א.ד. ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל

פתח דבר 

1.לפניי תביעת עיזבון ויורשים שעילתה רשלנות רפואית, ויסודה בהשתלשלות אירועים שבסופה נפטר המנוח א.ד. ז"ל (להלן – המנוח או א').

התביעה הוגשה נגד מדינת ישראל כמפעילת המרכז לבריאות הנפש לב השרון (להלן – הנתבעת או "לב השרון"), ונגד "שירותי בריאות כללית", כמפעילת מרכז רפואי מאיר בכפר סבא.

ביום 12/2/2017, ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16/2/2017 ביקשו התובעים ו"שירותי בריאות כללית" – בהסכמה – לדחות את התביעה נגד "שירותי בריאות כללית". הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין. בדיון התברר – במסגרת חקירה נגדית של התובעת 2, גב' א.ד. – שתמורת הסכמת התובעים לדחיית התביעה נגד "שירותי בריאות כללית" שילמה האחרונה לתובעים סך של 380,000 ₪.

נוכח האמור לעיל, אדון רק בטענות התובעים כלפי הנתבעת. לטענות התובעים כלפי "שירותי בריאות כללית", אתייחס באופן כללי בלבד, ובמידה הנדרשת להכרעה בעניינה של הנתבעת.

העובדות הצריכות לעניין

2. א' נולד ביום 23/3/1975 ומגיל צעיר היה מוכר למערכת בריאות הנפש. בגיל 17 אובחן א' כסובל מסכיזופרניה וטופל בתרופות. במהלך השנים אושפז א' מספר פעמים ב"לב השרון" אשפוז ראשון היה בשנת 2003, אשפוז שני היה בשנת 2004, אשפוז שלישי היה בחודש יוני 2010 - ממנו שוחרר א' להוסטל ביום 20/9/2010, והאשפוז האחרון – שבו עוסקת תביעה זו – היה בחודש נובמבר 2010.

3.ביום 2/11/2010 הופנה א' לאשפוז פסיכיאטרי ב"לב השרון" על ידי מנהלת ההוסטל שבו שהה (נספח ו' לראיות הנתבעת). בו ביום אושפז א' ב"לב השרון" – בהסכמתו. (נספח ז' לראיות הנתבעת). נוכח מצבו של א', ולבקשת רופאים מצוות "לב השרון" מיום 3/11/2010 ומיום 9/11/2010, ניתנו שתי "הוראות אשפוז כפוי" שבגדרן הוארך אשפוזו של א' עד 16/11/2010.

4.בבדיקות מעבדה מיום 3/11/2010 נמצאו בדמו של א' ערכי נתרן של 138 מא"ק/ליטר (טווח הערכים התקין עומד על 136 – 145 מא"ק/ליטר). בבדיקה נוספת מיום 8/11/2010 נמצאו ערכי נתרן של 131 בלבד, ובדיקה נוספת נקבעה ליום 10/11/2010. (ר' תוצאות בדיקות בעמ' 8 לנספח ט' של ראיות הנתבעת).

5.בביקור רופא שנערך על ידי ד"ר צבי שליטנר ביום 9/11/2010 בשעה 15:40 ציין א' שהוא מתוח מאוד ומתקשה להירגע. ד"ר שליטנר הורה להקדים מתן חלק מהתרופה המיועדת לטיפול ערב. במקביל, הבחין צוות "לב השרון" שא' מרבה לשתות מים. הצוות הסביר לא' שלא להפריז בשתיית מים, והושיב אותו להשגחה מול המרפאה. הדבר לא הועיל וא' "ברח" פעם אחר פעם לשתות מים. בשעה 17:25 נצפה א' כשהוא מקיא תוכן מימי ושאריות מזון והוא החליק ליד חדרו. בשעה 18:06 נבדק א' על ידי הרופא התורן – ד"ר שליטנר – אשר ציין בדו"ח הביקור כי א' הרבה לשתות בשעות האחרונות, הקיא פעמיים ואף נפל. הרופא מציין שבבדיקה מיום 8/11/2010 היה הנתרן גבולי (131), ומסכם שיש לבטל את הטיפול באטומין שקבוע לערב, ולעקוב אחר מצבו של המטופל. "במידה וההקאות ייפסקו ומצבו ישתפר יישאר במחלקה, במידה ותהיה דינמיקה שלילית יפונה למיון". א' הושב בכיסא גלגלים מול המרפאה, ושם המשיך להקיא, נצפה כשהוא מדבר לעצמו, מבולבל ואינו משתף פעולה. בשעה 19:03 נבדק א' שוב על ידי ד"ר שליטנר והוא הורה לפנות את א' למיון. במכתב ההפניה נרשם: "הקאות מרובות, חשד להיפונתרמיה", וצוין הממצא של נתרן 131 מיום 8/11/2010. (ר' ממצאים מתוך נספח ט' לראיות הנתבעת – דו"ח ביקור רופא עמ' 4 – 5; דו"ח סיעודי עמ' 7; סיכום אשפוז עמ' 6 – 7; והפניה לחדר מיון). היפונתרמיה היא ירידה של רמת הנתרן בדם, וכשזו מתרחשת בתוך זמן קצר היא עלולה לגרום "להפרעה נוירולוגית המתבטאת בבלבול, בירידה במצב ההכרה (עד לחוסר הכרה), בהקאות ובהתכווצויות" (מתוך חוות דעת המומחה מטעם התובעים, ד"ר אליהו כץ, עמ' 7 בסוף סע' א' של סקירת המידע הרפואי). היפונתרמיה עלולה להתפתח על רקע של שתיית מים מופרזת, והיא עלולה להחריף אם במקביל לשתייה מופרזת יש ירידה במתן שתן, מכל סיבה שהיא (כגון בהשפעת תרופות).