אבו עראם נ' גרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, דמי חגים, הפרשי שכר והפרשות לפנסיה וכן, לתשלום דמי כלכלה. התביעה הוגשה במהלך חודש אוגוסט 2011 והיא מתייחסת לתקופת העסקה שהסתיימה בחודש אפריל 2007. יצוין כבר כאן כי חרף השיהוי בהגשת התביעה הרי שכתב התביעה, כמו גם התצהיר שבא לתמוך בו היו שדופים ולקונים שלא לומר "נקובים ככברה". מצב דברים שעל השלכותיו נעמוד בהמשך.

1.התובע, הינו עובד זר פלשתינאי אשר הועסק באתר בנייה המופעל על ידי הנתבעת במהלך התקופה שמ- 11.05 ועד 4.07 (כולל).

2.הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום הבנייה וחל עליה ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה והעבודות הציבוריות (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

3.המחלוקות העיקריות שבין הצדדים התייחסו לשאלות הבאות:

א. מה היו נסיבות סיום העסקתו של התובע: האם כטענת התובע בכתב התביעה, הנתבעת פיטרה אותו ללא הודעה מוקדמת או שמא הפסיק התובע עבודתו מיוזמתו על מנת לעבוד אצל מעסיק אחר.

ב. האם הועסק התובע בהתאם למתכונת ההעסקה, כפי המצוין בדיווחי הנתבעת לשירות התעסוקה או שמא, כפי טענת התובע, בהיקף העולה על הדיווח כאמור.

ג. מה היה גובה השכר ששולם לתובע: בעוד התובע טוען ששולם לו שכר יומי בסך של 210 ₪ וכי לחילופין היה זכאי לשכר יומי של 168 ₪, לפי טבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי הרי שהנתבעת טענה כי שולם לתובע שכר מינימום, כפי המצוין בתלוש השכר. בנוסף טענה כי בפועל, קיבל התובע מצד ג' שגייס אותו לעבודה בנתבעת, סכום נוסף כפרמיה כך שבסופו של יום שולם לו בעבור עבודתו בנתבעת שכר יומי של 210 ₪.

4.להלן נתייחס לרכיבי התביעה אחד לאחד, כאשר לעניין נטלי הראייה נביא בחשבון את העובדה כי מן הצד האחד הנתבעת לא ערכה עם התובע הסכם עבודה בכתב ואף לא מסרה לידיו הודעה על תנאי עבודתו כמתחייב מן הדין ואילו ומן הצד האחר - התובע מסר גרסה חסרה ותמציתית ביחס לכלל רכיבי התביעה. מצב דברים אליו מצטרף אף השיהוי בהגשת התביעה.

על רקע זאת ומשלא שוכנענו אחרת, מצאנו לנכון להתבסס בקביעת העובדות על המסמכים שהוצגו בפני בית הדין, להבדיל מן העדויות שבעל-פה המכוונות כנגד אותם מסמכים. משמע – מצאנו לנכון להסתמך לצורך קביעת העובדות על תלושי השכר של התובע ועל דיווחי הנתבעת מזמן אמת לשירות התעסוקה.

זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה המוקדמת.

5.נקדים ונציין כי התובע , שעדותו נשמעה בפנינו לפני יומיים, לא השכיל לשכנע את ביה"ד בזכאותו לתשלום פיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת מטעמים אלו:

התובע מסר כאמור בכתב התביעה גרסה לקונית לפיה "הנתבעת פיטרה את התובע מעבודתו אצלה ללא מתן הודעה מוקדמת" (ראה סעיף 4 לכתב התביעה). במסגרת תצהירו כתב כי התובעת פיטרה אותו בכך ש"עצרה את היתר הכניסה לישראל". דא עקא שהתובע לא הציג לביה"ד כל מסמך המלמד על תוקף ההיתר שניתן לו, באופן שיכול לתמוך בטענתו זו. התובע לא ציין במסגרת תצהירו בפני מי קיים דין ודברים ביחס לסיום העסקתו ו/או להארכת תוקף ההיתר ולא זימן לעדות עד רלוונטי שהיה יכול לשפוך אור על הסוגיה. מרישומי שירות התעסוקה עולה - כי זמן קצר (כחודש) לאחר סיום עבודתו של התובע בנתבעת הוא החל לעבוד בחברת בנייה אחרת (אשטרום). עד הנתבעת העיד בפני ביה"ד כי עבודתו של התובע כטייח נפסקה (ביוזמתו) טרם השלמת העבודה באתר בו הועסק בעיר מודיעין. זאת, עת שהנתבעת סבלה ממחסור בעובדים. עדות זו זכתה לתימוכין אף בגירסת התובע בעדותו בביה"ד (ראה עמוד 6 לפרוטוקול עדות התובע שורות 5-10; עמוד 9 לפרוטוקול עדותו של עד הנתבעת שורות 8-7).

