אבו עאבד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובעים הגישו תביעה נגד הנתבע (להלן: "המוסד"), עקב החלטת המוסד לדחות תביעתם לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1990 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"), מאחר והנתבעים לא שיתפו פעולה ולא הגישו מסמכים שנדרשו מהם לצורך בדיקת זכאותם לגמלה.

2.התובעים טוענים כי הגישו את כל המסמכים הרלבנטיים במועד, למעט אישור מבנק הדואר, אשר לא הצליחו להשיג, נוכח העובדה שחשבונם שם נסגר לפני שנים רבות. לטענתם, מאחר ומדובר בחשבון סגור, לא היה במסמך כדי להשפיע על זכאותם ולפיכך מטעמי צדק יש לאשר להם הגמלה. עוד הוסיפו, כי העובדה שתביעה נוספת שהגישו ביוני 2011 אושרה על יסוד המסמכים שהוגשו כבר וללא צורך במסמכים נוספים מחזקת את טענתם כי לא היה מקום לדחות את תביעתם הקודמת. לבסוף, התובעים טענו כי לא קיבלו מן המוסד הודעה בכתב על דחיית התביעה. ביחס למכתב מיום 16.3.11, הרי שהמוסד לא הוכיח כי המכתב נשלח לתובעים בדואר רשום. בנוסף, אין לראות במכתב זה דחייה סופית, שכן הוא מאפשר הגשת מסמכים בתוך 60 יום.

3.המוסד טען שהתובעים לא המציאו את כל המסמכים הדרושים, ובמיוחד את האישור מבנק הדואר. המוסד הוסיף, כי התובעים המציאו בסופו של דבר אישור מבנק הדואר, אך רק ביום 19.6.11, כאשר התביעה נדחתה כבר ביום 16.3.11. העובדה שהתובעים המציאו בסופו של דבר את האישור מן הבנק מלמדת שיכלו לעשות זאת קודם לכן, במסגרת הזמן שניתנה להם. משלא עשו כן, לא היה מקום לקבל את תביעתם. המוסד הדגיש כי תכליתו של סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה היא לאפשר למוסד לבחון את התביעות המוגשות ולקבל החלטות ביחס לזכאות לגמלה. על מנת לשמור על תכלית זו, יש להקפיד כי מבוטח ימלא אחר חובותיו ביחס לגילוי מידע, ואם הוא לא עושה כן, לא תינתן לו הגמלה.

הכרעה

4.סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה אשר כותרתו "חובת התובע" קובע כדלקמן:

"(א)לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי -

(1)למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים;

(2)לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג, של מומחה תעסוקה, של מומחה שיקום או של מומחה אחר, הכל לפי הענין;

(3)להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש.

(ב)כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי- מתן הגימלה."

4.מן החומר שהוגש על ידי הצדדים ומן העדויות שנשמעו לפנינו עולה התמונה הבאה:

התובעים קיבלו גמלת הבטחת הכנסה עד ליום 24.1.11, אז נשלח אליהם טופס מעקב על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה (נ/1 – להלן: "טופס המעקב"), אותו נדרשו למלא על מנת שתיבחן זכאותם להמשך קבלת הגמלה.

התובעים מילאו טופס זה ועקב כך נשלחה אליהם ביום 8.2.11 דרישה להמציא מסמכים (נ/3). בין היתר נדרשו התובעים להמציא תדפיס מבנק הדואר ומבנק מרכנתיל דיסקונט על תנועות עו"ש משלושת החודשים האחרונים.

ביום 21.2.11 שלחו התובעים מסמכים למוסד, ובאותו יום נשלחה אליהם הודעה ובה פירוט המסמכים החסרים וכן דרישה למסמכים נוספים (נ/7); ביום 1.3.11 נשלחה לתובעים תזכורת ביחס לדרישה להמצאת מסמכים וכן אזהרה שאם לא יומצאו המסמכים בתוך שבועיים תידחה התביעה (נ/8); וביום 16.3.11 נשלחה לתובעים הודעה כי מאחר שלא הומצאו המסמכים הדרושים – התביעה נדחית (מכתב המוסד מיום 16.3.11, צורף כנספח לכתב התביעה. להלן: "מכתב הדחייה"). עוד צוין במכתב הדחייה, כי אם יומצאו המסמכים בתוך 60 יום, ניתן יהיה לבדוק מחדש את התביעה בכפוף ליתר תנאי הזכאות, ואם יומצאו המסמכים לאחר חלוף 60 יום תיבדק הזכאות רק אם תוגש תביעה חוזרת.

