אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בימ"ש שלום ברמלה כב' השופטת עדנה יוסף – קוזין מיום 29/5/12 בתיק מ"ת 49380-03-12 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים כנגדו זאת על אף היותו משוחרר בתנאים על פי החלטת בימ"ש קמא.

מנימוקי הערעור מציין ב"כ העורר כי ביום 27.3.12 הגישה המשיבה כתב אישום ובקשה למעצר נגד העורר המיחס לו הסעת תושבי שטחים ואי ציות להוראת שוטר.

כבר באותו יום קבע בימ"ש קמא שניתן לאיין מסוכנות העורר על ידי מעצר בית בפיקוח אנושי בטחונות כספיים ופסילת רשיון נהיגה ובתנאים אלה הורה על שחרורו של העורר כמו כן הוזמן תסקיר שירות מבחן לעניין המעצר.

ביום 29/5/12 לאחר קבלת מספר תסקירים קבע ביהמ"ש כי החלופה שאינה מקובלת על שירות המבחן, אינה מספקת והורה על מעצרו עד תום ההליכים ומכאן הערר.

בנימוקי הערר מציין ב"כ העורר כי עפ"י הפסיקה לא בנקל יורה ביהמ"ש להחזיר למעצר בעילה פלונית מי שנעצר קודם לכן באותה עילה ושוחרר לביתו. עוד נטען כי בימ"ש קמא טעה שלא נתן משקל לעובדה כי המשיבה לא הגישה ערר על החלטת השחרור מיום 27.3.12.

כך גם נטען, כי בימ"ש קמא לא נתן משקל לעובדת היות העורר משוחרר בתנאים מגבילים מזה חודשיים ולא הפר התנאים בע"פ הוסיף וטען ב"כ העורר כי נימוקים כבדי משקל המצדיקים מעצר עד תום ההליכים למי ששוחרר, יכולה להיות בדרך של שחרור טכני בניגוד להחלטת בימ"ש לא במקרה שבפנינו.

ב"כ המשיבה מתנגדת להתערבות בהחלטת בימ"ש.

לגופו של עניין, דין הערר להידחות.

לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בימ"ש קמא משעה שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בנסיבות תיק זה.

עולה מתוך החלטת ביהמ"ש נשוא הערר כי ביהמ"ש לא מיהר להורות על מעצרו של העורר. ביהמ"ש קיבל תסקיר ביום 2/5/12 ממנו עולה כי קיימת בעורר רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, ולעניין מסוכנותו של העורר. עוד צוין באותו תסקיר כי העורר הגיע לשירות המבחן בלא אמו שהיא כאמור מונתה על ידי ביהמ"ש לשמש כמפקחת עליו וככזו היה עליה להתייצב יחד עם העורר ולא לאפשר לו להגיע בגפו לשירות המבחן.

לאור האמור בתסקיר גם לא ניתן לבטוח בהורי העורר, אלה אינם מבינים משמעות האחריות הנמצאת בבסיס מנויים כמפקחים. מחווה דעתו קצין המבחן כי אפשרות החלופה – אמו של העורר/הורי העורר – אין בהם כדי לצמצם המסוכנות הנשקפת מהעורר.

לאחר תסקיר זה לא מיהר בימ"ש קמא להורות על מעצרו אלא ביקש תסקיר נוסף ואכן הוגש כזה נושא תאריך 13/5/12, קצין המבחן פסל היות אמו של העורר ודודתו כמפקחות שכן לא מצא אותן כשרות לשמש כך, ולא מצא כי ניתן לאיין מסוכנות העורר גם אם יוטל עליו פיקוח אלקטרוני.

ב"כ העורר ביקש בבימ"ש קמא דחייה נוספת על מנת לאתר ערב אחר, גם במקרה זה ביהמ"ש אינו ממהר לעצור והוא מסכים לדחייה. הוגש תסקיר משלים ביום 28/5/12 ובו מצויין כי בני המשפחה של המשיב לא יצרו עם שירות המבחן קשר על מנת להציע חלופה חדשה והמלצתו של שירות המבחן על פי תסקיר קודם בעינה עומדת.

אם אין באלה נימוקים כבדי משקל כדי להורות על השבת העורר למעצר עד תום ההליכים איני יודעת נימוקים כבדי משקל מה הם.

לא רק זאת, אלא אף ביהמ"ש עצמו בהחלטתו מיום 27/3/12 התייחס להבטים המבססים מסוכנות הנשקפת מעורר זה תוך שהוא סוקר בהחלטתו כתב אישום התלוי נגד העורר בבימ"ש השלום בב"ש בגין איומים והסעה ברכב של תושב השוהה שלא כדין, מדובר באותו ארוע בהסעת 4 תושבים זרים.

בנוסף, קיים כתב אישום כנגד העורר בבימ"ש שלום באשקלון הכולל 3 עבירות גנבת רכב, נהיגה בזמן פסילה וחוסר פוליסה וכן בעב רו פס"ד נוסף ללא הרשעה מיום 27/11/11 בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית.

עולה מתוך ההחלטה של יום 27/3/12 כי ביהמ"ש סבר לתומו כי ניתן לאיין מסוכנות העורר על ידי מעצר בית בפיקוח אנושי אלא שביהמ"ש עמד על טעותו באמצעות מספר תסקירי מבחן.

משכך, לא היתה אפשרות אחרת לבימ"ש קמא אלא להגיע לתוצאה אליה הגיע.

אף היום ביקש ב"כ העורר להמציא ערב חדש לביהמ"ש. דהיינו, אני רואה דפוס התנהגות שחוזר במשפחת העורר, כך גם היה בפעם האחרונה בבימ"ש קמא, הציעו ערב אך לא טרחו להגיע עמו לשירות המבחן.