילום, הרגע שנבחר, העדשה שבה השתמש, זמן החשיפה והעריכה הדיגיטלית שביצע בתמונה - כל אלה מעידים על מקוריות ועל יצירתיות, ואילו לא היו קיימים - התמונה לא הייתה זהה. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי הסתמך על האפשרות כי הדמיון בין המדליה לבין התמונה נובע מהעובדה ששתי היצירות עסקו באותו אדם, בניגוד לקביעה העובדתית המפורשת של בית משפט השלום שלפיה הועתקה המדליה מהצילום; לפיכך, קובל המבקש על התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, באשר להעתקת רקע התמונה. את הדמיון בין הצילום למדליה מדגים המבקש באילוסטרציה שהגיש, שכותרתה "הדגמת תהליך הפיכת הפורטרט המצולם של יצחק רבין ז"ל למדליה":
1 2 3
4 5
7. לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו 17 צלמי עיתונות (להלן: הצלמים) בקשה להצטרף להליך. לטענתם של הצלמים, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאיים לפגוע בפרנסתם ולהפקיר את יצירותיהם ואת ההיסטוריה המצולמת של מדינת ישראל, שכן הוא מצמצם יתר על המידה את ההגנה על יצירות תיעודיות. הצלמים סבורים כי פסק הדין הינו חדשני ביותר וכי הוא סותר פסיקות מקובלות בארץ ובחו"ל. לגופו של עניין מדגישים הצלמים כי זכות היוצרים על היצירה אינה מונעת שימוש במאפייני הדמות או האובייקט המצולם. זכות זו אף אינה שוללת את יצירתן של יצירות אחרות דומות מאוד - ובתנאי שלא הועתקו. פרשנות אחרת תצמצם מאוד את ההגנה הניתנת לצילומי עיתונות, אף על פי שהם ראויים להגנה ככל יצירת אמנות, כך נטען. הצלמים מדגישים כי העתקה למדיה שונה היא עדיין בגדר העתקה, וכי אין הצדקה להחיל עליה מבחן שונה מזה שמוחל על העתקת התמונה באותה מדיה עצמה. עוד מוסיפים הצלמים כי המבחן המקובל להעתקה הינו מבחן ההעתקה של חלק "מהותי", ולא של חלק "ניכר". ובענייננו, טוענים הם, דמותו של רבין היא חלק מהותי בצילום של המבקש.
8. המשיב טוען מנגד כי בית המשפט המחוזי הותיר את זכות היוצרים בצילום התיעודי על כנה, ורק יישם את ההגדרה של העתקת "חלק ניכר" מן היצירה, תוך קביעה שלעיתים העתקת מאפייני דמות ציבורית אינה בגדר "חלק ניכר". לשיטת המשיב, כל פסיקה אחרת תעניק לצלמים מונופול על דמויות ציבוריות - בייחוד כאלה שהלכו לעולמן. המשיב טוען עוד כי הדמיון היחיד בין שתי היצירות הוא במאפייניו של רבין ובלבוש שלבש - אלמנטים שאין בהם מקוריות. היעדרה של מקוריות באלמנטים האלה פירושה, כך לדבריו, כי העתקתם אינה מהווה הפרת זכות יוצרים. לשיטת המשיב, האלמנטים המקוריים בתמונה הם רק משחקי האור והצל ועיבוד המחשב שעשה המבקש - אלמנטים אשר לא הועתקו.
הבעלות בזכות היוצרים