ביום 16.5.11 שלח ב"כ התובעים מכתב למוסד המאשר קבלת מכתב הדחייה. ב"כ התבועים ציין במכתבו כי כבר ביום 29.3.11 נשלחו מסמכים נוספים אשר פורטו במכתב מיום 16.3.11 (נ/10).

ביום 19.6.11 פנה התובע למשרדי הנתבע והגיש מסמכים נוספים. באותו מעמד הוסבר לתובע כי הוא התבקש להביא מסמכים אחרים, מבנק הדואר ולא מבנק דיסקונט. התובע המציא את האישור מבנק הדואר באותו יום.

5.התובעים לא חלקו על כך שהאישור מבנק הדואר הוצג על ידם רק בחודש יוני 2011. עם זאת, לטענתם, הם אמרו בעל פה לפקידה מטעם המוסד כי החשבון אינו פעיל, זאת בתוך מסגרת הזמן שניתנה להם להגשת המסמכים. התובעים הדגישו כי מאחר והחשבון היה סגור תקופה ארוכה, ממילא לא היה במידע המצוי בו כדי להשפיע על זכאותם לקבלת הגמלה, ולפיכך גם אם לא הוגש האישור במועד, לא היה מקום לדחות תביעתם. עוד הוסיפו, כי העובדה שתביעה נוספת שהגישו ביוני 2011 אושרה על יסוד המסמכים שהוגשו כבר וללא צורך במסמכים נוספים - מחזקת את טענתם כי היה ראוי לקבל את תביעתם גם ללא האישור כאמור.

6.לא מצאנו מקום לקבל טענות התובעים. הדרישה להמציא מסמכים בנוגע לחשבון בבנק הדואר הופיעה כבר במכתב הדרישה הראשון שקיבלו התובעים ביום 8.2.11 (נ/3). התובעים לא טענו שמעולם לא היה להם חשבון בבנק הדואר, אלא טענו כי החשבון נסגר זמן רב קודם לכן. משכך, אכן ראוי היה שהתובעים יציגו אישור בכתב מן הבנק ביחס למצב החשבון. בעדותו לפנינו לא הצליח התובע להסביר מדוע לא הציג אישור מבנק הדואר במועד. ההסבר היחיד שנתן היה שבבנק הדואר לא רצו לתת לו אישור, למרות פניותיו (פרוטוקול מיום 23.12.12, עמ' 5-6). עם זאת, התובע לא הסביר מדוע לא יכול היה לקבל את האישור קודם לכן, זאת בשים לב לכך שבסופו של דבר קיבל אישור בחודש יוני 2011.

7.מנגד, הגב' איריס מאירי, הפקידה מטעם המוסד אשר טיפלה בתיקם של התובעים, העידה כי הצהרה על כך שהחשבון סגור אינה מספיקה, שכן יש צורך באישור בכתב מן הבנק. עוד העידה, כי אין כל קושי לקבל אישור כזה: "כל תובע שאין לו חשבון בבנק הדואר שולחים אותו לשפיק אלקרינאוי שהוא מנהל סניף בנק הדואר ברהט שנמצא 5 דקות מסניף המל"ל והוא נותן להם את הטופס שהם הביאו ב-19.6.11 וחותם על זה שהחשבון לא פעיל" (פרוטוקול מיום 23.12.12, עמ' 8, ש' 12-23). התובעים לא סתרו עדות זו, ממנה עולה כי ממש כשם שהאישור הושג על ידם בחודש יוני 2011, ניתן היה להשיגו ללא מאמץ מיוחד כבר בחודש פברואר או מרץ 2011, מה שהיה מביא לכך שזכאותם לגמלה תוכר כבר אז. גם העובדה שתביעת התובעים מחודש יוני אושרה ללא שיהא צורך במסכמים נוספים אין בה כדי לסייע להם, שכן בשלב זה הציגו כבר את האישור הדרוש מבנק הדואר, ולפיכך משלא חסרו עוד מסמכים, ניתן היה לאשר זכאותם.