אופטיבייס בע"מ נ' אפיק

החלטה

בפניי בקשה לביטולו של עיקול זמני שהוטל על נכסיו של הנתבע, עו"ד במקצועו.

בתום דיון בבקשה שנערך ביום 12.7.2011 הוסכם כי העיקול יצומצם כך שיחול אך ורק על כספים המוחזקים בחשבון נאמנות שבידי הנתבע. כעת נותרה על הפרק השאלה האם יש מקום להורות גם על ביטולו של עיקול זה.

עסקינן בתביעה נגד נאמן בעילה של הפרת חובת הנאמנות, המצאות בניגוד ענינים וכן עילות נוספות. הרקע לסכסוך הוא הסכם שנכרת בין התובעת לבין חברה זרה, הנקראת קבוצת ויטק (להלן: "ויטק") לפיו מכרה התובעת לויטק את פעילות הוידאו שלה. מרבית התמורה שולמה לתובעת בעת כריתת ההסכם אך היתרה, סך של 300,000 דולר, הופקדה בידיו הנאמנות של הנתבע, על מנת שתועבר לתובעת בהתקיים תנאים מסויימים שנקבעו בהסכם. בקצירת האומר, נקבע כי כל אימת שקונסרציום חברות אירופאי יקבל את ויטק לשורותיו, יעביר הנאמן לתובעת סך של 100,000 דולר. התשלום הראשון אכן הועבר, אך הנאמן סרב להעביר את שני התשלומים הנוספים, למרות שלכאורה התקיימו התנאים להעברת הכסף, קרי, ניתנו אישורי הצטרפות של שני קונסורציומים נוספים. הנאמן טען שעשה כן בעקבות דרישה של ויטק שלא להעביר את הכספים, וכן משום שלא קיבל עותקים מקוריים של אישורי ההצטרפות.

על רקע זה נוהלו עד היום שורה של הליכים משפטיים בין התובעת לבין ויטק והחברות הבנות שלה, וכולם הועברו לבוררות.

ההליך הנוכחי הוא הליך אישי המנוהל נגד הנאמן על פי ההסכם.

לאחר שהמצהירים מטעם בעלי הדין נחקרו בפניי והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, באתי לכלל מסקנה כי ראוי לבטל את העיקול הזמני, מחמת שני טעמים שיפורטו להלן.

הטעם הראשון הוא שלא שוכנעתי כי ישנו חשש סביר להכבדה על ביצועו של פסק הדין אם לא יוטל עיקול על כספי הנאמנות. הסיבה לכך היא שלא שוכנעתי כי הנאמן עלול להפר את הסכם הנאמנות במובן זה שיחזיר את כספי הנאמנות לויטק, בטרם ניתן צו שיפוטי או פסק בורר שיורה לו לעשות כן. ודוק: הנאמן הוא עו"ד במקצועו, ואם יפר בריש גלי את הסכם הנאמנות, בלא צו שיפוטי, הוא נוטל על עצמו סיכון מקצועי ואישי לא מבוטל.

זאת ועוד, הגם שלתובעת טענות קשות נגד הנאמן, שמצריכות ברור במסגרת ההליך העיקרי, אין אינדיקציה לכך שהנאמן מתכוון לעשות דין לעצמו ולהחזיר את הכספים לויטק. הא ראיה, הוא עצמו הגיש בקשה למתן הוראות (בהליך שגוי של אבעיה) כיצד לנהוג בכספים, מה שמלמד כי בכוונתו לפעול בכספים אך ורק על פי צו שיפוטי.

הטעם השני הוא שהצדדים הגיעו ממילא להסכמה דיונית, בגדרו של הליך אחר, לפיה כספי הנאמנות יופקדו בבית המשפט, על מנת שבית המשפט הוא שיורה כיצד לנהוג בהם, לאחר שיוכרע הסכסוך העיקרי בין התובעת לויטק. ממילא, גם מטעם זה אין עוד תוחלת בהותרת העיקול הזמני על כנו.

לנוכח העדר חשש סביר להכבדה, ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה האם התובעת הראתה עילת תביעה מהימנה לכאורה נגד הנתבע.

בשולי הדברים אציין כי לא שוכנעתי שניתן לייחס לתובעת חוסר תום לב בכך שהגישה בקשה לעיקול זמני בבית משפט השלום, מבלי להזכיר את החלטתי מיום 21.6.2011, בגדרו של תיק 11- 06- 2353, בה דחיתי בקשה לעיקול זמני על כספי הנאמנות. טעמו של דבר הוא שלא התובעת היא שביקשה את הטלת העיקול הזמני בתיק הקודם, אלא דווקא חברות בנות של ויטק, שטוענות כי אין מקום להעביר את הכספים אל התובעת. על כן לא ניתן לייחס לתובעת נסיון לא ראוי לזכות בסעד של עיקול זמני בבית משפט אחר. יצויין כי דחיתי את בקשתן של החברות הבנות משורה של טעמים, בלא קשר לשאלה האם ישנו חשש להכבדה אם לאו. אכן, בהחלטת ביניים קודמת מיום 2.6.2011 ציינתי שלא ברור מדוע יש צורך בסעד זמני על כספי הנאמנות ויש להבהיר האם ישנו חשש שבלא סעד כאמור, הנאמן יעביר את הכספים לידי התובעת, אלא שכאמור, מדובר בהחלטה שניתנה ביחס לבקשה של החברות הבנות של ויטק, ולא ביחס לבקשה של התובעת, שהיא הצד שכנגד של אותן חברות בנות.

סוף דבר, העיקול הזמני מבוטל. הוצאות הבקשה, בסך 7,500 ₪, תהיינה לפי התוצאות בתיק העיקרי. אינני סבור שיש לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, בלא קשר לתוצאות, שכן אם בסופו של יום יתברר כי הנתבע נהג שלא כשורה בכך שנמנע מהעברת הכספים לתובעת, פשיטא שאין מקום לזכות אותו בהוצאות בגין הליכי העיקול הזמני.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"א, 27 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו