אבו עמאר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה נגד הנתבע (להלן: "המוסד") נוכח החלטת המוסד לשלם לו קצבת זקנה החל מחודש מאי 2011, ולא מחודש אפריל 2011.

2.התובע יליד 1.4.1944, הגיע לגיל 67 באפריל 2011.

פניית התובע לקבל קצבת זקנה נדחתה על ידי המוסד ביום 21.3.11 מן הטעם שלתובע היה קיים חוב בתשלום דמי ביטוח עבור תקופה העולה על 36 חודשים, ולפיכך בהתאם לאמור בסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), הוא אינו זכאי לקבל הקצבה. בהתאם לבדיקת המוסד, נכון לחודש אפריל 2011 עמד חובו של התובע על סך 26,216 ש"ח. בנוסף, לתובע חוב בסך 66,000 ש"ח במחלקת הבטחת הכנסה.

3.נוכח דחית התביעה פנה התובע למוסד בחודש אפריל 2011, על מנת להסדיר את זכאותו. בעקבות פנייתו נאמר לו כי עליו לשלם תחילה חלק מן החוב במזומן ולהגיע להסכם תשלומים ביחס ליתרת החוב, זאת כתנאי לזכאות לקצבה. כפי שיפורט בהמשך, הצדדים חלוקים ביחס לגובה התשלום אותו נאמר לתובע כי עליו לשלם תחילה, כאשר התובע טוען כי נאמר לו שעליו לשלם 2,000 ש"ח ואילו המוסד טוען כי נאמר לו שעליו לשלם 6,000 ש"ח. עם זאת, אין חולק כי ביום 17.4.11 שילם התובע סך של 2,000 ש"ח על חשבון החוב.

5.התובע פנה למוסד באפריל 2011, ואף הגיע למשרדי המוסד מספר פעמים במהלך אותו חודש, על מנת להגיע להסכם שיאפשר לו לקבל קצבת הזקנה. בסופו של דבר נקבעה לתובע פגישה ביום 3.5.11, במהלכה אף נחתם עימו הסכם לתשלום החוב.

נוכח העובדה שההסכם נחתם בחודש מאי 2011, הודיע המוסד כי זכאותו של התובע לקבלת הקצבה היא מחודש זה ואילך, ותביעתו ביחס לחודש אפריל 2011 נדחתה.

6.התובע טען, כי התחיל לבצע את ההסכם בחודש אפריל, ולא בחודש מאי. לטענתו, כשפנה למוסד באפריל נאמר לו כי על מנת להגיע להסכם עליו לשלם 2,000 ש"ח ולפיכך הוא שילם סכום זה. רק מאוחר יותר נאמר לו שעליו לשלם סכום גבוה יותר, וכשאמר שאין ביכולתו לשלם וביקש להיפגש עם המנהל, נאמר לו להיפגש עם מר עמרם כהן, שלו הסמכות לקבל החלטה בעניינו. התובע טען שנאמר לו שלא יוכל להיפגש עם מר כהן באפריל ולפיכך נקבעה לו פגישה לראשית מאי. הפגישה אכן התקיימה ביום 3.5.11, סוכם בה שהתובע ישלם 2,000 ש"ח בנוסף ל-2,000 שכבר שילם, ויתרת החוב נפרסה לתשלומים. הסכמה זו אף עוגנה בהסכם שנחתם עימו באותו מועד.

7.המוסד טען מנגד, כי זכאותו של התובע מתחילה רק לאחר שההסכם עימו נחתם בפועל, שכן קודם לכן אין לו זכאות בהתאם לאמור בסעיף 366 לחוק. עוד נטען, כי לתובע הודע כי עליו לשלם סך של 6,000 ש"ח כתנאי לעריכת הסכם עימו. מאחר שהתובע שילם רק 2,000 ש"ח במהלך אפריל, ואילו הסכם התשלומים נחתם בפועל רק במאי, לא קמה לתובע זכאות לקבל הגמלה עובר למועד זה.

המוסד הדגיש, כי תכליתו של סעיף 366 היא למנוע שימוש לרעה של מבוטחים, אשר לא שילמו משך תקופה ארוכה את תשלומי הביטוח הלאומי ופועלים לשלם את החוב רק כאשר קמה להם זכאות לקבל גמלה. זאת ועוד, פגיעה בגבייה עלולה להביא לפגיעה ביכולת חלוקת הקצבאות והגמלאות על ידי הביטוח הלאומי, שהוא ביטוח סוציאלי. סעיף זה הינו חלק מן הניסיון להילחם בתופעת אי התשלום לביטוח הלאומי המובילה לגביית חסר.