התובע לא זימן לעדות את מנהל העבודה ששימש לדבריו איש הקשר בינו לבין הנתבעת והאחראי על גיוסו לנתבעת (אדם אותו כינה התובע בשם "נאסר"). זאת, על מנת לתמוך בגרסתו ביחס לנסיבות סיום העסקתו.

לאור כל האמור אנו דוחים אפוא את גרסת התובע ביחס לנסיבות סיום העסקתו ומכאן שאנו דוחים את התביעה לתשלום פיצויי פיטורין וחלף הודעה מקודמת.

זכאות התובע להפרשי שכר ולזכויות נלוות בגין ההפרשים

6.התובע עתר לתשלום הפרשי שכר ולזכויות הנלוות בגינן כאשר את תביעתו זו השתית על טבלאות שכר המופיעות בהסכם הקיבוצי ובהתייחס לשכר הנקוב בהן לעובד בלתי מקצועי בדרגה 1 בסך של 3,831 ₪. יצוין כי בהסכם זה נקבע עוד כי שעות העבודה החודשיות של עובד בענף הבנייה תהיינה 181 שעות. מכאן שחלוקת השכר החודשי הקבוע בטבלאות השכר בהיקף השעות שנקבע בהסכם הקיבוצי מוביל לשכר שעתי בסך של 21 ₪. נוכח האמור, עתר התובע לתשלום הפרשי שכר על בסיס ההנחה כי הוא היה זכאי לתשלום שכר יומי בסך של 168 ₪, לפי יום עבודה בן 8 שעות.

7.אשר לדעתנו ייאמר - כי מהדיווח לשירות התעסוקה עולה כי לתובע שולם בפועל תשלום בעבור יום עבודה בגובה שכר המינימום, על בסיס ההנחה כי הוא הועסק במתכונת של 6 ימים בשבוע ומכאן גם בהיקף של 7 שעות ליום עבודה.

לכשעצמנו, לא שוכנענו כי מתכונת זו לא עלתה בקנה אחד עם מתכונת עבודתו של התובע בפועל משמע – לא שוכנענו כי התובע הועסק מעבר ל-7 שעות ביום. בהקשר זה נטעים כי התובע לא ציין במסגרת כתב התביעה את שעות עבודתו ואילו בתצהירו טען ב"חצי פה" למשמרות עבודה של 8 שעות. זאת בלא לציין את שעת ההתחלה ושעת הסיום של עבודתו (ראה סעיף 13 סיפא לתצהיר התובע שם נכתב "שכר המינימום בענף הבנייה עומד על הסך של 168 ₪ לכל יום עבודה המורכב מ-8 שעות עבודה שעבדתי") זאת- ותו לא.

בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי יום העבודה הסתיים בשעה 15:30 וכן כי לעובדים הייתה הפסקת אוכל בשעה 11:00. התובע נמנע כאמור מלציין את שעת התחלת העבודה וכן, את משך ההפסקה. בנסיבות אלו, לאור הרישום בתלושי השכר, הימנעות התובע מפרישת תשתית ראייתית מלאה, וכן בהתחשב בשיהוי בהגשת התביעה, יש לקבוע כי התובע הועסק משך 7 שעות עבודה ביום. בהתאם לכך, יש לחשב את השכר היומי על פי ההסכם הקיבוצי על בסיס קביעה זו, באופן בו שכר זה יעמוד על 147 ₪ (7* 21. ₪).