אבו רקייק נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בתובענה זו עותרת התובעת כנגד החלטות הנתבע להפסיק לשלם לה תשלומים שקיבלה כדלקמן:

גימלת הבטחת הכנסה בהתאם לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה").

תשלום מזונות בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972.

2.לטענת התובעת לא היה כל מקום להפסיק לה את התשלומים, שכן היא מתגוררת בנפרד מבעלה ואין לה בן זוג אחר.

3.עוד טוענת התובעת כי חזקה על הנתבע שבדק את זכאותה לקבלת התשלומים טרם העביר לה את התשלומים, ועל כן אין כל יסוד לטענתו של הנתבע לפיה התגוררה עם בן זוג לאחר שכבר אישר את תביעתה.

4.הנתבע טוען מנגד כי הפסיק לשלם לתובעת את התשלומים מאחר והתגלה כי היא מתגוררת עם בעלה מר אבו רקייק נואף (להלן: "בן הזוג"), והינה מנהלת עימו משק בית משותף במסגרת משפחה מורחבת כנהוג במגזר הבדואי.

5.עוד טוען הנתבע כי מאחר ושולמו לתובעת גמלת הבטחת הכנסה ודמי מזונות בתקופה בה ניהלה משק בית משותף עם בן הזוג, נוצר לה חובות אשר עליה להחזירם.

6.ביום 4/11/13, נשמעה עדותה של התובעת ושל חוקר הנתבע, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי בסוף שנת 2009 הושלם פירוד התובעת מבן זוגה, והנתבע ביטל את זכאות התובעת לתשלומים רק בשל העובדה כי היא יצאה למכה במועד בו יצא בן זוגה, אולם ביציאה המשותפת למכה אין ולא כלום בכדי להוכיח קיום משק בית משותף.

8.ב"כ הנתבע טענה בסיכומיה, כי התובעת לא מסרה מועד ברור בנוגע לפרידתה מבן הזוג, וכי מחקירות שערך עולה כי בן הזוג מגיע לביקורים בביתה, ואף נולד להם ילד לאחר הפירוד.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

9.תכליתו של חוק הבטחת הכנסה הוא להעניק גמלה למי שאין לו הכנסה וגם אינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו, ולהבטיח אמצעי מחייה למי שנותר ללא פרנסה וללא אמצעי קיום (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.05; עב"ל 618/08 דנה אורן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.1.11).

10.סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי "מי שיש לו בן זוג, תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו, זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע", ולעניין הגדרת בן זוג נקבע בסעיף 1 לחוק כי 'בני זוג' – לרבות איש ואישה הידועים כבני זוג ומתגוררים יחדיו".

11.בית הדין הארצי קבע כי המבחנים לקביעה האם איש ואישה מנהלים "משק בית משותף" במקרה של משפחה ביגמית או פוליגמית וכאשר מדובר בבני זוג שהתגרשו אך ממשיכים להתגורר יחדיו או לנהל בית משותף, אינם זהים למבחנים בחוקים אחרים ולבעיות חברתיות מסויימות (ר' דיון מט/136-04 (ארצי) בסמה אבו אלעבסידה סלימן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 309).

12.בפסיקה נקבע כי בני זוג שהתגרשו, אבל ממשיכים לקיים משק בית משותף גם לאחר הגירושים, יוגדרו כבני זוג לצורך זכאותם לגמלה מכוח חוק הבטחת הכנסה, וכי בחינת קיומו של משק בית משותף לפי חוק הבטחת הכנסה "מחייב בדיקת נסיבות, כגון: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם האישה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושים או אירוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן מחזיק בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית בו גרה האישה; מה מרחק הבית שבו גרה האישה מהבתים של הנשים האחרות שעמן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג". (ר' ראה דב"ע מט/10-04 פאטמה דיב אבולבן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 334, 337; דב"ע מט/76-04 קמחי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע שן/84-04 גז - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע שן/130-04 המוסד לביטוח לאומי - מזגיני, פדע' כג', 72).

מן הכלל אל הפרט:

13.לאחר שעיינו בטענות הצדדים ושמענו את עדותה של התובעת, הגענו לכלל מסקנה כי שלילת התשלומים על ידי הנתבע נעשתה כדין, וכי לא נפלה שגגה בהחלטת פקידי התביעות הבטחת הכנסה ומזונות.

14.התובעת לא הציגה ראיות המלמדות כי היא ובן זוגה אינם מנהלים משק בית משותף, אלא ההיפך. מן הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי לא חל שינוי של ממש בתנאי חייה ממועד הפרידה הנטענת לכאורה.