8.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות שהובאו על ידם, כמו גם את העדויות שנשמעו לפנינו, אנו סבורים כי התובע זכאי לקבל קצבת זקנה בגין חודש אפריל 2011.

9.אין חולק בענייננו כי לתובע היה חוב אשר שלל זכאותו לקבל קצבת הזקנה. אין מחלוקת גם שהמוסד הגיע עם התובע להסכם תשלומים אשר הסיר את המכשול שעמד בפני זכאותו. הסכם זה נחתם ביום 3.5.11.

התובע העיד לפנינו על ההתנהלות שהיתה לו מול המוסד במהלך חודש אפריל 2011. מפאת חשיבות הדברים נביא את הדברים במלואם:

"אני התחלתי את ההסדר בחודש אפריל. הגעתי אליה [לפקידת המוסד, א.ס.], אמרו לי שאני צריך להביא 2,000 ₪ ולחתום את ההסדר. הבאתי את הסכום ושילמתי ואמרו לי לבוא ביום ראשון באתי למחרת ואמרו שההסדר לא יהיה מוכן כי צריך לשלם עוד. חזרתי ואמרתי שלא יכול להיות אמרו לי שאני חייב לשלם. באתי ושילמתי עוד תשלום, אמרו לי שיעשו לי את ההסדר באפריל. בסופו של דבר באתי אליהם אמרו שהם רוצים לקבוע פגישה עם אחראי בשם עמרם. ביקשתי שיקבעו באפריל ולא יכול לי לקבוע באותו תאריך ב-3.5. הוזמנתי לעמרם וישבתי אצלו, שילמתי לעמרם בשביל ביטוח לאומי.

...

ש. איך אתה אומר שלא ידעת שאתה צריך לשלם 6,000 ש"ח?

ת. כשאני הגעתי לפקידה באמצע החודש הפקידה אמרה לי שקבעו לי שאני צריך לשלם מהחוב 2,000 ₪ ויערך איתך הסכם על היתרה מיד. שאלתי מה זה מיד, אמרה ברגע שאני משלם. הלכתי לדואר ושילמתי את השובר אמרו שהם מכינים את ההסכם ואחזור עוד יום או יומיים. חזרתי בעוד יומיים אומרת האחראית שצריך לשלם עוד כסף הם לא מסתפקים ב 2,000 ₪, אני לא זוכר כמה אמרו לי. כשאני אמרתי לה שסיכמתי איתם היה הסכם שאשלם 2,000 ש"ח ואחר כך אבוא להסדר. הם אמרו שאשלם עוד. גם הסכם בעל פה הוא הסכם. ישבתי עם פקידה מוסמכת לעשות את ההסכם גם אם הוא בעל פה הוא הסכם. היא נתנה לי שובר של 2,000 ₪ ושאשלם אותו אם היתה אומרת שאני צריך לשלם 6,000 ₪ מהתחלה לא הייתי משלם כי אין לי. גם את ה 2,000 ₪ הבאתי מהלוואה מאח שלי. את זה אמרתי לה. אמרה לי שהם מכירים את המצב ובסופו של דבר ראו שאנו במבוי סתום שיפגשו לי פגישה עם עמרם. הם התקשרו אליי ואמרו שנקבעה פגישה ב- 3.5 כי עמרם יכול. ישבנו במשך 3 דקות הבאתי עוד 1,000-2,000 ₪ וסגר את ההסכם על הכל."

(פרוטוקול מיום 23.12.12, עמ' 4 ש' 10-20; עמ' 5 ש' 24-26; עמ' 6 ש' 1-12).

10.מנגד, המוסד טען כאמור כי לתובע נאמר שעליו לשלם 6,000 ש"ח כתנאי להסכם. עם זאת, מן העדויות והראיות שהביא המוסד עולה תמונה בלתי ברורה ביחס לשאלה מתי בדיוק נמסר לתובע כי עליו לשלם סכום של 6,000 ש"ח:

א. מן הסיכום שהוכן על ידי מר עמרם כהן, נציג הנתבע (נ/6) עולה כי בפעם הראשונה בה הגיע התובע לקבלת קהל (ככל הנראה ב-10.4.11) נאמר לו כי על מנת להגיע להסכם עליו להסדיר תחילה הוראת קבע ולשלם 3,500 ש"ח במזומן, ונמסרו לו שני שוברים לתשלום (האחד ע"ס 2,500 ש"ח והשני ע"ס 1,000 ש"ח).