אבו אלקיעאן(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.הערר שבפניי הוגש על החלטת בימ"ש קמא, כב' השופטת פראג-לבוא, מיום 28/7/10 ועל החלטת כב' השופט איזקסון מיום 22/7/10.

כנגד העורר הוגש כתב אישום, לפיו נהג העורר ביום 16/7/10, בשעה 02:00 לערך, ברכב מזדה. כאשר הבחין העורר בשוטרים, שינה את מקום הישיבה עם הנוסע לידו, החליף חולצה והציג את עצמו בפני שוטר בשם ומספר זהות כוזבים. כמו כן, נאמר בכתב האישום, כי העורר נהג כשהוא שיכור ובלתי מורשה לנהיגה וללא פוליסת ביטוח תקפה. יחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העורר נעצר בשל חשד לביצוע העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. בהתאם להחלטת בימ"ש שלום, כב' השופטת שריזלי, שוחרר העורר בתנאים אשר כללו מעצר בית מלא לתקופה של 5 ימים, כאשר ביהמ"ש אסר על העורר לצאת מתחום שהותו בכל שעות היממה וכן נקבעו תנאים נוספים.

ביום 21/7/10 הפר העורר את תנאי המעצר. בשל כך, הובא המשיב בפני כב' השופט איזקסון והמשיבה ביקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ולחלט ערבויות.

ביהמ"ש קבע, כי החלופה למעצר הממשי התבררה כבלתי אפקטיבית ולכן אין עוד מקום לתת בעורר אמון. עם זאת, קבע ביהמ"ש כי העורר ייעצר באותו שלב עד יום 28/7/10 וכי עד למועד זה יוכן תסקיר מעצר, במסגרתו תיבחן האפשרות לשקול חלופת מעצר, או שלא לשקול אותה, על פי מה שיוצע לשירות המבחן, לאחר שחלופת המעצר הראשונה התבררה כבלתי אפקטיבית.

2.על החלטה זו הוגש ערר אשר נקבע לדיון בפניי. במסגרת אותו דיון, קיבל ב"כ העורר את המלצת ביהמ"ש למחוק את הערר ולהמתין לקבלת התסקיר ביום 28/7/10 על מנת שניתן יהיה לקיים דיון לגופו של עניין בבימ"ש קמא.

ביום 28/7/10 התקיים אכן דיון בעניינו של העורר בפני בימ"ש קמא, כב' השופטת פראג-לבוא. באותו דיון הסתבר כי טרם התקבל תסקיר מעצר וכי תידרש תקופה נוספת של שבועיים על מנת להכינו. ב"כ העורר ביקש מביהמ"ש לשקול חלופת מעצר כבר באותו מועד, עוד לפני שהוגש התסקיר. בהחלטתה, נקבע ע"י כב' השופטת פראג-לבוא, על יסוד החלטתו הקודמת של כב' השופט איזקסון, כי שוכנעה בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר. כמו כן, ציין ביהמ"ש את העובדה כי העורר הפר את תנאי מעצר הבית. למרות הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, קיבל ביהמ"ש את בקשת הדחייה של שירות המבחן והורה על קבלת תסקיר מעצר. הדיון נדחה ליום 12/8/10, על מנת לאפשר את השלמת התסקיר. בימ"ש קמא קבע כי המשיב יישאר במעצר עד למועד הדיון או עד להחלטה אחרת.

3.בטיעוניו בפניי, טען ב"כ העורר כי הערר הוא בעיקר על ההחלטה לשלוח את העורר לקבלת תסקיר שירות המבחן, רק בגין העובדה שהוא יצא לטיפול רפואי. נטען כי העורר נמצא בעונש החורג מעונש שהוא יכול לקבל בעתיד, גם בהנחה שכל האמור בכתב האישום הוא נכון. מדובר, לדבריו, בהפרה מינורית של תנאי השחרור. העורר מצוי כבר שבועיים במעצר ולא היה מקום לעצור אותו רק בגין העובדה שהוא יצא לטיפול רפואי. יש לבצע איזון ראוי ולהגביר את הפיקוח או להוסיף ערבויות כספיות. עם זאת, לא ייתכן להותירו במעצר, שכן מדובר בהליך לא פרופורציונלי.

עוד נטען ע"י ב"כ העורר, כי נאמר לו ע"י ב"כ המשיבה שאין כוונה לבקש מאסר בפועל.

ב"כ המשיבה טענה כי העורר לא פירט את כל העובדות הרלוונטיות בכתב האישום והדגישה את נושא החלפת הזהות וההתחזות, מסירת פרטים כוזבים ושיבוש הליכים. מדובר בנסיבות של מסוכנות ולמרות זאת, לא עררה המשטרה על החלטת בימ"ש קמא לשחרר את העורר בערבויות.

העורר יודע מהו מעצר בית והוא יודע מה זה פיקוח. העורר סבר כי הוא יכול לצאת ממעצר הבית עם ערב. עוד צוין, כי במקרה הנוכחי טען העורר כי היה בדרכו לרופא שכן היה לו כאב ראש. אין במקרה הנוכחי טופס של חדר מיון או התייעצות עם עו"ד. אין מקום, לדברי ב"כ המשיבה, להתערב בהחלטתו של כב' השופט איזקסון, אשר לאור ההפרה והמסוכנות הנובעת מן העורר, קבע כי יש לעצור את העורר. עם זאת, ניתנה לו אפשרות בדרך של הגשת תסקיר מעצר, אשר נקבע לעוד שבועיים.

עוד נטען, כי ישנה תרשומת של ראש מדור תביעות מיום 22/7/10, על פיה, יש בכוונת התביעה לבקש מאסר בפועל. ההפרה עצמה יורדת לשורש האמון ואי אפשר לתת בעורר אמון נוסף.

ב"כ העורר טען כי אמנם התסקיר הוא כלי עזר, אבל במקרה הנוכחי אין בו צורך, שכן ביהמ"ש יכול לבחון את החלופות ולהגביר את הפיקוח, אפילו בצורה של איזוק אלקטרוני.

4.דין הערר להידחות.

כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה, כפי שצויין ע"י כב' השופטת פראג-לבוא בהחלטתה מיום 28/7/10, לביצוע עבירות חמורות המיוחסות לו, של מסירת פרטים כוזבים, החלפת זהות, נהיגה בשכרות ונהיגה בלתי מורשית.

עבירות מעין אלה יוצרות חזקת מסוכנות כלפי הציבור בכללותו. אין ספק כי תנאי השחרור אשר נקבעו, אמורים לאיין מסוכנות זו. שחרורו של אדם למעצר בית מבוסס על אמון והפרתו של אותו אמון מצדיקה מעצרו בנסיבות מסוימות.

נסיבות מעין אלה התקיימו במקרה שבפניי.

ב"כ העורר טען אמנם כי ההפרה הינה הפרה מינורית שאין בה כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד אשר יתקבל תסקיר המעצר.

אולם, אינני רואה כל מקום לטענה זו של ב"כ העורר. מדו"ח הפעולה של המשטרה עולה כי בוצע ביקור מעצר בית. המשטרה הגיעה לבית אביו של העורר בשעה 08:40 ולא מצאה את העורר בביתו. אביו של העורר טען כי הוא נמצא בקופת חולים.