אבו מוך נ' ימ"ר מרכז

החלטה

בפניי בקשה של העורר לשחרורו ממעצר.

העורר נעצר לראשונה ביום 29.12.11. העבירות המיוחסות לעורר הן החזקת נשק שלא כדין, קשירת קשר לעשות פשע, וסחר או עיסקה למסירת החזקה בנשק לאחר.

העורר הובא ביום 29.12 נעצר עד ליום 3.1.2012. ב- 3.1.12 הוארך המעצר עד ליום 5.1.12 בשעה 11:00.

בפרשה מעורבים מספר רב של חשודים. לגבי 11 חשודים, כולל העורר, הוגשה ביום 5.1.12 הצהרת תובע ובקשה למעצר למשך 5 ימים לפי סעיף 17(ד). במהלך הדיון בעניינו של העורר ומאחר ובא-כוחו לא הסכים לבקשה, הסתבר, כי תיקו של העורר אינו מצוי בידי נציג המשטרה. על פי החלטת בית המשפט קמא נעשתה הפסקה בדיון לשם הבאת תיק החקירה. עוד על פי החלטת בית המשפט, תיק החקירה הגיע כעבור מספר שעות ובעת הזו הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר לפי סעיף 13 לחוק המעצרים לאחר שנציג המשטרה הודיע שהוא חוזר בו מהצהרת תובע ביחס לעורר והגיש את הדו"ח הסודי שסומן על ידי היום במ/1 ובו פעולות רבות נוספות לביצוע.

העורר טען, כי המשיבה לא היתה רשאית להגיש בקשה לפי סעיף 13 לאחר שהוגשה הצהרת תובע והתבקש מעצר לפי סעיף 17(ד). כמו כן הוא טוען, כי משעה 11:00 ביום 5.1.12 ועד לדיון שהתקיים בבקשה להארכת מעצרו של העורר, היה העורר במעצר בלתי חוקי ועל כן יש לשחררו.

בנוסף טען ב"כ העורר לפניי, כי מדובר באדם ללא הרשעות קודמות שיש לו עסקים רבים, וכי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

ב"כ המשיבה לעומת זאת טוען כי הפעולות שפורטו בבמ/1 הן פעולות חקירה הדרושות בעניינו של העורר. ב"כ המשיבה טען בפניי, כי תיקו של העורר לא היה לפניו בעת התייצבותו בבית המשפט מאחר וזה היה בידי הפרקליטות והועבר למר עזרא גולדשטיין בבוקרו של אותו יום בסביבות השעה 10:30, בצירוף הוראות הפרקליטה מירב לביצוע פעולות חקירה נוספות.

לעניין הטענה, כי מעצרו של העורר היה לא חוקי, ואפילו כך היו פני הדברים, אני סבורה כי אין בכך עילה לשחרורו של העורר בהתאם לכללים שנקבעו בבש"פ 6836/99 אלרוג'י נ' מדינת ישראל, פד"י נג(5) 213.

אשר לשינוי בבקשה מבקשה שנתמכת בהצהרת תובע שבכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד העורר לבקשה לפי סעיף 13, אכן בבש"פ 8868/07 קבעה כב' השו' חיות, במקרה בו הוארך בפועל מעצר לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, ולאחר מכן הוגשה בקשה לפי סעיף 13, כי הדבר אפשרי בנסיבות חריגות שבהן התביעה הראתה כי חלה התפתחות מהותית המצדיקה את השינוי וכי לא ניתן היה בשקידה סבירה לבצע קודם את פעולות החקירה הנוספות.

החלטתה של כב' השו' חיות עניינה כאמור במקרה שבו הוארך מעצר בהתאם לסעיף 17(ד), שלא כמו בענייננו, שהיתה אמנם בקשה עם הצהרת תובע ואולם בפועל, כשהגיעה לדיון, כבר היתה בקשה למעצר ימים.

אני סבורה שההסבר של המשיבה, כי התיק בעניינו של העורר היה למעשה עדיין בפרקליטות בעת שהוגשה הצהרת התובע, מלמד שייתכן וחלה טעות בהצהרה ומכל מקום משלא נדונה הבקשה, אני סבורה שהשופט היה רשאי לדון לגופה של הבקשה שהוגשה לפי סעיף 13 לחוק המעצרים.

לגופו של עניין, בית המשפט סבר, שקיים חשד סביר שהעורר עבר את העבירה המיוחסת לו וסבר, כי נוכח הדו"ח הסודי שהוגש לו שכולל רשימת פעולות שלא ניתן לבצען כשהעורר משוחרר, יש מקום להיעתר לבקשת המעצר מחשש לשיבוש פעולות החקירה.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, נחה דעתי כי אכן קיים חשד סביר שהעורר עבר את העבירות המיוחסות לו, וכי יש עדיין פעולות חקירה שיש לבצען, אינני סבורה שבית המשפט קמא שגה שקבע שבשלב זה לא ניתן לבצע את פעולות החקירה הדרושות כשהעורר משוחרר. עם זאת אני סבורה שנוכח הזמן שחלף ממעצרו הראשון של העורר, ראוי כי המשיבה תזדרז ותבצע את כל הפעולות המפורטות עד לסיום תקופת המעצר הזאת ומן הראוי שבית המשפט קמא יעקוב בקפידה אחר ביצוע הפעולות והיעילות שבהן בוצעה על מנת למנוע הארכות מעצר נוספות.

סוף דבר, אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום י"א טבת תשע"ב, 06/01/2012 במעמד הנוכחים.

מיכל נד"ב, שופטת